שחקני בית"ר. צילום: עוז מועלם

כל מי שחי את האטמוספירה בבית וגן היה בטוח שאחרי הרביעייה שהשחילה מכבי תל אביב בטדי למחזיקת גביע הטוטו משה חוגג ישתולל, או שינפק כותרות לכל כלי התקשורת, או שיכנס ישיבת חירום עם רוני לוי, בניון, אוחנה ומוני ברוש, או שירחיק לכת וישלח את המאמן הביתה. אבל אחרי החרפה בטדי בשבת האחרונה חוגג שידר אווירת שאנטי. הוא גיבה מקיר לקיר את רוני לוי במילים "הוא ימשיך עד סוף העונה", פרסם פוסט שכותרתו היתה 'גם כשלא הולך צריך להמשיך בדרך' וניסה לעטות על עצמו פאסון.

הדברים האלה לא נולדו בחלל ריק. אם יש משהו שחוגג הפנים היטב בחמשת מחזורי הליגה האחרונים זה שהוא, בעל הבית, צריך לעשות חשבון נפש בנוגע לכל ההתנהלות שלו כבעלים. חוגג מתחיל לקלוט שכל ההצהרות שלו בקיץ על קבוצה שהולכת לתת פייט למכבי תל אביב היו בוסריות מדי, בדיוק כמו הסגל שרץ על כר הדשא. הוא גם קולט שזה הכניס את המערכת כולה לסחרור, הפך את השחקנים לכאלה שכורעים תחת גודל הציפיות ואת הכישלון בדמות ארבע נקודות מחמש עשרה אפשריות להרבה יותר מהדהד.

"אי אפשר לצפות מקבוצה שרק בחודש מאי הבטיחה את מקומה בליגה ולסמן אותה כמועמדת לאליפות", אמרו לחוגג במהלך הקיץ כמה מאנשי שלומו. "אתה קופץ מהר מדי וגבוה מדי". חוגג הסביר שהוא חייב לייצר באזז, למכור מינויים, לגייס ספונסרים. "אם נשדר שהמטרות שלנו פרווה אף אחד לא ירצה את המוצר", הסביר.

שיווקית, חוגג נחל הצלחה גדולה: הספונסרים מילאו לעייפה את החולצות של שחקני בית"ר, הקהל, הגם שלא הגיע למספרים של מכבי תל אביב ומכבי חיפה, רכש כמות יפה של מינויים ושל כרטיס הבית"ריסט. אבל מקצועית, מחול השדים שאליו חוגג הכניס את בית"ר הוא בלתי אפשרי. השחקנים עושים במכנסיים כי הם לא עומדים בלחץ הציפיות, הקהל כבר על הגדרות כי מכרו לו מוצר מקולקל, רוני לוי ובניון במלכוד כי כל נורות האזהרה שהם הדליקו לחוגג בקיץ לא מעניינות אף אחד וכולם מסמנים אותם כאחראים בלעדיים לכישלון, ובתוך כל בית המשוגעים הזה בית"ר מתבזה שבוע אחרי שבוע בליגה, וכדי להוסיף שמן למדורה מספקת תוצאות מרהיבות במפעל לא חשוב כמו גביע הטוטו רק כדי להוכיח את הנקודה שבכל זאת יש משהו בקבוצה הזו.

גרסיה. צילום: עוז מועלם

חשבון הנפש של חוגג הוא לא רק במסגרת ההצהרות חסרות האחריות שלו, שהאחרונה שבהן היתה אחרי גמר גביע הטוטו, כשאמר שהוא חולם שהמנון ליגת האלופות יתנגן בטדי. איזה המנון ואיזו ליגת אלופות כשאת רעננה בית"ר לא מנצחת? חשבון הנפש שלו הוא ההתעקשות על אופי השחקנים שהוא הנחית כאן בבית וגן. "היו שני משה חוגג בקיץ האחרון, זה שכשהוא שומע שם של שחקן שיודע לעשות דריבל ומצית את הדמיון אז הוא פותח את הכיס ביד רחבה ונחוש להנחית כאן רכש שהוא אטרקטיבי, ומצד שני, כשחוגג היה שומע שם של שחקן שהוא מאוד איכותי אבל השם שלו לא סקסי והוא הרבה יותר הגנתי מאשר פנטזיסט הוא היה מביע חוסר עניין", אומר מקורב לחוגג. "חוגג לומד בדרך הקשה היום שיש פער עצום בין בנייה של קבוצת כדורגל לקבוצת קט־רגל. מבחינת כישרון בית"ר קבוצה מצוינת. מבחינת איכות, אישיות של שחקנים, גבריות ו־וינריות אין לסגל הזה הרבה מה למכור, וזה לא משנה אם בבית"ר נמצאים בניון ורוני לוי או יוהאן קרויף, ג'ורדי קרויף וז'וזה מוריניו ביחד".

האיפוק הזה צריך להטריד דווקא את האנשים בבית"ר. כי דווקא כשחוגג היה יורה לכל הכיוונים הוא היה מתקרר באותה מהירות שבה היה מתחמם. השקט הזה גורם לו להתמלא באכזבה, אולי בהאשמות, אבל לבטח בעצבים. הוא מסוגל ברגע אחד, עם כל הכבוד לסמכויות שיש ליוסי בניון ולקרדיט שיש לאלי אוחנה, להתפוצץ. להגיד לכולם: "זוזו עכשיו הצידה. זו הקבוצה שלי ואני חייב להעביר אותה זעזוע עמוק". בצד של חוגג מבטיחים שזה לא יקרה כל כך מהר, אבל לא מוכנים לחתום על זה. ביומן של חוגג מופיעים עכשיו חמשת השבועות הקרובים כקצה הדרך. המשחק ביום ראשון נגד נתניה בחוץ, לאחריו המשחק מול נס ציונה, שגם הוא יהיה בחוץ מכיוון שטדי עובר שזרוע ובית"ר החליפה ביתיות עם העולה החדשה, פגרת הנבחרת בתווך, ואז המשחקים מול בני יהודה בבלומפילד ונגד כפר סבא בחוץ. "אם לא ניקח את מלוא הנקודות מארבעת המשחקים האלה יהיו כאן משבר אמיתי ורעידת אדמה. לכולם ברור שיצרנו לעצמנו אוברדראפט שרק רצף נצחונות יכול לתקן. משבר בחודש הקרוב והזעזוע כבר יהיה בלתי נמנע".

קונטה בתמונות שממחישות את מצבה של בית"ר. צילום: עוז מועלם

× × ×

סיום המשחק בטדי. פרדי פלומיין בועט בדלתות, אנטואן קונטה בועט בבקבוק מים ובפח תמים. במציאות אחרת רוני לוי לוקח את שני הזרים המאוד עצבניים שלו, קונטה שלהזכירכם חטף אדום חסר אחריות  מול רעננה ופלומיין שמול אותה רעננה שרף זמן יקר על מריבות עם שחקני היריבה והשופט, ומעיף אותם לכל הרוחות. אבל ללוי של השנה אין תחליפים על הספסל אז הוא בולע את הרוק ומנסה להבין איך שני 'הכוכבים' שלו שלא עשו כלום ושום דבר בקריירה שלהם, מוציאים כל כך הרבה אנרגיות בפוזות של עצבים אבל לא תורמים שום דבר מקצועי?

הצרה המקצועית הכי גדולה של בית"ר היום, ויש לה לא מעט, זו האיכות הכל כך ירודה של הזרים שלה. היה ברור בקיץ שבהיעדר שחקנים ישראלים שהם שוברי שוויון (פרט למיכאל אוחנה שהגיע לכאן אבל מה שקרה איתו לא קשור לכדורגל), בית"ר תקום ותיפול על איכות הזרים שלה. מה שקיבלנו בסופו של יום זה כמה זרים שפשוט אי אפשר לצאת איתם למלחמה. ההצגות של פלומיין בחדרה מתאימות, בלי לפגוע, למידות של מועדון קטן, חסר יומרות שרק רוצה להישאר בחיים, כמו הקבוצה החמודה של ניסו אביטן ולאחריו אורי גוטמן. הן לא מתאימות להר הגעש של בית"ר. במחנה האימונים בקיץ רוני לוי התמוגג מהרצינות והמחויבות של פלומיין. הוא רק לא לקח בחשבון שמחנה אימונים בדיוק כמו גביע הטוטו זה לא המאני טיים. ברגעי האמת, קבוצה שרוצה להיצמד לצמרת הגבוהה לא יכולה לבנות על שחקנים כמו פלומיין שעם כל האיכויות שכן יש לו אתה אף פעם לא יכול לדעת על איזה צד הוא יקום בבוקר. הדברים נכונים גם לקונטה, שבימים כתיקונם הוא בלם מעולה והמגן הימני הכי טוב בארץ. אלא שגם קונטה, מסתבר, שכח הרבה מהאיכויות שלימדו אותו בכדורגל הצרפתי, ונדבק במחלה הישראלית שאפשר לעשות חורים בהגנה ואז לשחק אותה מתוסכל ועצבני כאילו הוא נולד בבית וגן. אנחנו כל כך ציניים כי גם אם הקריזות האלה של צמד הצרפתיים יש בהן קמצוץ של אמת, זה באמת לא מעניין אף אחד. תשחקו כדורגל ואז תבכו. אבל אתם לא תורמים כלום, אז מה ייתן לנו לראות אתכם בועטים בבקבוק מים במקום למסגרת של שער היריב? אגב, פלומיין וקונטה בספק למשחק של בית"ר בנתניה ביום ראשון בגלל פציעות קלות שמקשות עליהם להתאמן.

גם השכנוע העצמי של חוגג שלפיו לוי גארסיה הוא טוני וואקמה הבא פתאום נשמע פתטי. שחקן נחמד גארסיה, אפילו מוכשר ברמות. אבל הוא לא מביא לאף אחד בבית וגן פרנסה כי הוא לא מסוגל להבקיע שער גם אם היו מגדילים את המסגרת של הריבוע הלבן בעוד מטר. יש כאן שתי אפשרויות: או שבגלל מד הלחץ החולצה של בית"ר גדולה בכמה מידות על הזרים שלה או שהם פשוט לא מספיק טובים כדי להוביל את המועדון לצמרת הגבוהה, בשני המקרים מדובר בעסקאות רעות מאוד של חוגג, ועוד לא דיברנו על דיוגו ורדאסקה, שהגיע לכאן כמינימום המשיח הבא של ההגנה של בית"ר ובינתיים מתגלה כפלופ רציני.

"כל השחקנים בלי יוצא מן הכלל נמצאים בזכוכית מגדלת עד חודש ינואר ועד אז אם הם לא יוכיחו את עצמם הם לא יהיו פה", אומרים בבית וגן. וזה אולי מסמל יותר מכל את הלך הרוח בבית וגן. הסבלנות הבלתי נסבלת, האופטימיות הבלתי מוסברת, עדינות הנפש כלפי חבורת האנשים בצהוב־שחור. החבר'ה האלה, גם אם לא רצו בכך, שלחו בשבת שעברה 17 אלף אוהדים הביתה עם הראש למטה. הם מקבלים עשרות אלפי דולרים בחודש, ארוחות בוקר, פיזיותרפיסטים וצוות רפואי צמוד, תזונאי, חדר כושר מאובזר היטב, בקיצור, את כל התנאים כדי להצליח. השאלה אם משה חוגג היה נותן לעובדים בעסק הפרטי שלו לספק לו כזו תוצרת מינימלית בלי להיכנס בהם חזיתית מיותרת. המסקנה הכואבת היא שהכדורגל הישראלי זקוק לכמה שיותר אלי טביבים, ויקטור יונות ואבי לוזונים. החבר'ה האלה היו שוברים כל תמונה ומראה בחדר ההלבשה בבית וגן עם תוצאות כאלה. משה חוגג ויעקב שחר רק נותנים ונותנים ונותנים ואז מחבקים ומלטפים ומעודדים, ובסוף במקום אליפות או גביע, או כמה רגעי נחת, הבדיחה היא על חשבונם מצד אלה שנהנים לעשות עליהם סיבוב.

× × ×

הלך הרוח הזה של 'יהיה בסדר' ו'אנחנו קבוצה טובה שבסוף תתפוצץ' לא משכנע אף אחד. הליגה בורחת לבית"ר, ואנחנו בדרך לעונה של כלום ושום דבר במקרה הטוב, וחגיגות יום העצמאות במקרה שבחודש אפריל נברח סופית מאזור הקו האדום במקרה הרע, בדיוק כמו בגול ההוא של דוד קלטינס במושבה מול הפועל תל אביב בעונה שעברה. קשה לומר מה חוגג ושות' צריכים לעשות כי אין הרבה, וידיו של חוגג כמו של בניון ורוני לוי כבולות עד חודש ינואר 2020. מה שבטוח הוא שבית"ר הפכה בתוך חודש וחצי מהבטחה להיות הדבר הכי מרענן בכדורגל הישראלי לאחד הדברים הכי פתטיים שיש בו. או כמו שאמר אחד השחקנים בתחילת השבוע: "הרביעייה שחטפנו ממכבי היא לא הטרגדיה הגדולה שלנו, אלא העובדה שכבר חמישה מחזורים חוץ מאשר ניצחון מסכן על הקבוצה הכי חלשה בליגה קרית שמונה אנחנו לא דומים לכלום". עוד שבוע שבועיים שלושה כאלה, וגם חוגג יפסיק לכתוב פוסטים ויתחיל לכתוב מכתבי פיטורין. אם יידרש לכך, הראשונים שהוא צריך להעיף זה את השחקנים שעל המגרש.