ביידון. "כל מזרח העיר מתכוננת למשחק". צילום: יואב דודקביץ'

מרח ביידון (27), תושבת אבו־גוש ואוהדת שרופה של בני סכנין, מתמרקת מתחילת השבוע לקראת המפגש של בני סכנין מול בית"ר. "כי זה משחק שמחכים לו כל השנה. זו יריבות שלא צריך להכביר עליה מילים. זה קלאסיקו. אני לא שותפה לשטויות האלה שכאילו אנחנו באים לשחק משחק שהוא על לאומיות. יש פה שנאה, אבל היא ספורטיבית. אנחנו סולדים מבית"ר בגלל האלימות והגזענות של האוהדים שלהם, אבל מי שמתייחס למשחק הזה כאילו זה קרב על הר הבית רק מחפש ללבות את היצרים ולעשות אש. במשחק האחרון, כשבית"ר ניצחה 2:3, קרעו לחבר שלי את החולצה ובמזל זה לא נגמר יותר גרוע. כשמשה חוגג שמע שקרעו לו את החולצה וניסו לתקוף אותו הוא הזמין אותו באופן אישי ליציע הכבוד למשחק של בית"ר. זה מראה כמה הבנאדם הזה, הבעלים של בית"ר, בא ממקום טוב כדי לשנות את הדברים. בכל פעם שאני מגיעה לטדי מלווים אותי עשרה שוטרי מג"ב לרכב שלי כי הם יודעים שיתקפו אותי". 

בואי לא ניתמם. בכל פעם שבית"ר מגיעה לדוחא יש אלימות. 
"אני לא אומרת שהקהל של סכנין הוא קהל של קונצרטים. שני מחנות האוהדים לא באים לראות כדורגל, הם באים למלחמה. אפשר לקלל, להקניט, וזה חלק מהמשחק, אבל התחושה מסביב אצל שני מחנות האוהדים כאילו לא נאבקים רק על שלוש נקודות במשחק כדורגל לגיטימי אלא מי יהיה יותר אלים ומי יפגע יותר בשני. הבעיה שלי היא הגזענות, שמקללים אותנו בקללות של דת ונביאים. זה מוציא את האוהדים של סכנין מדעתם. שישירו לנו תרדו ליגה, אבל למה צריך להכניס את הנביא מוחמד ולשיר 'שיישרף לכם הכפר'. אם ערבי יגיד לערבי אחר שיישרף לך הכפר זו חציית קו אדום, אז בטח כששומעים את זה מאוהדי בית"ר". 

בשבת, ביידון מנהלת עסק לעיצוב פנים ביום יום ("הבוס שלי נותן לי חופש כשיש משחקים באמצע השבוע"), תצא מהכפר באבו־גוש בשעות הבוקר המוקדמות. החיידק של הכדורגל התחיל מגיל קטן. בשנתיים האחרונות היא מגיעה לכל משחק. בפעם הראשונה שהגיעה לטדי, בעונת 2017/2016 (בית"ר ניצחה 0:1): "יצאתי לכיוון קניון מלחה, שם חנה הרכב כמו אסירים, עם ליווי משטרתי צמוד. לפני משחקים בטדי אני מורידה את כל הצעיפים והדגלים כי אני יודעת שאם הסמלים יישארו כשאני אחזור לא יישאר אוטו". אחרי שנים שבהן לא הורשה להיכנס קהל אורח, המשחק מחר ישוחק מול קהל של שתי הקבוצות, הגם שאוהדי בית"ר יהיו במיעוט

"למרות שההתאחדות החזירה את המשחקים לטדי ולדוחא, אני חושבת שחייבים לעשות את המשחקים האלה באצטדיון נייטרלי. עובדה שכשהמשחקים שוחקו בעכו ובאצטדיון רמת גן לא היה בלגן וכולם חזרו הביתה בשלום. אנחנו במצב כל כך רע בטבלה שאנחנו חייבים לנצח, לא משנה את מי, אבל לנצח את בית"ר זו הרגשה אחרת, אושר גדול. זו תחושה טובה לאורך כל העונה.

בשבת, באופן נדיר, היא תמלא את הרכב שלה באוהדים תושבי הכפר והסביבה, כי למרות שהם לא חובבי כדורגל משחק מול בית"ר הוא צו שמונה. "כל מזרח העיר איתי בטלפונים מתחילת השבוע. למרות שהם לא חובבי כדורגל ישראלי ונוסעים כל השנה למשחקים של ברצלונה, כשזה משחק נגד בית"ר גם בטדי וגם בדוחא הם מגיעים. זה משחק בין שבטים. רוב האנשים לא מתעסקים במשחק על הדשא, רוצים להקניט ולהרגיז את אוהדי בית"ר. אני חושבת שזה ככה גם אצל הרבה אוהדי בית"ר. בוא נגיד שלאוהד ממוצע של בית"ר לא מעניין משחק נגד רעננה, אבל למשחק נגד סכנין הוא ייסע עד סוף העולם. ככה זה גם אצלנו. אנשים שלא רואים כדורגל בטלוויזיה ייסעו בשבת לדוחא, כי זו בית"ר, סדין אדום, או במקרה הזה סדין צהוב".

חוגג אמר שהוא יביא לבית"ר שחקן ערבי.
"אני חושבת שאם הוא יעשה את המהלך ההיסטורי הזה, גם אצלכם וגם אצלנו צריך לתת לו פרס שהוא שבר את הטאבו המכוער הזה. למרות שלדעתי עם כל הכבוד לכוונות האמיתיות שלו הוא לא יהיה מסוגל לבצע מהלך כזה כי אוהדי בית"ר יקריבו את העתיד של המועדון וישלחו את חוגג הביתה. לדעתי הוא עוד לא הבין שאצל אוהדי בית"ר זה גבול שאי אפשר לעבור, לצערי. וראינו את זה קורה בתקופת הצ'צ'צנים. אתה יודע כמה אוהדים ערבים ייצאו מהארון ויגיעו לטדי לכל משחק של בית"ר אם תהיה להם נציגות של שחקן ערבי? יכולים להגיד עד מחר שאין שחקן ערבי שיסכים להגיע לבית"ר, אבל נראה את חוגג מנהל משא ומתן רציני עם מישהו ותאמין לי שהוא יחתום על החוזה. השאלה היא אם כשהוא יגיע לבית וגן אוהדי בית"ר ייתנו לו ולחוגג לרדת מהרכב או שידאגו שהם יחזרו הביתה".

חוגג. יש לו אומץ? צילום: עמית שאבי

כמה ייגמר מחר?
"מקצועית אנחנו לא טובים ולא מצליחים לנצח, אבל זו בית"ר ומה שישחק על המגרש זו הרוח והמוטיבציה. 1:2 לסכנין בשיניים. שום דבר אחר חוץ מניצחון לא בא בחשבון".