בן זקן. "הרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון עבורי". צילום: יואב דודקביץ'

דברי אלינו בפרחים

מי אני: אורטל בן זקן (32, נשואה+3), בעלת עסק לעיצוב אירועים ופרחים- Bloom

גרה ב: מושב בן שמן 

עבודה קודמת: כשהייתי סטודנטית התחלתי לעבוד בחנות פרחים ומיד התחברתי ליצירה בפרחים. עם השנים עברתי בין חנויות ומעצבי אירועים וכך העשרתי את הידע, הניסיון והסגנון האישי שלי. נכון ששעות העבודה היו ארוכות וקשות ובהתחלה השכר לא היה מתגמל במיוחד, אבל התשוקה לתחום היתה גדולה ממני ואני נהניתי מכל רגע. 

קבלת ההחלטה: הייתי בצומת דרכים בחיים שלי. נמצאתי רגע לפני סיום התואר, אבל כבר הייתי עמוק בתוך עולם הפרחים ולא הרגשתי שבאמת ארצה לעבוד במה שלמדתי. מצד שני הרגשתי שאני לא מגיעה לידי מיצוי במקום העבודה שעבדתי בו אז. שאלתי את עצמי מה אני באמת רוצה לעשות בחיים, ואז התחלתי לדמיין את Bloom. רציתי שאנשים יתרגשו מהטבע ומפרחים כמו שאני מתרגשת. רציתי להביע את עצמי וליצור משהו שלא קיים עדיין.

איך הגיבה הסביבה: כשהעליתי את הרעיון בפני בני משפחתי וחבריי זכיתי להרבה תמיכה. המשפחה והחברים שלי נורא האמינו בי ובכישרון שלי, וזה נתן לי כל כך הרבה ביטחון ועזר לכל הפחדים והחששות להיעלם. הרגשתי שאני עושה בלי ספק את הדבר הטבעי והנכון עבורי.

כמובן היו גם מי שהביעו דאגה. הייתי בת 26 וניהול עסק זה דבר שדורש הרבה יכולות ומאפיינים שלא בהכרח יש לך, ואתה לא יודע אם אתה כזה או לא עד שאתה מנסה ושוחה במים העמוקים. אבל האמונה שהיתה לי בדרכי היתה חזקה מכול והובילה אותי להוציא לפועל תוכנית שהיתה לי במחשבות. לשמחתי האמונה כיוונה אותי למסלול נכון ואיתו הגיעה ההצלחה. 

הדרך החדשה: הקמתי את Bloom - סטודיו לעיצוב אירועים ופרחים ברחוב משה הס בירושלים, ואני הבעלים והמעצבת הראשית שלו. שעות העבודה לא נגמרות וצריך לפתח גבולות פנימיים רציניים כדי לאפשר לעצמך לעשות גם דברים אחרים. יש פיק גבוה בתקופת החגים ואז החיים שלי הם לא חיים. השכר בהחלט מתגמל יותר, ולא הייתי מגיעה לשכר הזה בתור שכירה. מצד שני, בתור הבוס אתה נותן יותר מכולם והכול מתחיל ונגמר בך. זה דורש הרבה.

טיפ למתלבטים: מי שזה בוער בו לא מתלבט. חשוב לבוא מוכן ולהבין שלפתוח עסק זה לא תוכנית כבקשתך. יש קשיים בדרך, וצריך לעבור הרבה מרגע הפתיחה ועד לרגע שאתה מרגיש יציב ובטוח בעצמך. חובה להעסיק צוות עובדים מקצועי ואמין, כי כל טעות כרוכה בהשלכות ומי שנושא בהן הוא בעל העסק. 

לכן חשוב גם לוודא שבעל העסק ערוך לכל תרחיש ולא ייכנס לסחרחורת של הוצאות, כי כשזה מתחיל זה עלול לבשר את הבאות, ואף אחד לא רוצה לסגור את העסק שעליו הוא חלם וחסך כל חייו כדי להקים אותו. אני ממליצה גם להתייעץ עם קרובים שמחזיקים בעסק. כל טיפ, גם אם הוא הקטן ביותר, שווה זהב.

למען המשפחה

מי אני: מאיר ארזי (60, נשוי+4), בעלי 'אלרז סוכנות בוטיק לביטוח פנסיוני, פיננסים וסיכונים'

השכלה: אקדמית

גר ב: ניות

ארזי. "בהנהלה הסבירו שכדאי לשמור על ראש שקט בגוף כלכלי יציב". צילום: יואב דודקביץ'

עבודה קודמת: במשך עשר שנים עבדתי כשכיר בכמה חברות ביטוח בתפקידי ניהול מול עשרות חברות גדולות, מוכרות ומרכזיות. התפקיד התמקד בפעילות מול סוכני ביטוח מצד אחד והנהלות של חברות ביטוח מצד שני. בין השאר העברתי קורסים, פיתחתי משרדים קיימים, גייסתי סוכני ביטוח וניהלתי מכירות במחזורים של עשרות מיליוני שקלים. השכר הגבוה והתנאים הסוציאליים היו מתגמלים מאוד והצדיקו עבודה של 14 שעות ביממה

קבלת ההחלטה: במשך תקופה לא קצרה חשתי מיצוי בעבודתי. הרגשתי שמיציתי את כל יכולותיי כשכיר והיה בי רצון עז להרחיב את העיסוק ולגוון אותו, מתוך שאיפה להקים עסק עצמאי ובלתי תלוי. הבנתי שעבודה יומיומית אינטנסיבית, שאומנם זורמת בדמי, היא נדבך חשוב בשבילי - ועם זאת הלב אמר לי בקול רם שתמו כל האתגרים עבורי. קיבלתי החלטה לצאת לדרך עצמאית, אף על פי שקיבלתי הצעות רבות לתפקידי ניהול ברמות גבוהות יותר מצד גורמים רבים שרצו שאמשיך בדרכי. בסופו של דבר גמלה בליבי ההחלטה להקים עסק ולעשות לביתי באותו תחום שבו התאהבתי ופעלתי במשך עשר שנים.

איך הגיבה הסביבה: גורמים בהנהלה והעמיתים בחברות שבהן עבדתי פנו אלי וניסו לשכנע אותי להמשיך בתפקידי, או לפחות לגרום לי להרהר שוב אם זו באמת העת לפרוש כנפיים. ניסו להסביר לי למה כדאי לשמור על ראש שקט ולחיות בכפוף לגוף יציב כלכלית

בני משפחתי, חבריי ומכריי נתנו לי תמיכה מלאה. זה היה קונצנזוס. בכל מקרה הייתי משוכנע ובטוח שהגיעה השעה להקים עסק עצמאי בתחום הביטוח הפנסיוני, אך התמיכה הסוחפת היתה סופר חשובה עבורי והיוותה בשבילי חותמת לכך שעבודתי זוכה להערכה אמיתית וכנה מצד הסביבה. זה היה מספק ביותר. מכאן והלאה הדרך לפתיחת העסק, בנייתו וצמיחתו היתה הרבה יותר קלה

הדרך החדשה: כיום אני עובד שמונה שעות ביממה. מדובר בפחות שעות מבעבודה כשכיר ועם יתרון גדול ומשמעותי עבורי - חלוקת זמן בין הלקוחות למשפחה. אני שולט בלוח הזמנים שלי, וזה מקל עלי מאוד לתחזק קשר יומי הדוק עם רעייתי וילדיי. ארוחת צהריים איתם זה קודש הקודשים. הדבר הזה לבדו מצדיק את הכול - בזכות זה היה לי שווה ומשתלם לעשות את המהלך ולעבור מלהיות שכיר לעצמאי.

מאז שנת 2000 (כבר 19 שנה) אני הבעלים של 'אלרז סוכנות בוטיק לביטוח פנסיוני', והשכר כעצמאי עלה תודה לאל. אומנם הנטל והאחריות מוטלים כולם על כתפיי, להבדיל מבתקופתי כשכיר, אבל הצדדים האחרים שיש לעצמאות שווים לדעתי הרבה יותר.

חברים טובים לאורך הדרך: לשמחתי זכיתי להכיר חברים רבים במהלך שנות עבודתי כשכיר, ואני שומר על קשרים מקצועיים וחבריים עם עמיתים רבים ממקומות העבודה הקודמים. במהלך העבודה המשותפת עבדנו המון שעות ביחד. זה יצר חיבור וחברות רבת שנים, אישית ומקצועית גם יחד.  

טיפ למתלבטים: תמיד חשוב להכין תוכנית עסקית מפורטת, שכוללת תחזית פסימית ואופטימית. האמן בעצמך ובצע את כל המהלכים המפורטים בתוכנית שלך בלי להתפשר, בהתמדה ובנחישות. חשוב למנות גוף מבקר שיבדוק את ביצועיך מול התוכנית העסקית ולבחון את עצמך על בסיס קבוע ושוטף. חיוני גם שבעל העסק יקפיד להשקיע בעצמו בהתפתחות מקצועית, בלימודים שיכשירו אותו ויכינו אותו לדברים חדשים שיצוצו פתאום ויסייעו לו להתאים את עצמו לסביבת עסקים משתנה תמיד.

הדרך אל היופי

מי אני: שגית מרציאנו  (43, רווקה), בעלת מכון יופי וקוסמטיקה sagits place

גרה ב: מושב עמינדב

עבודה קודמת: במשך כ־22 שנה עבדתי כמנהלת מכירות בגני אירועים בירושלים וסביבתה. כל יום עבדתי בין 12 בצהריים ל־3-2 בלילה, ובקיצור - עד השעות הקטנות של הלילה. הייתי מכורה לעבודה, כי מתמיד הרגשתי חיבור מדהים לענף האירועים. תחושת הסיפוק והגאווה להיות זו שאמונה על הפקת אירוע של זוגות שנישאים הסבה לי אושר. בזכות זה שעות העבודה הרבות והלא שגרתיות העניקו לי הנאה גדולה.

 מרסיאנו. "רבים אמרו לי שאני מהמרת והולכת אל הלא נודע". צילום: יואב דודקביץ'

קבלת ההחלטה: השכר שלי היה גבוה ומתגמל מאוד. היה לי מאוד נוח לעבוד כשכירה בתנאים מצוינים שכללו רכב צמוד, דלקן, טלפון, ביטוחי מנהלים ועוד. העבודה סיפקה לי את כל מה שאדם בתפקידי שואף לו. אך ברגע שחלו שינויים במקום העבודה האחרון שבו עבדתי כשכירה, התחלתי לשאול את עצמי אם נכון לי להישאר שכירה ולהתנהל לפי שעות העבודה הרבות הנדרשות ממני מתוקף תפקידי ולעמוד בלחצים יומיומיים. אולי, חשבתי, עלי לעשות מעשה, לפתוח עסק פרטי ולהיות אדונית לעצמי. להחליט בעצמי מתי מתחיל היום, מתי הוא מסתיים ואיך הוא מתנהל, בלי צורך לספק תשובות וקבלות למעסיק שאצלו אני עובדת ובלי לחצים, שכן אני יודעת בדיוק מה נכנס לקופת העסק ואיפה אני עומדת בכל עת בפן הכלכלי.

איך הגיבה הסביבה: התייעצתי עם חבריי ובני משפחתי, בעיקר עם אחותי מיטל שיש לה עסק להלבשה כבר שנים רבות והיא מודעת היטב לכל ההשלכות הכרוכות בפתיחת עסק וניהולו. לאחר מכן ישבתי עם עצמי וקיבלתי החלטה שזהו, אני יוצאת לחירות. הבנתי שאני חייבת להפוך לעצמאית וסמכתי על עצמי שיש בי את המשמעת והכוח להרים עסק ולנהל אותו בכוחות עצמי. הדעות של הקרובים אלי היו חלוקות דווקא. רבים אמרו לי שאני מהמרת והולכת אל הלא נודע, כי פניתי לענף שלא היתה לי נגיעה אליו בעבר.

הדרך החדשה: פתחתי סטודיו שמציע את כל טיפולי היופי והקוסמטיקה, עולם חדש וקסום שנשאבתי לתוכו באהבה גדולה. בנוסף, לא יכולתי לזנוח את הענף שאני מכורה אליו ואני מפיקה אירועים פרטיים בזמני הפנוי.

היתרון העיקרי שהרווחתי בתור עצמאית הוא השקט, הזמן לעצמי ולמפגשים עם בני המשפחה והחברים, דבר שעד לא מזמן היה מבחינתי חלום במהלך השבוע, ובמקרים רבים גם בסוף השבוע, שאותו ניצלתי למנוחה אחרי הטירוף בעבודה של כל השבוע. האפשרות לנהל את היום לפי מה שנוח ומתאים לי היתה מוזרה לי בהתחלה, כי בכל זאת מדובר ב־22 שנים. אך בתוך פרק זמן קצר התרגלתי והתאהבתי בסדר היום החדש שלי, שתלוי אך ורק בי, בלי לתת דין וחשבון לאיש.

חברים טובים לאורך הדרך: במרוצת השנים הכרתי אנשי מקצוע רבים וטובים שהפכו לחברים קרובים, וגם זוגות שחיתנתי ואני נמצאת בקשר קרוב איתם. זה ללא ספק אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לי בענף. עושה לי טוב על הלב לפגוש זוג עם ילד שרואים אותי ואומרים לו: "שגית חיתנה את אבא ואימא".

טיפ למתלבטים: אם יש לך משמעת עצמית מטורפת ואתה מסוגל לפתוח עסק בלי שותפים ורק בזכות עצמך - לך על זה בכל הכוח. חשוב לבוא מוכן עם תוכנית עסקית ולפעול לפיה. אני חושבת שזה המתכון להצלחה בעסק כמו שלי - פשוט נצמדתי להוצאות הכרוכות בבניית העסק והקמתו, השקעתי בשיווק לפי התוכנית, ותודה לאל ההשקעה השתלמה ולא חרגתי בהוצאות. בזכות הביקורת על כל שקל שיוצא מקופת העסק גם ההכנסות גדלו, ותודה לאל, הצעד שעשיתי משתלם והמקום מניב פירות.

אהבה ממבט ראשון

מי אני: עפרה בירון (44, בזוגיות), שותפה־מנהלת בחברת 'ברזלי ייעוץ שיווקי אסטרטגי בע"מ'

השכלה: בעלת תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת סן פרנסיסקו, יועצת שיווק מוסמכת מטעם משרד הכלכלה

גרה ב: פסגת זאב 

עבודה קודמת: בעברי ניהלתי מחלקות שיווק ומכירות בגופים גדולים כמו ידיעות אחרונות, הוט, חברות תרופות וציוד רפואי, ובשנת 2015 עברתי לנהל את המחלקה לפיתוח עסקי באגף לקידום עסקים בעירייה. השיווק זרם בעורקיי תמיד ועבר כחוט השני בכל הבחירות שלי ובניהול הקריירה.

אני מתמחה בייעוץ וליווי שיווקי יישומי וממוקד לבעלי מקצועות חופשיים, חברות משפחתיות, מפעלים ויצרנים, נותני שירותים וקמעונאים. בנוסף אני עוסקת בבניית מותגים, יחסי ציבור, דוברות ועוד.

בירון. "עסק הוא לא עבודה - הוא דרך חיים". צילום: יואב דודקביץ'

קבלת ההחלטה: בעברי הקמתי את חברת 'בירון תקשורת בע"מ' ועבדתי לסירוגין בתפקידי שיווק בכירים כשכירה. ההחלטה להקים את החברה הגיעה מהיכרות עם שותפתי, רואת החשבון דפנה רביד־ברזלי, שהיא שותפה־מנהלת בפירמת הייעוץ הירושלמית הגדולה 'ברזלי'. היא הבינה מיד את הפוטנציאל במתן שירותי שיווק ללקוחותיהם ולעסקים נוספים בירושלים ובישראל.

החיבור איתה היה מיידי, אהבה ממבט ראשון. פגשתי אישה אקטיביסטית לא פחות ממני והבנתי מיד שאיתה אוכל להזיז הרים. ההבנה השיווקית וההכרה בצורך וביכולות השיווק הביאו אותי להחלטה ללכת לדרך משותפת ואני מאושרת מכך ומההזדמנות שקיבלתי.

איך הגיבה הסביבה: בן זוגי תמך בי מאוד ולא הבין איך לא עשיתי את זה הרבה קודם. הוא עצמו עצמאי ומאז ומתמיד האמין בעסקים והיה מוכשר ומצליח בהם. גם הוריי, אשת הטלוויזיה שרי רז ודן בירון, תמכו בי מאוד והאמינו בדרכי ובידע השיווקי שלי.

הדרך החדשה: בשנת 2016 הקמתי בשותפות את 'ברזלי ייעוץ שיווקי אסטרטגי ותקשורתי בע"מ' כחלק מפירמת 'ברזלי ושות''. המתודולוגיה העסקית בנויה על מתן שירות ייעוץ לעסקים קטנים ובינוניים, שאינם יכולים לשכור מנהל שיווק איכותי במשרה קבועה

זכיתי לעמוד בראש חברה מקצועית ולהיות חלק מפירמה שכל 14 השותפים בה מקצוענים בתחומם. אני גאה כיום להיות חלק מהאימפריה שהקים כבר לפני 60 שנה רואה החשבון מיכאל ברזלי. זאת ללא ספק ההחלטה הכי נכונה וטובה שקיבלתי

גם השכר שלי השתפר בהדרגה עם גידול העסק. שעות העבודה נשארו מרובות, אך היום אני עובדת בשביל הלקוחות שלי ובשבילי. התשוקה שלי מניעה אותי, ובכל בוקר אני מודה על הבחירה וההתמקצעות שמאפשרת לי לעסוק במה שאני אוהבת. לכן אני גם לא נשחקת ולא מרגישה שאני עובדת, אלא נהנית.

חברים טובים לאורך הדרך: מובן ששמרתי על קשרי חברות עם מנהלים, עמיתים וחברים ממקומות העבודה הקודמים שלי, שבהם למדתי רבות. כיום, בזכות כל אותם מקומות, אני מיישמת את התובנות שלי ומעניקה ללקוחותיי ייעוץ שיווקי איכותי. אני גאה גם להיות מרצה ויועצת ב'מעוף ירושלים' - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים של משרד הכלכלה. אני רואה עד כמה הגוף הזה משקיע בעסקים ומסייע להם.

טיפ למתלבטים: לא פשוט להיות עצמאי בעל עסק. לעיתים זאת עבודה קשה הרבה יותר מלהיות שכיר, אבל בעיניי אם יש חלום חייבים להגשים אותו. עסק הוא לא עבודה - הוא דרך חיים, ואם הוא בא מתשוקה אמיתית, עם תאווה וברק בעיניים, לא הייתי חושבת פעמיים

שיעור למתקדמים

מי אני: רביד עומסי (38, נשוי+3), המנכ"ל והמייסד של חברת ההזנק 'הינשוף שכר מורים'

השכלה: תואר ראשון במתמטיקה וכלכלה ותואר שני במינהל עסקים

גר ב: שכונת ארנונה 

עבודה קודמת: עבדתי שמונה שנים במועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), מתוכן שש שנים כמנהל הפרויקט לשילוב חרדים בהשכלה הגבוהה. במסגרת הזאת ניהלתי תקציב שנתי של חצי מיליארד שקל. השכר במקום העבודה היה בינוני־גבוה ושעות העבודה רגילות למגזר הציבורי: מתשע בבוקר עד שש בערב. העבודה כללה גם את כל הזכויות הסוציאליות של עובדי מדינה, כולל קרן השתלמות, אחזקת רכב, מועדון טוב, הלוואות מסובסדות, טלפון, ועוד כהנה וכהנה.

עומסי. "חשוב להבין שהעצמאות דורשת הרבה גמישות ויכולת למידה". צילום: יואב דודקביץ'

קבלת ההחלטה: מגוון סיבות הובילו אותי להחליט לצאת לדרך חדשה. המרכזית שבהן היתה תחושת מיצוי מהתפקיד הקודם. אחרי שמונה שנים במקום עבודה אחד הרגשתי שהגיע הזמן לשנות ולהתקדם למשהו חדש. מעבר לזה רציתי ליצור משהו בעצמי ולהיות בשליטה על ההחלטות שלי ועל הזמן שלי, בלי המגבלות של עבודה כשכיר. ולבסוף, היתה לי הזדמנות לקבל מענק מרשות החדשנות ומהמשרד לשוויון חברתי להקמת המיזם שתכננתי הרבה זמן, וכמובן לקחתי אותה בשתי ידיים.

איך הגיבה הסביבה: התמיכה של המשפחה והסביבה הקרובה היתה קריטית. לא יכולתי לעשות את זה אלמלא התמיכה והעידוד שהעניקה לי אשתי דפנה. להחלטה ולשינוי הדרסטי שעשיתי בחיי היו מחירים לא מבוטלים, לפחות בשלבים הראשונים, ודפנה נתנה לי גב ותמיכה מלאה. מצד שני, היו גם קולות לא מבוטלים שהביעו חשש לעתידנו, בייחוד מצד ההורים שלי, שהעדיפו שאשאר במקום יותר בטוח.

החברים והמשפחה תופסים מקום חשוב גם בשלב ההחלטה וגם בשלב הקמת העסק. הם נכס שיכול לעזור רבות ברמה המקצועית והאישית. אני נעזר רבות בחמי חגי שפר ומתייעץ המון עם חברים מתחומים שונים.

הדרך החדשה: לפני שנה הקמתי חברת סטארט־אפ בשם 'הינשוף שכר מורים' ואני המנכ"ל והמייסד שלה. המטרה שלי היא לאתר טעויות בתלושי השכר של מורים - אחת מקבוצות העובדים הגדולות במגזר הציבורי - ולסייע להם לממש את זכויות השכר והפנסיה שלהם.

שעות העבודה בפועל כמעט לא השתנו, ואני עובד מדי יום בין תשע בבוקר לשבע בערב, אבל נפשית אני נמצא בעבודה בלי הפסקה - 24 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע. גם השכר שלי נשאר דומה למה שהרווחתי בעבר, לפחות בינתיים

חברים טובים לאורך הדרך: אני מכיר תודה גדולה למל"ג על שמונה השנים המרתקות שלי שם ועל ההזדמנות הנדירה שהעניקה לי לעסוק בתחום מרתק וחשוב. יש לי עדיין הרבה מאוד חברים מהמל"ג, ובחברה החדשה שלי אני נעזר במערכת הקשרים והחברויות שנוצרו שם במשך השנים.

טיפ למתלבטים: חשוב לבנות כמה שיותר טוב את התשתית לעסק החדש לפני שקופצים למים העמוקים. זה כולל לא רק את התשתית המקצועית עצמה, אלא חשוב להכין גם מערכת תמיכה לתחילת הדרך. והכי חשוב להבין שהעצמאות דורשת הרבה גמישות, יכולת למידה עצמאית ויכולת להתאים את עצמך למצבים משתנים.

חלום ילדות

מי אני: חיים רפאל אטל (23, רווק), הבעלים והמנהל של גן האירועים 'אופוריה'

השכלה: 12 שנות לימוד, תעודת בגרות וקורס במינהל עסקים

גר ב: הר חומה

עבודה קודמת: ניהלתי בהתחלה משמרת בסופרמרקט, ומשם עברתי לנהל פיצרייה. בכל המקומות התרגלתי לעבוד שעות מרובות ותמיד הייתי איש עבודה חרוץ. כמנהל משמרת אהבתי את מה שעשיתי, אבל העבודה היתה שוחקת ולא מתגמלת. המשכורת היתה סבירה - לא גבוהה ולא נמוכה, משכורת שאפשר לחיות איתה 'על הקשקש'.

קבלת ההחלטה: כבר בגיל 13, כשהתחלתי לעבוד בתור שכיר, ידעתי שהמקום שלי לא נמצא שם, שאני רוצה יותר. כשגדלתי הבנתי שאני צודק לגמרי ושקשה מאוד להתקיים כיום בתור שכיר. מטבעי תמיד שאפתי להתפתח מקצועית וכלכלית. האמנתי בעצמי וידעתי שביום מן הימים אהפוך לבעל עסק. התחום שקרץ לי תמיד היה ענף האירועים

אטל. "היה לי חשוב לזכות בברכת הדרך מהמשפחה והחברים". צילום: יואב דודקביץ'

איך הגיבה הסביבה: ההחלטה להפוך לבעל אולם לא נחתה על הסביבה הקרובה שלי כרעם ביום בהיר. המהלך הזה התגבש במשך כמה שנים ואני חסכתי למענו כסף מהעבודה כשכיר. גם המשפחה סייעה לי מצידה כדי שאגשים את חלומי. היה לי חשוב לזכות מהם לברכת הדרך, והם נתנו לי אותה וחיזקו אותי בתחושה שהדרך החדשה שבחרתי נכונה ונבונה. ברוך השם, זכיתי בסביבה תומכת ושמעתי המון מחבריי שאני אדם שיתקדם בחיים. זה חיזק אותי תמיד, נתן לי את החותמת לכך שאם האמונה של אנשים בי כל כך גדולה, כנראה עלי ללכת עם הלב והראש כל הדרך עד להגשמת החלום.

הדרך החדשה: כבר ארבע שנים, מאז גיל 19 כשעוד הייתי חייל, אני המנכ"ל והבעלים של גן האירועים אופוריה בעיר. שעות העבודה שלי דינמיות. אני מתחיל את היום שלי מוקדם מאוד ומשלב יחד את עיסוקיי באולם ובחיי האישיים. זהו יתרון בולט לעצמאות - אני מחליט, ואני זה שאחראי להחליט מה לעשות ואיך לחלק את היום שלי. העבודה שלי באולם דורשת השקעה גדולה של זמן וכוחות, אבל השכר מתגמל בהתאם. אין ספק שמדובר בהבדל של שמיים וארץ לעומת התקופה שבה הייתי שכיר

חברים טובים לאורך הדרך: באופן טבעי אני נפגש הרבה עם חבריי מהעבודות הקודמות. נהיינו חברים, ולפעמים אנחנו יוצאים לבלות יחד ולעיתים מתראים באירועים באולם. תמיד נרשמים חיבוקים, נשיקות והעלאת זכרונות, שמעלים על פנינו חיוכים מאוזן לאוזן.

טיפ למתלבטים: לא תמיד נוצץ להיות עצמאי - מדובר בהמון אחריות וזה דורש המון אסרטיביות וקשיים. בשורה תחתונה אני ממליץ לכל אחד לעשות את מה שהוא אוהב, כל אחד איפה שנוח לו. יש כאלה שדווקא מתרחקים מהמשקל הזה על הכתפיים, ויש כאלה שלא משנה מה יגידו להם - הם יפתחו עסק.

חשוב תמיד ללמוד לעומק את הענף שבו אתם רוצים לעסוק, ללמוד מטעויות של אחרים ולא לחזור עליהן. צריך לשמור על רמה גבוהה וקבועה מיום ליום כדי שהלקוחות לא ירגישו שיש שינוי לרעה, וכמובן להשקיע בשיווק. זה צו השעה, שיכול להיות ההבדל בין סתם עסק טוב לעסק טוב ומצליח.