תיירים בירושלים. לא מספיק 'ידידותית למשתמש' | צילום: שאטרסטוק

התיירים מזדמנים, אבל העיר לא מזמינה. אף שענף התיירות בירושלים מפגין גידול מרשים במספר המבקרים ובכמות חדרי המלון, אנחנו רחוקים שנות אור מלהפוך לעיר תיירות ברמה עולמית, כמו לונדון, פריז, ניו יורק, בודפשט או קופנהגן. הסיבה: מחסור בתשתית מתאימה לשיעור כזה של תיירים.

כך יוצא שדווקא ירושלים, שידועה בחשיבותה מבחינה היסטורית ודתית (ורואים זאת במובהק בכמות התיירים הנוצרים שהם חלק הארי בתיירות לישראל כיום) והיא בעלת פוטנציאל בינלאומי אדיר - רחוקה מלממש אותו.

העיר סובלת מלא מעט כשלים אסטרטגיים, תכנוניים ובירוקרטיים, שכרגע מקשים עליה לעלות מדרגה ולהתקדם לכמויות תיירים ותפוסת לינה בסדרי גודל גבוהים בהרבה מהמצב כיום.

תיירות למתקדמים

"על מנת לעבור לליגה של 'הגדולים' ירושלים חייבת לשנות תפיסה ולפתח אסטרטגיה חדשה", אומרת המשנה לראש העירייה ומחזיקת תיק התיירות בעירייה, פלר חסן־נחום. "יש שיפור ומגמת עלייה בחמש השנים האחרונות בעיר ובישראל,  אבל לטעמי זה פתטי להתלהב ולהתהדר בזה.

העלייה הזאת ממש פצפונת יחסית לערים מתוירות בעולם. אני מגיעה מגיברלטר, שם מדובר בסדרי גודל אחרים לגמרי של עשרות מיליוני תיירים בשנה, וגם בקופנהגן מבקרים כ־40 מיליון תיירים בשנה ממוצעת. אנחנו נותנים לעצמנו צל"שים, אבל יש פספוס ענק גם ברמה הארצית וגם ברמה העירונית".

אז מה חסר בעצם? "עד היום לא עסקו בכלל בשיווק לקבוצות אלא רק לתייר הבודד. קהל היעד העיקרי של העיר הוא אוונגליסטים אוהבי ישראל. כיום הם כבר מהווים 18 אחוז מהתיירים שבאים, בלי שבכלל עשינו משהו בנידון, לא שיווק, לא פנייה ל'מגה כנסיות', לא לוועדי עובדים, ולא בפרסום או פנייה למשפיעים ומובילי דעת קהל אצלם. בשנה הבאה אני מתכוונת להתחיל לשנות את הקונספציה הקיימת ולבנות לעיר לראשונה תוכנית שיווק אסטרטגית לתיירות".

שכחו את הילדים בבית

כשל נוסף בשיווק הוא היעדר הפנייה למשפחות תיירים מחו"ל וחוסר בהנגשת המידע על אטרקציות בעיר עבור ילדים. מתברר כי רוב התיירים שנוחתים בארץ וכבר פוקדים אותנו הם פנסיונרים או זוגות שמעדיפים להשאיר את הדור הצעיר בבית. חסן־נחום: "לא ברור למה זה כך אבל ירושלים לא נחשבת ליעד עבור משפחות. העוזרת שלי עלתה על הצורך הזה והקימה בעצמה אתר למשפחות, ויש לו המון פניות וכניסות".

זרים לתיירים

מתברר שבעירייה מפספסים לגמרי את התיירים מחוץ לארץ גם בכל הקשור להנגשת תערוכות והופעות. לחסן־נחום הגיעו לא מעט תלונות של תיירים שביקשו, לדוגמה, לבקר בתערוכת צה"ל, שהתקיימה בחצי השנה האחרונה במתחם התחנה הראשונה. הכניסה, כזכור, לא היתה כרוכה כלל בתשלום ונדרש רק רישום מוקדם באתר, אך היו חייבים להזין מספר טלפון מקומי לקבלת אישור הכניסה לנייד וגם למלא מספרי תעודת זהות ישראליים - נתונים שמן הסתם אין לתיירים מהנכר אפשרות לספק . כך נמנעה כניסתם של אלפי תיירים לתערוכה אולי הכי ישראלית, פטריוטית ומושקעת שהוצגה כאן.

בהקשר הזה מוסיפה חסן־נחום: "בכלל, תייר שרוצה היום סתם ללכת להופעה, נגיד בארנה, נתקל בהרבה חסמים. לפעמים לא מכבדים את כרטיס האשראי הזר שלו כי להפקה אין מערכת מאובטחת בינלאומית. ברוב המקרים אין מידע נגיש באנגלית על המופעים וקיימים עוד כל מיני מכשולים שונים. אנחנו עובדים קשה עם חברת אריאל למצוא פתרונות לכל זה. בכלל, בנושא של האוונגליסטים יש כוכבי רוק (מסצנת הרוק האוונגליסטי; ק"פ) שיכולים למלא כאן את הארנה ולמשוך קהל של עשרות אלפי צעירים. זה משהו שאני מתכננת לעשות כבר בשנה הקרובה".

לונה פארקינג

לתייר שנוחת בארץ הקודש ומבקר בעיר צפויה ויה דולורוזה בכל הנוגע להתמצאות והתניידות בתוכה. זה מתחיל בתחבורה הציבורית: בתחנות האוטובוס וברכבת הקלה אין פירוט באנגלית של תחנות המסלול. על קרון הרכבת או על החזית הקדמית של האוטובוס מופיעים שמותיהן של התחנות הסופיות בלבד. אז אולי עדיף לתייר לשכור רכב ולנוע עצמאית? גם כאן הוא יגלה שמעבר לאתגר הידוע של מציאת מקום חניה בעיר יהיה לו גם קשה עד בלתי אפשרי לשלם עבור החניה, כי חלק מהחברות שמאפשרות לשלם על חניה דרך הסלולארי אינן מכבדות כרטיסי אשראי זרים, ולא לכולן יש מוקדנים דוברי אנגלית. אם לא די בזה, נציין שעד כה מדובר בבעיות מול חברות פרטיות ועדיין לא התייחסנו לבעיות מול העירייה. מסתבר שהפקחים לא יודעים כיצד להתייחס לתעודות נכים בינלאומיות ואילו יש לכבד.

חסן־נחום: "נתקלנו כבר במספר תלונות של תיירים נכים עם תעודה רשמית שהחנו את רכבם בחניית נכים וקיבלו דו"ח מכיוון שהפקח לא הכיר את תעודת הנכה הבינלאומית ולא ידע להתייחס אליה ולכבד אותה. בינתיים נלחמתי והצלחתי לבטל מספר דו"חות, אבל חייבים להסדיר את זה וצריך לעשות נוהל ולהדריך את הפקחים בשטח שיידעו לזהות ויהיו להם דוגמאות למה להשוות".

פלר חסן נחום. צילום: רפי קוץ   

"ככלל", אומרת חסן־נחום, "כל מערך התחבורה צריך לעבור שינוי והתמקדות למען התיירות. אנחנו מקבלים תלונות רבות מדי שבוע בכל הקשור לחניה של תיירים, וגם בנוגע להנגשת המידע באנגלית בתחבורה הציבורית. יש לנו עבודה רבה מול תוכנית אב לתחבורה כדי לשפר את המצב, ובנוגע לחניה מול חברות שמאפשרות תשלום באמצעות הסלולר. מעבר לזה, עבור התייר המבוגר כל השימוש באפליקציות בעייתי וצריך למצוא משהו אלטרנטיבי כדי לסייע להם".

הנזק באי ההתאמות אינו פוגע רק במבקרים מחו"ל. מכיוון שהתיירות והעסקים הקטנים לא מחוברים ולא משתפים פעולה, יוצא שהתייר אינו צורך שירותים ולא קונה מוצרים ובעלי העסקים ונותני השירותים מפסידים פלח שוק ענקי מבחינתם. המצב כיום הוא שמרבית תנועת התיירים מתמקדת בדרך כלל בעיר העתיקה, כאשר לעיתים הם חולפים גם בשדרת הקניות של ממילא, וזהו.

הבעיות העיקריות:

מחסור בשילוט בשפה האנגלית
אין שיווק לקבוצות תיירים
קושי בתשלום בחניה
מחסור בפרסום מתאים
התרבות אינה מונגשת לזרים

חסן־נחום: "צריך לחבר את העסקים הקטנים לתיירות. זה שכמה תיירים עוברים במקרה בממילא או במדרחוב וכמה מהם קונים מזכרת אחת או שתיים זה לא לעניין. חוץ מהעיר העתיקה יש כאן המון אומנות, מזכרות ומוצרים אותנטיים שהתייר מחפש וזה לא מונגש לו. אנחנו נפעל לעשות מסלולי תיירים שיעברו גם דרך נקודות קנייה ולא רק אצל הרוכלים של מזרח העיר, כפי שקיים כיום. חוץ מזה נפעל להקים מנגנון כדי ליידע מראש את בעלי העסקים, האומנים והגלריות על אירועי תיירות מרכזיים. כך יהיה אפשר להתארגן ולהפיק ירידי אומנות ודוכנים מיוחדים לתיירים ולהביא אליהם את המוצרים הכי אטרקטיביים".

הבדל של יום ולילה

המצב שנוצר הוא שחלק לא מבוטל מהתיירים בארץ מסתפקים רק בביקור בירושלים אבל מבלים ולנים בתל אביב. כך יוצא שבתחרות הנצחית בין עיר הבירה לעיר ללא הפסקה רוב התיירים, שאינם מגיעים במסגרות נוצריות דתיות, מבזבזים הרבה יותר זמן וכסף בתל אביב. כאן הם עושים טיול מאורגן באוטובוס ונכנסים לכל אתרי החובה בלבד. הזמן שלהם קצוב ומוגבל, והסיכוי שישאירו בעיר עוד כמה דולרים או יורו - נמוך. 

מנגד, בתל אביב הם חופשיים לעצמם, מסתובבים בחנויות, יוצאים למסעדות ולברים, הולכים למופעים, ובסוף הערב תופסים גם את החדרים במלונות. מחזיקת תיק התיירות: "אנחנו חייבים שהמצב יתהפך. צריך להביא לכך שירושלים תהיה העוגן המרכזי לכל תייר. מרבית התיירים שמגיעים לישראל מגיעים גם לבירה, והשאלה הגדולה היא לכמה זמן.

המלחמה והתחרות מתמקדות בעיקר בכמות הלינות. זה לא נותן כמעט כלום עם התייר לן ומבלה בתל אביב ארבעה לילות בממוצע ומגיע לביקור חד־יומי בירושלים, עובר במקומות הקדושים ואולי מסתפק בניגוב חומוס בעיר העתיקה. צריך שהלינות יהיו כאן והביקורים החד־יומיים יהיו בתל אביב, בבית לחם ו/או בים המלח. זה ישנה את כל התמונה וגם יעלה באופן ניכר את הפדיון של המלונות, של המסעדות ושל מקומות הבילוי. המאסות הגדולות של התיירים פחות מורגשות כיום בלילות בירושלים, וחבל".