מתחם הכניסה לעיר  | הדמיה: פרחי-צפריר אדריכלים

מר ירושלמי עזב את הארץ לנסות את מזלו העסקי בנכר, ממש בשבוע בו הכריז נשיא ארה"ב על 'עסקאת המאה'. כעבור עשר שנים חזר לעיר לביקור מולדת בחורף של שנת 2030. עם נחיתתו בנמל התעופה בן גוריון עלה על הרכבת הישירה לבירה, זו שרק החלה לפעול בסמוך לעזיבתו את העיר, אלא שעכשיו שמח לגלות שלרכבת נוספה תחנה מעבר לתחנה שבכניסה לעיר, והיא ממשיכה מתחת לפני הקרקע עד הדוידקה, בלב ליבו של מרכז העיר, השופע פתרונות אירוח ולינה עבורו, החל ממלונות בוטיק ועד אכסניות ואפילו מלון קפסולות.

בכל זאת מר ירושלמי לא רוצה לפספס את הכניסה החדשה לעיר ועולה אל  פני הקרקע  בתחנת נבון הוותיקה. בהגיעו למפלס הרחוב הוא נדהם לגלות איך השתנה קו הרקיע הירושלמי. גשר המיתרים, הזכור לו כיציקת ברזל אימתנית עם אורות מתחלפים, כאילו התגמד לצד שדרת מגדלי המשרדים החדישה שהנמוך מביניהם מתנשא לגובה 20 קומות והגבוה ביותר נושק ל 40 קומות. גם מלון קראון פלאזה איבד את הבכורה שלו כנקודת התצפית הגבוהה ביותר בעיר.

מערכת כבישי הכניסה לעיר נעלמה מן העין והתנועה עברה אל מתחת לפני הקרקע. מול מר ירושלמי נפרסת כיכר ציבורית רחבת ידיים בין בנייני האומה לתחנה המרכזית ובה הוצבה במה מאובזרת להופעות תחת כיפת השמיים. האיזור חי ושוקק גם לאחר שעות העבודה שכן הודות ללחץ שהפעילו בזמנו הקבלנים הירושלמים, הוסיפו לצד מגדלי המשרדים המנוכרים עוד  כאלפיים יחידות דיור, ואת חשכת הלילה מעטרים נצנוצי האורות של בנייני המגורים היוקרתיים. משיחה קצרה עם מקומי מסתבר למיודעינו שבעשר השנים האחרונות נבנו בכניסה לעיר לא פחות ממיליון וחצי מ"ר. הרוב  לטובת משרדים אבל יש גם שטחי מסחר, ומוסדות תרבות. עוד גילה ירושלמי  שמתחתיו  נכרה החניון התת קרקעי הענק של העיר עם 1,300 מקומות חניה. העיר חיה ופועמת גם מתחת לאדמה.

מסעדה מסתובבת במתחם עדן

ירושלמי רשם לעצמו ביקור חובה באחת מהאטרקציות הכי מדוברות בעיר. הוא הזמין לעצמו מקום במסעדת הגורמה  שנפתחה על גג מגדל מתחם עדן. האוכל אומנם מוקפד אבל הוא די משני לחוויה האמיתית:  זו המסעדה המסתובבת הראשונה (ואולי היחידה) בארץ.

הסועדים זוכים לאכול את המנה הראשונה עם נוף לשקיעה בהרי ירושלים ומקנחים עם תצפית לעיר העתיקה ממזרח, וכל זאת מבלי לקום מהכיסא.

מגדל עדן. הדמיה: יגאל לוי אדריכלים

המגדל המסתובב תוכנן בתחילה כפירמידה אך משההצעה לא עברה קודמה הצעתו של האדריכל הניו יורקי הנודע דניאל ליבסקינד, וצורתו הלא פחות ייחודית, בולטת למרחוק בין שלל מגדלי האבן המסורתיים של העיר.

מאה שערים מתחת לאדמה

ירושלמי נוכח לדעת שמרבית התחבורה הציבורית נשענת על קווי הרכבת הקלה ששלוחותיה התרחבו משמעותית מאז החלה לפעול כ-20 שנה קודם לכן. אם בזמן ירידתו לחו"ל היה רק קו פעיל אחד, הקו האדום בין פסגת זאב להר הרצל, עכשיו הוא פותח את מפת ה-GIS ומגלה שהעיר רושתה היטב בתחנות והרכבת מגיעה (כמעט) לכל שכונה.

ירושלמי לא האמין למראה מנהרת הקו הכחול העוברת מתחת למאה שערים וגאולה.

הקו הכחול ברחוב המלך ג'ורג. הדמיה: צוות תוכנית אב לתחבורה

"תאורטית ניתן להפעיל את הקו גם בחגים ובשבתות כשאף אברך  בכיכר השבת לא ירגיש ש־30 מטר מתחתיו נוסעת לה בשקט הרכבת הקלה", הרהר ירושלמי לעצמו. בכל אופן, המנהור מרחוב יחזקאל  ועד רחוב שטראוס הצליח, ולשכונות החרדיות יש שלוש תחנות רכבת תת קרקעיות שאי אפשר לחסום יותר בהפגנות מחאה ואם גם יש חסימה של הכביש בכיכר השבת ובשבטי ישראל אז למטה הרכבת ממשיכה לנוע באין מפריע. אורך המנהרה עומד על 1.2 קילומטר. ולמזלם של כל הצדדים בחפירות לא נמצאו קברים.

הקו הכחול מרמות עד גילה חוצה גם את המושבה הגרמנית על ציר עמק רפאים אבל יתרונו הגדול בזה שהוא מגיע גם לאיצטדיון טדי, וכך אוהדי בית"ר המקומיים וגם אוהדי היריבות הגדולות מבאר שבע, תל אביב וחיפה יכולים לחסוך לעצמם את הפקקים בבגין ובכניסה לאצטדיון, ולהגיע ברכבת הקלה היישר ליציע המערבי.

גולשים לעיר העתיקה

מר ירושלמי רצה לסייר בעיר העתיקה ובכותל. לצורך כך בחר באלטרנטיבה שגם תפטור אותו מרכב פרטי והתקעות בפקקים, וגם שתהיה חוויתית ומהנה כשלעצמה. אמנם בשעתו נשמעה ביקורת רבה עליו, אך לבסוף הוא נמצא כפתרון תחבורתי יצירתי, ודי כייפי - הרכבל.  תחנת המוצא שלו ניצבת במתחם התחנה מול תיאטרון החאן והוא משייט מעל גיא בין הינום והסינמטק, עד לתחנה הבאה שלו בהר ציון.

משם ניתן לגלוש עימו לתחנה הסופית מתחת לשער האשפות למרגלות הכותל המערבי. סך הכל נסיעה של כקילומטר וחצי בקו אווירי, כאשר כל מספר דקות יוצא מתחנת האם קרון אחד מתוך 73 המסוגל להכיל כ־30 איש. ירושלמי היה מרוצה כשראה שמדובר בתעריף זהה לנסיעה עירונית בתחבורה הציבורית, ואותו שילם באמצעות אפליקצייה שהחליפה את מערכת הרב קו.

כשסיים את ביקורו בכותל ורצה לעלות ולהסתובב ברובע היהודי הוא עשה זאת בנוחות באמצעות המעלון שהוקם סוף סוף לאחר דחיות רבות ומתמשכות, וחסך לעצמו העפלה בלתי נגמרת במדרגות.

קיאק בבית זית

במהלך שהותו בעיר ירושלמי הסתובב בשכונותיה, וכמעט שלא זיהה את רובן. הרבה אזורים בבירה עברו התחדשות עירונית ואת מבני השיכונים שנבנו אי אז בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, החליפו מבנים רבי קומות ומגדלים, ובחלקם הגדול שולבו שטחי מסחר לצד פארקים וגינות נוי. אחרי ששבע מראות אורבניים, ירושלמי החליט לבלות קצת גם בחיק הטבע. אכזבה נרשמה למראה רכס לבן שבמרוצת הזמן  כוסה בשמלת בטון ומלט, וכך גם כשראה את מורדות גבעת משואה בואכה גן החיות, אבל החיוך חזר אל שפתיו כשהגיע אל פארק הטבע העירוני בסמוך לעיר, מסביב לסכר בית זית. הסכר העונתי זכה לשדרוג ואיטום בקרקעיתו שהסבה אותו לאגם פעיל בכל ימות השנה.

למעשה הוא הפך לחלק מפארק מטרופוליני ענק בן 4,000 דונם באזור מוצא. בקצה שלו ניתן לראות את מנהרות הענק שמוליכות לכביש 16 מתחת להר נוף ויער ירושלים שהפכו לכביש כניסה חדש למערב העיר.

בפארק הטבע יש שלל אטרקציות, כגון חוות סוסים ואפילו סירות פדלים חשמליות על האגם. הצמחייה כאן פורחת וגם חיות הבר מצאו כאן את מקומם עם מקורות מים לשתות, ותנאים מחייה טבעיים ללא פיתוח וללא בנייה.

ההפרדה המפלסית בגבעה הצרפתית. הדמיה: מורדגן

לפני נסיעתו ביקש ירושלמי לכבד את זכרה של דודתו המנוחה, שלהלוויתה לא הספיק להגיע.  הוא נסע לבית העלמין בגבעת שאול לחלקת 'מנהרות עולם', מנהרות הקבורה  שהחלו לפעול רק לפני עשור וכבר התמלאו לעייפה. באמצעות אפליקצייה ייעודית ניווט ירושלמי אל קברה בדופן המנהרה תוך התרשמות עמוקה מ'עיר הקבורה'  שנחצבה 60 מטרים בעומק הסלע, .

כשנסע חזרה לנתב"ג, הרהר: "כמה השתנה כאן. הגיע הזמן לחזור?". ואז נזכר במחירי הדיור  בעיר, שמעולם לא הפסיקו לעלות -  וירד מזה.