ארליך. "תהיה הכרה בקבוצה הזו". צילום: יואב דודקביץ'

הטיימינג של אימון הפתיחה ההיסטורי של קבוצת הנשים של בית"ר ירושלים היה הכי טוב שיכול להיות - שבועיים בדיוק אחרי גמר מונדיאל הנשים, זה שגרר תשבחות רבות והעניק חשיפה ענקית לענף. אלא שאם אל הקרנת משחק הגמר שנערכה בעיר הגיעו מאות אנשים, אל אימון הפתיחה של קבוצת הנשים בצהוב־שחור לא כמעט אף אחד.  

"הכנתי את עצמי שלא יגיעו", אומרת בחיוך ברית אלהר, אחת משחקניות הקבוצה. "צריך להיות ריאליים. זה חוזר לזה שאולי אנשים עדיין לא יודעים שיש לבית"ר קבוצת נשים. לוקח זמן להבין שאנחנו רציניות ורוצות להתפתח. אני חושבת שגם קשה לקבל את זה שנשים באמת רוצות לשחק כדורגל".

אבל אם נשים בצד את עניין הקהל, האימון המדובר ההוא היה היסטוריה בכל המובנים. ראשית - במובן המקומי. מדובר בקבוצת נשים מקצוענית ראשונה בעיר, שהיא תוצר של מאבק ארוך ומתמשך מצד נשים רבות ובראשן עפרי ארליך, וגם צעד אמיץ של בית"ר ירושלים

"כדורגל הנשים בארץ מורכב ברובו מעמותות פרטיות שמתוקצבות בידי העיריות", מסבירה ארליך את ההיסטוריה הנוספת שנרשמה בבית וגן. "זו למעשה פעם ראשונה שמועדון בליגת העל פותח קבוצת נשים וצריך לפרגן לבית"ר בענק. אני יודעת שגם אם זה לא יקרה באימון הראשון או במשחקים הראשונים, תהיה הכרה בקבוצה הזו. המטרה היא לחדור ללב הקהל. המטרה היא להגיע למקום שנהיה חלק ממותג. אין פה ירושלמי אחד שבית"ר ירושלים לא מעוררת בו איזשהו רגש".

מכאן תצא האסטרטגיה

נחזור רגע אל מונדיאל הנשים. רגע לפני שאירוע השיא ההוא הגיע לסיומו פרסמה פיפ"א דו"ח מפורט שסקר את מצב כדורגל הנשים בכל מדינה. מבט קצר על החלק שמתאר את מה שקורה בישראל הציג מצב מביש ביותר. פרט למיעוט השחקניות, השופטות או המאמנות, הנתון הבולט ביותר, שגם נצבע בצבע אדום בוהק, היה העובדה שבישראל אין אסטרטגיה בכל הנוגע לכדורגל נשים.

קראו גם
• 
ממבחן מיצ"ב לאימון כדורסל: המצב הבלתי אפשרי של הכדורסלניות הירושלמיות

אצל קבוצת הנשים של בית"ר המצב הפוך - והרבה בזכות ארליך (26). לאורך כל הראיון היא משדרת שאי אפשר לשבור אותה. שנה וחצי היא וחברותיה ניסו להקים קבוצה, ראו דלתות נסגרות, שמעו תירוצים והסברים מנומסים. "זה מאוד מעצבן ומכעיס ואפילו מקומם, אבל עם זאת לא ויתרנו", היא מתעקשת להסתכל על הצד ההגיוני שבסירובים הרבים. "אני יודעת שגם זה שאנחנו פתחנו קבוצה - אז מועדונים אחרים יפתחו. זה ברור".
וכך, שנה וחצי של מאבקים הביאו אותה למצב שהיא מסתכלת כל הזמן קדימה, בוחנת את המצב לטווח הארוך. או במילים שבהן השתמשה פיפ"א - בונה אסטרטגיה ברורה לקידום כדורגל הנשים בעיר.

"כמו כל דבר בחיים זה עניין של ביקוש והיצע", היא אומרת. "אני למעשה לוקחת מוצר שהדימוי שלו נחשבת נמוך ומייצרת תרבות. זו דרך שמתחילה כאן ועכשיו וממשיכה באימונים ובעונה עצמה. בסופו של דבר אנחנו נייצר תרבות פנאי חדשה בירושלים. הייתי בגרמניה וראיתי משפחות באות לראות כדורגל נשים. זה יהיה גם כאן, וזה יהיה משהו פמיניסטי ומגניב".

"בית"ר של האורגינל?"

אנחנו אומנם נמצאים בשלב מאוד ראשוני של המוצר של ארליך ובית"ר, אך בשלב זה הוא נראה מבטיח. נכון, המצב עוד רחוק מלהיות מושלם והפערים מהקבוצה המקבילה של הגברים עדיין עצומים, אך כבר עכשיו אפשר לראות פה דברים מדהימים, כמו למשל הרכב השחקניות. באימון הערב רצות זו לצד זו שוטרות, סטודנטית לרפואה, מדענית סביבה, גננת, עורכות דין ואפילו שחקניות ערביות.

אחת משחקניות הקבוצה החדשה היא ברית אלהר, 24, ירושלמית במקור שגרה היום במודיעין. "מגיל צעיר רציתי לשחק כדורגל", היא משתפת. "אבל לחברה שלנו קשה לקבל נשים שמשחקות כדורגל. אני זוכרת שהלכתי לחוג ורציתי להתאמן עם הבנים, כי לא היתה קבוצה לבנות. המאמן הסתכל עלי ואמר לי: 'אבל את אישה'".

בשנים האחרונות שיחקה אלהר בעירוני מודיעין, קבוצה בליגה הארצית. "משחקים שם 8 על 8 על חצי מגרש", היא מספרת. "זה חצי מקצועני וזה לא התאים לי. הרגשתי שאני מוכנה לשחק בליגה הלאומית".

באימון הפתיחה הגשימה אלהר חלום כפול - גם להצטרף לקבוצה מהליגה הלאומית וגם לזו שנושאת את סמל המנורה. "גדלתי על הקבוצה הזו. אני אוהדת אותה מאז שאני זוכרת את עצמי", היא אומרת. "בפעם הראשונה שדרכתי על הדשא בבית וגן היה מדהים. מביך, מוזר, אבל מדהים". 

אילו תגובות את מקבלת?
"
רוב האנשים מתלהבים כשהם שומעים שאני משחקת כדורגל, ועוד בבית"ר. שואלים אותי 'בית"ר של האורגינל?' מוזר להם לשמוע אבל הם מופתעים לטובה".

מה הלאה? איך כדורגל הנשים בעיר ייראה בעוד 5 שנים?
אלהר מחייכת. "יהיו פה אוהדים של בית"ר", היא מצביעה על היציע בבית וגן, והם יעודדו אותנו, קבוצת הנשים של בית"ר".