צילום: רפי קוץ

ישראל מועלמי לא ישכח לעולם את בוקר יום שלישי 18 בנובמבר, שנת 2014. דקות אחרי שנכנסו שני מחבלים מג'בל מוכבר לבית הכנסת 'בני תורה' בהר נוף שבו מתפלל אביו, הוא ראה מחלון ביתו כיצד כוחות ההצלה מפנים את אבא שלו על אלונקה. בפיגוע עצמו נרצחו חמישה מתפללים ושוטר ואביו של מועלמי נפצע אנושות.

"אלו היו דקות של חרדה אצל כל המשפחה", אומר מועלמי, כיום בן 18. "לא נתנו לאף אחד להתקרב לאזור בית הכנסת והבית שלנו משקיף על הכניסה. ידענו שהיה שם פיגוע רצחני, ופתאום בשנייה אחת אתה רואה את אבא שלך יוצא מכוסה כולו בדם על אלונקה. בכלל לא ידענו אם הוא חי".

אביו של ישראל התפלל את תפילת הלחש בזמן שהמחבלים כרתו את ידו בגרזן. "בתפילה הזאת כולם עם עיניים עצומות", אומר מועלמי, "כך שהיה למחבלים הרבה יותר קל להפתיע אותם. בגלל שהוא פונה באופן מיידי הצליחו לשקם לו את היד, אבל לא בצורה מלאה". 

"מחפש להרביץ לערבים"

מאז הפיגוע חייה של משפחת מועלמי בכלל, וחייו של ישראל בפרט, השתנו באופן קיצוני. הוא עזב את בית הספר והישיבה שבהם למד והחל להסתובב ברחובות. "הייתי מסתובב עם כנופיות במרכז העיר, אזור יפו וכיכר החתולות", הוא אומר. "כל הזמן הייתי עם חברים אחרים. היינו כולנו ילדים שעזבו את המסגרות שלהם ועברו להסתובב הרבה ברחובות. במשך שנתיים כל מה שהיה לי בראש זה לחפש ערבים כדי להרביץ להם. על כל אגרוף שהייתי נותן הייתי מרגיש שאני נוקם את מה שקרה לאבא שלי".

צילום: רפי קוץ

אביו של ישראל, שעבר שיקום ארוך בבית החולים ובבית, לא אהב את ההידרדרות של בנו. "הוא לא היה יכול ממש לעשות משהו נגד זה", אומר מועלמי. "הייתי מורד. לא יכולתי לקבל את זה שאבא שלי הלך להתפלל וחזר במצב אנוש. חשבתי שאני נוקם את נקמתו בזמן שהוא בכלל רצה שאני אשאר בבית. במבט לאחור אני לא מבין למה עשיתי את זה".

המטרה: שיקום, הנשק: אולפן 

במהלך הסיבובים הארוכים של מועלמי במרכז העיר הוא נכנס מדי פעם למרכזים ולזולות של נוער משוטט. שם הבחינה בו שני רוזנבאום, מקידום נוער (החטיבה לקידום נוער וצעירים), והחליטה לקחת אותו בידיים. "היא היתה מדהימה ועזרה מאוד. היא ידעה איך לעשות את זה באופן הדרגתי ועדין כדי שלא אברח, אז היא היתה קוראת לי לפגישות ושם היינו מדברים על הכל. היא היתה כמו הפסיכולוגית האישית שלי ולאט לאט הצליחה לגרום לי להבין שאני צריך לצאת מהמצב שאליו נקלעתי. היא הצילה אותי".

אחרי שנתיים של שיטוטים עם כנופיות מועלמי החליט שהוא מגשים את החלום הגדול שלו - להיות שחקן בבית"ר. אבל זה לא הלך כל כך טוב. "הגעתי בגיל 16 למחלקות הנוער והתחלתי לשחק. בשלב מסוים הגיע המנהל המקצועי ואמר לי שאי אפשר באמת להיות שחקן מקצועי בבוגרים אם מתחילים מגיל 16. הוא אמר לי ששחקנים מקצועיים מתחילים בגיל עשר ולומדים טכניקות וחבל שאני אבזבז את הזמן ואפתח ציפיות", הוא מספר.

צילום: רפי קוץ

אחרי שהוא חזר מאוכזב הביתה אביו של ישראל לא רצה לתת להזדמנות לשיקום להיעלם. הוא ידע מה החלום השני של ישראל, להיות זמר, והחליט לדחוף אותו לכיוון. "אחרי שנתיים שהוא ניסה לגרום לי לעזוב את הרחוב, הוא הבין שעכשיו יש הזדמנות", אומר ישראל, "אז הוא בא אלי ואמר לי שאולי שחקן בבית"ר אני לא אהיה, אבל זמר מצליח בהחלט כן. הוא היה זה שדחף אותי הכי חזק".

עד כדי כך חזק שאביו של ישראל בנה לו אולפן הקלטות בתוך הבית. זה כלל שבירת קירות, התקנת ציוד מקצועי בעשרות אלפי שקלים וליווי מתמיד. "לאט לאט התחלתי להתפתח מוזיקלית ולקבל ביטחון. אבא שלי היה כל הדרך מאחורי, ואני בינתיים התחלתי לחשוב איך אני מפתח משהו מקצועי. האולפן שאבא בנה לי שיחק תפקיד מרכזי בתהליך הזה, ואפשר להגיד שאני בדרך לשם".

הקליפ והתחרות

בחודש שעבר שחרר מועלמי את השיר הראשון שלו, 'כבד אותי', שעלה ליוטיוב וכבר צבר כמעט 60 אלף צפיות. הקליפ, שעומד בסטנדרטים מקצועיים, הופק בידי מועלמי בעלות מינימלית. בשבוע שעבר הוא עלה לבמה בתחרות כשרונות צעירים, ערב חד פעמי בהובלת קידום נוער ובשיתוף גורמי טיפול במרכז העיר.

מועלמי, שמתפעל חשבון אינסטגרם פופולרי עם 45 אלף עוקבים, כבר מתכונן לשיר הבא שלו. "בחודש הבא אני הולך לצלם קליפ בחופים של ראשון לציון", הוא מבטיח. "לאט לאט אני מקווה שבעזרת השם אני אתקדם ואצליח, והכל בזכות אבא שלי".