בני הזוג כהן (שם בדוי) ביקשו להוסיף לדירתם שני חדרים, בדומה לרוב שכניהם לבניין. הם החלו בבנייה כשבידם היתר מתאים, אך פקחים מהעירייה הגיעו אליהם באמצע העבודה וטענו שהבנייה נעשית ללא אישור. הם ניגשו מיד למחלקה לרישוי ופיקוח על הבנייה, והתשובה שקיבלו שם הדהימה אותם. לטענתם, גורם במחלקה הציע להם להיעזר בשירותיו של מאכער.

ידיעות נוספות על העירייה:
מדוע החרדים מבטחים מהתקנת מצלמות בכיכר ספרא?
הילד הרע של מועצת העירייה
בואו להצטרף לעמוד של "ידיעות ירושלים" בפייסבוק

"נדהמנו שהציעו לנו להיעזר במישהו חיצוני בלתי רשמי ועוד בשביל תוספת בנייה קטנה. כנראה גם הם הבינו שהבירוקרטיה של האגף סבוכה במיוחד", אמרו.



הסיפור הזה ממחיש יותר מכל את מה שמתרחש באגף הרישוי והפיקוח על הבנייה - אותו אגף שחלק מעובדיו נחקרו בשבועות האחרונים במשטרה בחשד לזיוף של היתרי בנייה. כבר לפני כשנתיים התייחסנו לתופעת המאכערים שעבדו שם בנושא הרישוי על בנייה למגורים ועסקים, אולם אז דובר על יזמים 'כבדים' המבקשים לקדם פרויקטים גדולים. כעת התופעה התרחבה גם לאזרח הקטן. גם מי שמבקש היתר לסגירת מרפסת נעזר כיום לא פעם בשליח ש'מסדר' עבורו את העניין וחוסך לו את הסיוט הבירוקרטי.

5,000 שקל לסגירת מרפסת
לא פחות מ־14 תחנות צריך הירושלמי לעבור כדי להוציא היתר לסגירת מרפסת. בין השאר הוא נדרש לכתת את רגליו לתאגיד המים, למחלקת היטלי השבחה, לאג"א, לכיבוי האש, למחלקת הדרכים ועוד.

ואיפה רפורמת המרפסות של ראש הממשלה בנימין נתניהו: הלכה לאיבוד דרך מרפסת. בגלל כל מהתסבוכת הבירוקרטית הבלתי נתפסת הזאת נולד גוף ביניים (המאכערים), שאמנם אין בו דבר שנוגד את החוק, אבל הוא מוסיף עול כלכלי נוסף על כתפיו של האזרח הקטן.

המאכערים צצים בכל פינה ומציעים לקדם פרויקטים קטנים בשביל התושב אובד העצות. מי שמבקש לסגור מרפסת ואינו יכול לקחת שבועיים חופש לדילוגים בין המחלקות, מבקש את עזרתם. באגף מודעים היטב לסרבול בהוצאת ההיתרים,.למעשה, קשה למצוא אדם שביקש להוציא היתר ולא הרגיש שמוציאים לו את הנשמה.

כדי לפעול, המאכערים זקוקים לייפוי כוח ממגיש הבקשה ומחתימה של השכנים שמאשרים את קידום המיזם. מבחינת החוק היבש די באלה כדי להכשיר את התופעה.

לאחר קבלת המסמכים מתבקש בעל הנכס מתבקש לשלם סכום שנע בין 4,000 ל־5,000 שקל. במקביל המאעכר מתחייב לתאריך שבו יתקבל היתר הבנייה חתום כדת וכדין.

למאעכרים יתרון גדול על האזרח הפשוט. ראשית, רובם עבדו בעבר במחלקות רלוונטיות בעירייה ומכירים היטב את הנהלים. ושנית: הם מכירים גם את האנשים בכל מחלקה.

גורם באגף הרישוי סיפר לנו השבוע שלא פעם האנשים האלה מתקבלים מחוץ לשעות העבודה הרגילות. "אם דופק לנו על הדלת בחור שאנו מכירים שנים, לא נעים לנו להשאיר אותו בחוץ, אפילו שבאופן רשמי העבודה כבר נגמרה", הוא מצטדק. "מה רוצים שנעשה? חסר לנו כוח אדם. ירושלים הולכת וגדלה, ולמרות שהגדילו לנו במעט את התקנים, זה רחוק מלספק את הצרכים".

הצהרה מפתיעה בנושא מגיעה מכיוונו של חבר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ישראל קלרמן, שמתייחס לתופעה בהבנה.
"מגיע להם כסף משום שלאדם פרטי קשה מאוד להתמודד עם הוצאת היתרים. כשאדריכל ומקדם פרויקטים (כלומר מאכערים; ח"ד) מתקשרים לקבוע פגישה, קובעים להם אותה מוקדם יותר מאזרח מן השורה", אמר חבר הוועדה.

תחום נוסף שתופעת המאכערים חדרה אליו הוא רישוי העסקים. כל בעל עסק יודע היטב מה כרוך בהשגת רישיון לעסק. עליו להתרוצץ בין שלל גופים ומחלקות, בעירייה ובמקומות אחרים. וכשמדובר בעלי עסקים - זמן שווה כסף, ולא פעם הרבה מאוד כסף.

לכן, במקביל להיתרי הבניה בתחום המגורים, התפתח גם ענף משגשג לא פחות של קידום רישיונות לעסקים.

כאשר אדם מקים עסק, עליו לטפל בדברים רבים. זה מתחיל בהשגת מימון, שיפוצים, התקנת מערכות מיזוג, קניית מלאי, מציאת עובדים ועוד.

כאשר מגיע אל היזם המתחיל מישהו שמבטיח לחסוך לו את כל ההתעסקות עם השגת רישיון, וכל זאת תמורת 2,500 שקל בלבד - סביר להניח שהוא יקפוץ על המציאה כמוצא שלל רב.

כך, בעל העסק מוריד מעליו כאב ראש לא מבוטל, ועוד מקבל מהמאכר תאריך יעד משוער לקבלת ההיתר. גם במקרה הזה, המאכערים העוסקים בהיבטים המסחריים הם כמעט תמיד עובדי עירייה לשעבר שמכירים היטב את המנגנון.

'מקדמי הפרויקטים'
באופן נדיר הסכימו חלק מהמאכרים לספר לנו איך הדברים נראים מהצד שלהם. "ראשית אל תקראו לנו מאכערים", הם מתקוממים כאיש אחד. "אנחנו 'מקדמי פרויקטים'".

לטענתם, לכולם השכלה מקצועית רלוונטית לתחום, כגון עורכי דין, הנדסאים, מהנדסים וכו'. "'מאכערים' הם אלה שהתעסקו עם הולילנד. כאלה כבר אין בעירייה", אומר אחד מהם. "הפעולות ש