שחקני בית"ר אחרי ההפסד. צילום: עוז מועלם

סיום המשחק ביום שני בטדי. בחדר המאמנים באצטדיון משה חוגג, יוסי בניון, אלי אוחנה, רוני לוי, חיים שאבו ומוני ברוש. חוגג התחיל את ישיבת החירום המאולתרת הזו בעיקר במטר של שאלות, שספק אם יש למישהו תשובה עליהן. "למה הם נראים ככה?" שאל את הנוכחים בחדר.

"שלא ינצחו אבל משחק שלם הם מקבלים צהוב אחד? איפה המחויבות? הם מבינים איפה הם נמצאים בכלל? מה זה צריך להיות? זה מתחיל להיראות כמו העונה שעברה וזה לא מתאים לי. הכל אני נותן להם וזה מה שאנחנו מקבלים בתמורה?". אחד הנוכחים בחדר אמר לחוגג: "גם בעונה שעברה פתחנו ככה את העונה" ואז הבוס ענה לו: "בעונה שעברה לא זרקנו  70 מיליון שקל לפח. אנחנו נראים יותר גרוע מכל הקבוצות בליגה. אנחנו לא בועטים לשער. זה נראה יותר גרוע משבוע לשבוע". מסביב שקט. רוני לוי, בניגוד להרבה מאמנים אחרים, לא מנסה להתחבא. "זה נראה רע מאוד. אני אצטרך למצוא פתרונות ואני אמצא אותם".

נקודה מתשע, בדיוק אותו מאזן שהיה לבית"ר במחזור השלישי של העונה שעברה. מי שמחפש את הסיבות, ומופתע עד נדהם מהקטסטרופה בבית וגן, כנראה לא קרא את הכתובות הענקיות שהיו על הקיר קיץ שלם. הלב יוצא אל חוגג, ששם פה עשרות מיליוני שקלים וקיבל קבוצה שנראית כמו סקציית הכדורגל של נס ציונה. אבל במידה רבה מאוד, לחוגג יש אחריות כבדה לקבוצה העקומה שנבנתה פה. הוא סירב להאמין קיץ שלם שיש כאן קבוצה בינונית מינוס במקרה הטוב. הוא חילק את העוגה באופן שערורייתי, כששילם פעמיים 2.5 מיליון יורו על עלי מוחמד ומיכאל אוחנה (רכישות מצוינות לדעת כולם), ואז שם את תוכניות הרכש בסוג של הולד. אף אחד בבית"ר ירושלים, ויש כאן שמות שהם אגדות כדורגל כמו בניון, אוחנה ורוני לוי, לא פיצח את המשוואה הפשוטה שבה מה שמתאים לבני יהודה וחדרה וקרית שמונה וסכנין לא יכול להוביל את בית"ר ירושלים.

אף אחד גם לא שם לב לעובדה הפשוטה שגם אם תחברו את כל השחקנים של בית"ר ביחד, לאף אחד אין קבלות על מאבקי צמרת כשחקן מוביל. איתמר ניצן וקונסטנטין ופלומיין ואזולאי וגארסיה וגרצ'קין ואפילו מוחמד, אלה שחקנים שכשהיו מסיימים עונה בפלייאוף העליון היו מתחבקים. הסיפור הזה, לא נעים להגיד, גדול על רובם. תחברו לזה מאזן כמעט מושלם בגביע הטוטו והצהרות על אליפות של הבעלים, ותבינו שהיה קל מאוד ליפול למלכודת של פנטזיות משוללות כל יסוד.

השבוע בפרפראזה מוזרה משהו, אבל מדויקת, אמר גורם בבית וגן שמשחקי גביע הטוטו הם מלחמת ששת הימים של בית"ר ומשחקי הליגה הם מלחמת יום הכיפורים שלה. האופוריה הזו היא על חשבונכם. כשעל הדרך כל מי שצעק, וביניהם כותב שורות אלה, שהמלך עירום למרות שהוא עם טבעת, האשימו אותו שזה פוגע בקצב מכירת המינויים. "למה שלא נדבר על אליפות?", אמרו חברי ההנהלה. "אנחנו בית"ר ירושלים, למה, מי משחק במכבי חיפה או בבאר שבע? איזה כוכבים גדולים יש להם?" תגידו חבר'ה, איזה כוכבים גדולים לעזאזל יש בבית"ר ירושלים? ומי אנחנו בכלל, פרט לקבוצה שהיא פופולרית והבעלים חמוד וישנן אגדות כדורגל בפונקציות ניהוליות? מה יש לנו שאין לאחרות, פרט לאף למעלה?

× × ×

בכלל לא בטוח שאם רוני לוי, אלי אוחנה ויוסי בניון יתחברו לפוליגרף יתברר שהם מאמינים בלב שלם באנשים שיש היום בסגל בית"ר שהם מסוגלים להוביל אותה לצמרת הגבוהה. דבר אחד אפשר להגיד בוודאות, זו לא הקבוצה שמייצגת במשהו לא את אוחנה, לא את בניון ולא את רוני לוי. לא את אוחנה, כי יו"ר בית"ר סולד משחקנים שבטוחים שהם מסוגלים לעשות הרבה רעש ומביאים מינימום של קבלות. לא את בניון, כי אפילו המנהל המקצועי, שזו שנתו הראשונה בתפקיד, מבין שבשביל לקרוא תיגר על אליפות צריך פה חמישה עלי מוחמד וחמישה מיכאל אוחנה (בריאים, כן?) ולא אסופה של שחקני ליגה לאומית עם עוד כמה בודדים שראויים לליגת העל. אבל יותר מכל, הקבוצה הזו נוגדת את הדי־אן־איי של רוני לוי, די־אן־איי של קבוצה מכווצת, שמשחקת בנגיעה וחצי בכדור, שעושה תנועה ללא כדור, שכשהקבוצה מתגוננת החלק ההתקפי שלה שם את הכישרון בצד וחוזר אחורה, ומנהל עשרות מאבקים על כדור במשחק ולא שני מאבקים וחצי, וגם זה מתסכול ועצבים כשהקבוצה בפיגור.

משה חוגג. צילום: ראובן שוורץ

יכול להיות שלוי התפתה לאג'נדה של חוגג ולדי־אן־איי של בית"ר, של כדורגל שמח וספונטני, וזרם איתו, ובגלל זה אנחנו עם נקודה אחת מתשע אפשריות ושער זכות אחד ב־270 דקות. זה לגנותו. ב־2016, כשאימן במכבי חיפה, הוא נכנס יום אחד למשרדי וולוו של יעקב שחר, ואמר לו: "אין לי בעיה ללכת הביתה אבל זה לא יפתור את הבעיה של חבורת המפונקים שיש לך בסגל". שחר ביקש פתרונות ולוי התחיל להיכנס בכל מה שזז.

מי שעשה פרצוף עף ליציע. מי שהחזיק את הכדור יותר מדי הוצא מהאימון. בניון, הכוכב הגדול, קיבל הודעה שלפיה בזה הרגע הוא אורז את חפציו והולך הביתה כי נגמר הסיפור של שחקנים שבטוחים שהם יותר גדולים מהמועדון. חיפה התחילה לנצח, בניון נהיה ילד טוב ירושלים, וזה נגמר עם גביע ועם שנה מלאה בבלגן שהסתיימה עם שמפניות. החל משלישי בבוקר זה גם מה שיקרה בבית"ר. לוי גארסיה ופלומיין ואחרים יכולים להתקשר ולהודיע לסוכנים שלהם שנגמרה הקייטנה. השבוע לוי אמר לשחקניו: "אם לא תתעוררו על עצמכם ישחקו שחקני נוער בהרכב. מי שמתנהג כמו כוכב לא יהיה על הדשא". 

"אנשים פה לא מבינים איפה הם נמצאים אז הם יבינו או בכוח או במוח. זה לא יימשך ככה", אומר גורם בכיר בבית"ר. "אנחנו הופכים פה עולמות ושופכים מיליונים כדי להפוך את בית"ר לאימפריה, ובסוף, במקום הכי חשוב על המגרש ובטבלה, השחקנים האלה הורסים ומייתרים את כל מה שנעשה פה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. חוצפנים".

בית"ר

השאלה הגדולה היא אם בהנהגת היד הקשה החל מהשבוע לוי יראה את הפירות בטווח המיידי כבר מחר בקרית שמונה או שזה ייקח לו כמה שבועות. כרגע מעמדו אינו על הפרק ועזיבה שלו את בית"ר לא רלוונטית. אבל חוגג מאבד את הסבלנות ואת החשק ואת הכיף. הוא עשוי ברגע אחד שבו יגיע הקש שישבור את גב הגמל לעשות זעזוע. אם חוגג יהיה נחוש, גם הקואליציה של בניון ואוחנה לא תעזור. מצד שני, עד כמה שללוי יש חלק גדול מאוד בתוצאות, הסיפור של בית"ר הוא לא בעמדת המאמן. הוא בחדר ההלבשה ובמשרדי ההנהלה בבית וגן ובמעונו של חוגג ליד מוזיאון תל אביב. קל מאוד לצעוק ללוי תתפטר ולקוות אצל מי שמריח דם לעריפת ראשים. זה לא ייתן כלום פרט לעוד שיגעון בבית המשוגעים הזה. 

לוי הלך נגד האג'נדה הבסיסית שלו בחלק לא קטן מבניית הסגל בקיץ הזה. הוא לא נעמד על הרגליים האחוריות בעקבות מכירת קלטינס כי היה בטוח שיקבל תחליף הולם של קשר אחורי. הוא לא הצליח לשכנע את חוגג להנחית כבר לפני כמה שבועות תחליף למיכאל אוחנה, קיבל שלילי על מגן שמאלי זר ונתקל בגמגומים אצל חוגג כשהתלונן על שמיכה קצרה מדי. בשיחה בשני בערב בחדר ההלבשה בטדי זרק חוגג למאמן ולבניון את המשפט: "תקבלו את מי שאתם רוצים רק תגידו לי". בניון ולוי נשכו את השפתיים. כבר חודש הם צועקים שהבית בוער, ועכשיו, אחרי ששלושה חדרים נשרפו, הבוס מוכן לתת להם מטף.

× × ×

אברהם לוי אמר לפני יותר מ־30 שנה שבשביל לשחק בבית"ר ירושלים לא מספיק מה שיש לך ברגליים, צריך לבדוק מה יש לך בראש, וסליחה על הביטוי, באזור החלציים. שני משחקים ברציפות, נגד רעננה והפועל חיפה, שכל איש מקצוע בעולם יגיד לכם שהן לא עדיפות על בית"ר מבחינת כדורגל, וגילינו שהמשפט הזה עדיין רלוונטי.

 קונסטנטין. גדול עליו. צילום: עוז מועלם

מחזור שלישי, טדי, כל הסיבות שבעולם להשיג ניצחון ראשון בליגה, ולחבורת הדוגמנים שעל כר הדשא, שלובשים צהוב־שחור, רועדות הרגליים. מי שרוצה לעשות הנחות לשחקני בית"ר אומר כי "חלק גדול מהם אף פעם לא היו במעמדים האלה". לא סתם פלומיין הגיע להפועל חדרה, פרח שם, ומאז שהגיע לבית וגן הוא לא בשר ולא חלב. לא לחינם איזי שרצקי לא הבין איך לוי גארסיה, שאמרו לו שהוא טוני ואקמה הבא, מסיים עונה עם שלושה שערים בלחץ. לא בכדי גרצ'קין זה בנאדם שלא תזהו ברחוב אלא אם כן הוא יעמוד עם הגב ועם חולצה של בית"ר.

כל החבר'ה האלה הם שחקני ליגה לגיטימיים פלוס, אבל הם לא יכולים להכיל את סיר הלחץ של בית"ר. מי שראה איך שי קונסנטנטין איבד את עצמו לדעת אחרי השער העצמי ביום שני קלט היטב שבית"ר לא משחקת רק נגד היריבות שלה בליגה אלא גם ובעיקר מול רף הציפיות הפסיכי, מול הר געש שמאיים להתפוצץ בכל רגע ומול בעל הבית, שבצדק נותן הכל ולא מקבל כלום.

אבל בצד חוסר הביטחון והלחץ יש פה גם חוסר יכולת. אף אחד כמעט מכל הסגל של בית"ר לא יכול באמת להיות מאמן על המגרש, האיש שמשנה משחק, זה שלוקח את הכדור ומחליט שעכשיו מבקיעים שער. שניים כאלה שיש בבית"ר יושבים בבוקס על אזרחי, אוחנה ובניון. השלישי, מיכאל אוחנה, משתקם מניתוח בברך בלונדון. המאניה דיפרסיה של בית"ר היא לא עניין של כדורגל אלא עניין לפסיכולוגים. קבוצה שמחולקת לאלה שרועדים מפחד לאבד כדור ומאבדים את הצפון כשבית"ר סופגת וצריך לגלות כלפיהם אמפתיה. והיותר גרועים, שבטוחים שהפועל רעננה והפועל חיפה הן נמושות שרק צריך לנחש בכמה הם, הכוכבים הגדולים, יביסו אותן. בשני המקרים זה על חשבונכם ועל חשבונו של חוגג.

עניינים נוספים: פרט לצירופו הלא ממש מרשים של אורי מגבו, בית"ר ניסתה עד הרגע האחרון של חלון ההעברות שלשום למצוא שחקני רכש, אבל הסירוב של באר שבע לשחרר את חנן ממן, וזר שהבריז ברגע האחרון השאירו את חוגג בניון ורוני לוי לחפש שחקנים חופשיים בעמדה קדמית שיוכלו להצטרף. ז'אורז'יניו לא הוקפא ויש מצב בו בית"ר תשתמש  בו.

במועדון באו השבוע בטענות למשרד הכרטיסים לאן, משום שהכרטיסים שרכשו האוהדים למשחק מול הפועל חיפה לא עברו בסורק השערים האוטומטי מה שגרם לקהל להחליף את הכרטיסים בקופות טדי, ויצא כאוס. בבית"ר הבהירו שנושא נבדק והלקחים יושמו.

שמו של אבירם ברוכיאן שעלה הדבוע כמועמד להצטרף נפסל שוב. טוב נו, עם קבוצה כל כך מושלמת מי צריך סמלים בית"רים שרק יפריעו לטאלנטים הקיימים?