מרטין וינאר. צילום: באדיבות דובר צה"ל

מרטין וינאר (25) עלה ארצה לפני שלוש שנים מבואנוס איירס שבארגנטינה וכיום הוא צוער בהשלמת קצונה של חטיבת החילוץ, שהסתיימה בסוף השבוע האחרון. לרגל יום העלייה שמצוין היום (ג') הוא מספר למיינט ירושלים מדוע עלה ארצה ולמה הוא רוצה להישאר כאן גם אחר כך.

כשמרטין עלה ארצה הוא למדה באולפן במעגן מיכאל, ולאחר מכן התגייס. "קיבלו אותי כלכלית וחברתית אבל לא עדיין לא הרגשתי חלק כמו שאני מרגיש עכשיו", סיפר. מרטין ביקש במיוחד להגיע לחטיבה ובשנתיים הראשונות של השירות התגורר באשדות יעקב והיתה לו משפחה מאמצת. כיום הוא מתגורר בשכונת יפה נוף בדירת שותפים עם שני עולים נוספים.

מדוע התגייסת דווקא ליחידת החילוץ?
"ישנן כמה סיבות. היו לי חברים שהיו חלק מהחטיבה וסיפרו לי עליה. התגייסתי בגיל 22 ולכן רציתי שירות צבאי שיהיה לו ערך מוסף. רציתי שירות קרבי, שיהיה מיוחד, והשירות בחטיבה נתן לי את המענה לכך כי הוא כולל הכשרה בחילוץ והצלה, ובעת הצורך החטיבה מסייעת באירועי חירום בארץ ומחוצה לה. עכשיו אני הולך להיות מפקד מחלקה מבצעית, אני מקווה כמובן שלא יקרה אירוע חריג, אך אני שואף לתת סיוע בתחום החילוץ במסגרת התפקיד שלי".

חטיבת החילוץ היא חטיבה מעורבת, ומשלבת לוחמות חילוץ לצד לוחמים בכל פלוגותיה מרבית החיילים ביחידה הם חיילי סדיר. הם עוברים הכשרה ייעודית של חטיבת החילוץ, ולאחריה הם מתפקדים מחלצים מצילי חיים באתרי הרס ואב"כ ובנוסף כלוחמים בצה"ל

החטיבה לקחה חלק במבצע "צוק איתן" כשעוד כונתה "נפת אלון", ומשתתפת בפעילויות חילוץ והצלה רבות בארץ ומחוצה לה, כחלק ממשלחות סיוע הומניטאריות.

מרטין וינאר. צילום: באדיבות דובר צה"ל

איך היחסים עם המשפחה המאמצת?
"יש לי כמה משפחות מאמצות, משפחה אחת מקיבוץ אשדות יעקוב. כשגרתי בקיבוץ הגעתי לשם מידי שבת, בכל פעם שיצאתי הביתה. נוצרו לי משפחות מאמצות נוספות מכל מיני נסיבות, מכרים של המשפחה וכדומה, שדואגים לארח אותי בחגים. לסיום ההשלמה שלי הגיעו כל המשפחות. על המשפחה המאמצת בקיבוץ- שמה משפחת זנדני הילדים שלהם יותר גדולים ממני, הילדים שלהם הם הין הגילאים 23-30. הם החליטו לקבל אותי לחיקם כי הם רצו להעניק תמיכה לחיילים הבודדים".

מה אתה הכי אוהב לעשות בזמנך הפנוי?
"כשגרתי באשדות יעקוב, שיחקתי כדורעף בקבוצה של אנשים שנפגשים בסופי השבוע. כיום, החברים שלי גרים רובם בירושלים, ולכן אנחנו נפגשים ומבלים במיוחד".

תישאר בירושלים אחרי השירות?
"כן".

מה אתה הכי אוהב בעיר?
"ירושלים היא עיר שיש לה אופי ייחודי ואותנטי, היא לא מנסה להיות דומה לאף עיר אחרת. כולם חיים לפי האמת שלהם, כל אחד כאן חי לפי העקרונות שלו מבלי להתפשר עליהם, לא מנסים להתנצל. אני אוהב גם את השקט בירושלים, בעיקר בשכונה בה אני גר".

וינאר עדיין לא יודע מה ירצה לעשות כשיהיה גדול ובינתיים חתם קבע לשנתיים הקרובות.

מה החלום שלך?
"למצוא את הדרך הנכונה בשבילי, לגבש לי תמונה כללית של איך שאני רוצה שייראו החיים שלי, של האדם שאני רוצה להיות. אני מאחל לעצמי להצליח לאזן בין הצבא לבין המשפחה ובין שאר הדברים החשובים בחיים שלי".