ברוכיאן. הצבעים והסמל מוכרים לו היטב. צילום: ינון פוקס

לפני שבוע וחצי ישב אבירם ברוכיאן במשרדים של מומי דהן, האיש החזק בנורדיה. מי שביקר אי פעם במשרד הזה אינו יכול שלא להתרגש ממה שקורה מסביב. תמונות בשחור־לבן מימי ימק"א, כוכבי בית"ר בשנות ה־60, ה־70 וה־80 ברגעי קסם שרק מי שישב פעם ביציע העץ יכול לזכור, להבין ולהוקיר. אפילו הסורגים של אחד השערים בימק"א נמצאים במשרד הזה, שהוא מוזיאון ועדות חיה להיסטוריה של מועדון הכדורגל של בית"ר ירושלים. האטמוספירה הזו חשובה, כי היא זו שגרמה לברוכיאן להחליט לחתום בנורדיה.

זה לא מדויק להגיד שברוכיאן חזר הביתה, כי הבית לעולם יהיה בבית וגן, מרחק נסיעה מעמק הארזים, ביתה של נורדיה, והוא ירגיש לגמרי בבית רק כשיקבל (אם וכאשר וכנראה לא) ציוד ממאיר הרוש. אבל אוסף הפריטים הנדיר במשרד של דהן זו הרוח הבית"רית במיטבה, הזווית שממנה הדוד של ברוכיאן, אורי מלמיליאן, היה מסובב בעיטות חופשיות, הזווית של אבא שלו, יהודה ברוכיאן, חבר הנהלת בית"ר בתחילת שנות ה־80, בכניסה לשער 2, ברחוב משה הס, שהיה שמור רק לבעלי תפקידים.

הכל נשאר במשפחה

סיפור חזרתו של ברוכיאן לירושלים ולצהוב־שחור, הגם שמדובר בקבוצת האוהדים ולא באריזה המקורית, נולד בערך לפני חודש, כשאדומים אשדוד, קבוצתו של המאסטרו (שבאשדוד לבש לראשונה בקריירה את הספרה 9 על הגב), התארחה אצל נורדיה בעמק הארזים. אוהדי נורדיה קיבלו אותו כמו גיבור, הצטלמו איתו סלפי, ביקשו חתימות על החולצה הצהובה שלהם עם הספרה 8. כולם שאלו שאלה אחת, זו ששואל כל מי שפוגש את ברוכיאן ברחוב: "איך אתה לא בבית"ר? איך שחקנים שבעונה שעברה שיחקו בליגה א' ובקטמון בהרכב ואתה, בשר מבשרנו, לא רץ בטדי בליגת העל?" וברוכיאן היה שותק. כי לדבר סרה במועדון נעוריו זה לשון הרע, יריקה לבאר שממנה שתה, והוא אדם מאמין.

החיבוק במשחק ההוא בעמק הארזים, שהסתיים ב־1:1, היה בלתי שגרתי, בטח במחוזות ליגה א', עם אנקדוטה הומוריסטית בצידה, כשבעלי אשדוד נזף בברוכיאן: "אני לא אוהב לראות שחקנים שלי מתחבקים עם שחקני יריב בסיום משחק", ואבירם עונה לו: "זה שחיבקתי זה אח שלי אביתר". אגב, אביתר, האח הקטן לבית משפחת ברוכיאן שמשחק בקבוצת האוהדים מיום היווסדה, אמר פעם שהוא "יוותר על החולצה מספר 8 רק עבור אחיו הגדול אבירם". ביום שני השבוע, באימון הבכורה של אבירם, אביתר נתן לו את החולצה.

הארכיון הפרטי של בית"ר. זה מה שקנה את ברוכיאן. צילום: ינון פוקס

חוץ מהחיבוק הצהוב שברוכיאן חלם שיהיה ביציע המזרחי של טדי, אך מה לעשות שהחיים הם לא תוכנית כבקשתך, היה גם העניין של המרחק מהבית. באשדוד, בשביל להגיע לאימון ברוכיאן היה צריך לנסוע שעה ורבע לכל כיוון, לצאת מהבית ב־14:00 ולהגיע בשמונה בערב. כאיש משפחה לילדים קטנים, כשעם כל הכבוד מדובר בליגה א' דרום, זה היה קשה מדי. זה לא שבגיל 34 וחצי יש עניין לחרוש את הכבישים כשהאתגר המקצועי למי שזכה באליפויות וגביעים הוא יותר מדי אטרקטיבי. נורדיה היא כר נוח בכל מובן שהוא, ולא דיברנו בכלל על המנורה שעל החולצה, על הסביבה הבית"רית וכדומה.

את השידוך המחודש של ברוכיאן לירושלים יזם רן מבשוב, מנכ"ל נורדיה בעבר ושחקן עבר במועדון האוהדים. מבשוב הוא חבר קרוב של ברוכיאן. "כבר תקופה ארוכה אני רואה שהנסיעות לאשדוד מקשות על אבירם, ובמוצאי השבת של שמחת תורה פגשתי את מומי דהן באקראי דווקא בממילא, המקום שהכי מזוהה עם משפחת ברוכיאן ומלמיליאן. שאלתי את מומי עם יש על מה לדבר והוא אמר לי שבשביל אבירם הדרך תמיד פתוחה. השיחה הזו עם דהן היתה ללא ידיעת אבירם אבל זה נתן את הפוש. נורדיה זה מקום שיקר לי ואני חושב שאבירם זה בדיוק הערך המוסף שחסר להם כדי לעשות קפיצת מדרגה".

ברוכיאן אמר לנו השבוע: "כשישבתי במשרד של מומי דהן, חלק גדול מהזמן המבט שלי היה על כל ההיסטוריה שתלויה שם על הקירות וחשתי צמרמורת. תמיד כיף לחזור לעיר שלי, ירושלים, למקום שיש לי בו המון אנשים שגדלתי איתם והעברתי איתם את הילדות. להתחבר אליהם ולהמשיך את הפרויקט המדהים הזה של בית"ר נורדיה ירושלים זה דבר נהדר עבורי. בית"ר זה בית"ר, גם ההיא שבליגת העל וגם נורדיה. הן חולקות את אותה היסטוריה, את אותם שורשים, את אותם שחקנים שכולנו גדלנו עליהם: אורי מלמליאן, אלי אוחנה וכל העבר המפואר של בית"ר.

"נורדיה התחילה את דרכה כמועדון אוהדים יחד עם מומי דהן שהתחיל את הפרויקט הזה אז כך שזה מאוד משמח ללבוש את החולצה הצהובה, בשבילי זאת התרגשות. לדעתי החזרה שלי תיתן דחיפה וזריקת עידוד לכל המועדון, ואני מקווה ליישם על המגרש ולהביא תוצאות שיחזירו אותנו למאבקי העלייה ובכלל להתמקם בפלייאוף".

מאמן בית"ר נורדיה, ארז בנודיס, אמר על הצירוף של ברוכיאן: "אנחנו שמחים לקבל שחקן כמו אבירם. אני חושב שהוא סמל בירושלים, ואני בטוח שהוא יתרום לנו המון גם מבחינה קבוצתית וגם מבחינת האישיות שלו. גם מבחינת הירושלמים זה דבר מאוד משמעותי. האם הוא יחזיר אותנו למאבק העלייה? אני לא חושב שזה יהיה נכון לדבר על המאבק במחזור השמיני. אנחנו רוצים לחשוב משבת לשבת, לצבור עוד ניצחון ועוד ניצחון. בשלבים יותר מאוחרים נהיה יותר חכמים".

שפץ ביתך

לצירופו של ברוכיאן אין שום משמעות כלכלית, כי שחרורם של ניסן דנון וחן ראובן, כמו גם שחרור של שחקנים נוספים בימים הקרובים, פינה מספיק מקום בתקציב לצירופו של מספר 8. חובה לציין כי במועדון נתקבלה החלטה לשחרר את השוער עמית שמש, שנמצא ביכולת ירודה בלשון המעטה, ובנודיס ושות' מחפשים שוער שיחליף אותו.

"הצירוף של אבירם מוכיח שאנחנו ממשיכים בדרכנו, באמונה שלנו ללכת עד הסוף ושממש לא הורדנו רגל מהגז כפי שציפו אחרי פתיחת עונה שלא הלכה כמו שציפינו", אמר לנו דהן השבוע. "אנחנו מאמינים שעם השיפוצים שעשינו בפגרה הזו הקבוצה תעלה על דרך המלך. הצירוף של אבירם הוא נדבך נוסף בדרך בשורשיות ובכבוד שיש לנו להיסטוריה המפוארת של בית"ר ולפרויקט של נורדיה בהווה ובעתיד". דהן, אגב, ביקר השבוע בביתו של שחקן העבר יוסי חכם ז"ל, שהלך לעולמו, ושמע מרעייתו של חכם על ההתרגשות שאחזה במגן בית"ר ז"ל לאחר שקיבל מבית"ר נורדיה בטקס מפואר את מגן ההוקרה, שאותו הציג לכל אורח בביתו. בנורדיה מתכוונים לקרוא לאחת מקבוצות הילדים של המועדון על שמו של חכם.