גדי קינדה. צילום: עוז מועלם

אף עין לא נשארה יבשה בתחילת השבוע, כשגדי קינדה, אופיר קריאף, שלומי אזולאי ושלום אדרי, כדורגלני בית"ר, הגיעו לשמח ילדים ב'בית פינגר', ילדים שסובלים מתסמונת דאון ומעוד שלל מוגבלויות. אחד הילדים שמתקשר רק בעזרת אפליקציה מיוחדת אמר בסיום הפגישה הזו (באמצעות האפליקציה כמובן): "רציתי להתאבד. סבלתי מדיכאון קשה ושימחתם אותי". המטפלים מבית פינגר סיפרו לשחקנים כי אותו ילד, אחרי הביקור שלהם, צורך פחות כדורים מהרגיל בזכות הנחמה שזכה לה בזכותם, אחרי שתקופה ארוכה לא שיתף פעולה עם מטפליו וסירב לטיפול יומיומי. אותו ילד, אגב, יחד עם כמה נוספים, היו אורחי הכבוד של קריאף, אזולאי, קינדה ואדרי במשחק הגביע ביום ראשון בטדי מול ראשון לציון.

מי שרוצה להבין את הפריחה של גדי קינדה העונה, ואת עובדת היותו מועמד מוביל לתואר כדורגלן העונה (או לפחות המצטיין של בית"ר), צריך להבין את ההשפעה שיש לקריאף, אדרי ואזולאי, שיחד עם מספר 15 של בית"ר הפכו לחבורה שאינה נפרדת לרגע. מהרגע שבו שיכנו את ארבעתם באותו בניין בשכונת ארנונה, הם הפכו לחבורה שקוראת לעצמה 'חבורת הלמטה'. ההסבר: בכל פעם שהם צריכים לקבוע בילוי משותף או יציאה לאימון הם היו שולחים בווטסאפ את המשפט: "מתי למטה?" עד לבסוף קראו לקבוצה המשותפת שלהם בסלולרי חבורת 'הלמטה'.

יש לעניין הזה השפעה מכרעת על הפריחה של קינדה. בעונה שעברה מספר 15 של בית"ר היה צמוד לאור אינברום, החבר ממ.ס. אשדוד, שבהשאלה מהסרט 'חגיגה בסנוקר' היה מוריד אותו לתרבות רעה. פעם בתקרית הדקירה בליל הסילבסטר של סוף 2018, ופעם אחת בתקרית של מראה שבורה בבית מלון. בשני המקרים הפך קינדה בעל כורחו להיות חלק מעבירת המשמעת של אינברום שכמעט עלתה בחיי אדם, מכיוון שהיה צמוד למי שהיום מנסה לשרוד עם ובהפועל תל אביב. זו הסיבה העיקרית שבבית וגן החליטו בקיץ על הפרדת כוחות, להיפרד מאינברום, שאינו מוסיף בלשון המעטה שום דבר חיובי לתדמית של בית"ר, אבל בעיקר הופך להיות מקל בגלגלים של קינדה.

מי שלקח על עצמו את תפקיד המנטור של קינדה הוא קריאף, שמהרגע שבו שיכנו את קינדה, אזולאי ואדרי בשכנות אליו אסף את השלישייה והבהיר להם: "מעכשיו אנחנו עושים הכל ביחד, מתאמנים ביחד, יוצאים לבלות ביחד, מרימים אחד את השני כשקשה, הופכים להיות גוף אחד. כולנו יודעים כדורגל, אבל צריך ערך מוסף, ואת הערך המוסף הזה נעניק אחד לשני לפחות עד סוף העונה". זה נשמע לכם אולי כמו קלישאות מספרי חסמב"ה, אבל קינדה עצמו אמר לא פעם לשלושת חבריו: "כשאמכר לחו"ל אגיד לג'קי ולחוגג שייתנו לכם אחוזים כי הרבה בזכותכם אני מצליח סוף סוף להביא את הכישרון שלי לידי ביטוי".

ג'קי סטריט

מיליון יורו שילם משה חוגג לג'קי בן זקן בתשלומים בסוף דצמבר שעבר עבור מחצית מכרטיס השחקן של קינדה, עיסקה שנראתה באותם ימים כעוד זריקת כסף לפח מצידו של בעלי בית"ר השאפתני, אבל בדיוק שנה אחרי נראה שזו אחת ההשקעות המוצלחות של האיש והביטקוין, אם לא המוצלחת שבהן. "אני לא מופתע בכלל מהפריחה וההצלחה של קינדה, מה גם שאני מבטיח לכם שהוא מציג כרגע רק חמישים אחוז מהיכולת המלאה שלו", אומר בן זקן. "זה ילד שגדל אצלי מגיל שבע, חד־משמעית המוכשר ביותר מפס הייצור של השחקנים שיצאו מאשדוד, מניר ביטון דרך חתאם אל חמיד והשאר. לא היה לי ספק שהוא יהיה הכישרון הראשון שאמכור, אבל בסוף יצא שהוא דווקא האחרון שהעברנו לקבוצה אחרת. היו עליו הצעות מהרבה קבוצות בארץ, מקומות טובים, אבל האינסטינקט שלי היה שבבית"ר הוא יפרח".

לקח לו המון זמן להתחיל לנפק מספרים.
"הוא עבר תהליך שבו הפך מילד לגבר והבשיל. אנשים לא שמו לב שמגיל 17 הוא היה שחקן מוביל באשדוד, שיחק בנבחרות, העלה אותנו ליגה. הסיבה שנתתי אוקיי למעבר לבית"ר לא היתה כסף, כי יכולתי להוציא יותר. פשוט הגיע הרגע שהוא מיצה את עצמו אצלנו, במיוחד אחרי שהוא ראה איך שחקנים מאשדוד, פחות מוכשרים ממנו, נמכרים לחו"ל ולקבוצות גדולות בארץ ועושים חיל. הוא ילד טוב ומוכשר כמו שד שיגיע מאוד רחוק, וזו רק ההתחלה". 

המספרים של קינדה
תיקולים מוצלחים: 25
תיקולים: 50
איומים למסגרת: 18
איומים על השער: 31
בישולים: 2
שערים: 5
דקות: 1,193

*הנתונים נכונים עד למשחק נגד רעננה שלשום, לא כולל

בן זקן מבסוט פעמיים מההצלחה של קינדה. פעם אחת כי הפך עוד כשקינדה היה ילד לסוג של אבא מאמץ עבורו, עד כדי כך שעד היום כשנכנסים בבית משפחת בן זקן לנטפליקס קיימים המינויים של בני הבית וגם זה של קינדה נשאר. ובפעם השנייה: בן זקן מחזיק אצבעות לילד כי הוא שותף בכרטיס השחקן שלו, כשבהסכם המשפטי שלו מול חוגג לבן זקן יש אחריות בלעדית על כל הצעה שתגיע על השחקן. במילים אחרות: אם מחר בבוקר קבוצה מחו"ל רוצה את קינדה, בן זקן יהיה זה שיחליט לקבל את ההצעה, בלי שום אפשרות של בית"ר להתנגד. "כבר היום יש התעניינות גם בארץ וגם בחו"ל אבל נחכה לקיץ. הוא השחקן הישראלי הכי טוב בארץ באחריות ואין שום סיבה שהוא לא יפרוש כנפיים ויעוף. עם כל החיבה והחברות שלי עם משה חוגג, אני מעריך שבקיץ הקרוב הוא יהיה על המטוס לחו"ל".

ואז הגיע רוני

בשנים באשדוד, אחרי הפריחה אצל יוסי מזרחי שהעלה אותו לבוגרים, פגש קינדה את ניר קלינגר, שמיתג אותו כ"אחד השחקנים הכי טובים שאימנתי". אלא שקלינגר ליטף יותר מדי את הילד, נתן לו את התחושה שהוא גדול על המערכת ואיפשר לו לעשות מה שהוא רוצה. אחרי קלינגר הגיע לעיר הנמל רן בן שמעון, שבספירה לא סופית העיף את קינדה מאימונים בערך 15 פעם, משום שלא אהב את העובדה שהילד עמוס בכישרון אבל אינו נוקף אצבע כדי להביא אותו לידי ביטוי. לצערו של קינדה הוא פגש את קלינגר גם בבית"ר בעונה שעברה, ושוב חזר הסרט של 'ילד, יש לך את זה. תעשה מה שאתה רוצה'. קינדה, אם לא הבנתם, צריך מישהו שיכוון אותו, ולמרות שלקלינגר היו כוונות טובות זה לא באמת עבד.

בקיץ האחרון הגיע לכאן רוני לוי. קינדה, לא נעים להגיד, די חסה בצילו של מיכאל אוחנה, שמהרגע הראשון בבית וגן הראה לכולם שהוא פשוט פנומן. הפציעה הטרגית של אוחנה, היעדר אלטרנטיבות והפוטנציאל שלוי זיהה הפכו את מספר 15 לפרויקט עבור מאמן בית"ר. לא פעם התלחששו בצוות המקצועי ש"העונה שלנו מאוד תלויה במה שרוני יצליח להוציא מגדי".

לוי לא עשה לילד הנחות. "אתה מצוין עם הכדור אבל קבלת ההחלטות שלך רעה מאוד. צריך לעשות את הדברים נכון, להביא פרנסה". באחד האימונים בתחילת העונה עצר לוי את האימון אחרי החמצה של קינדה והתחיל לצרוח עליו ליד כל השחקנים. המנטרה שחזרה בשטיפה הזו היתה: 'אל תפעיל רק את הרגליים, תתחיל להפעיל את הראש'. לוי הכניס את כל השחקנים לפריז וביקש שיחזרו שוב על המהלך, עבור קינדה. בפעם השלישית, כשזה עבד, לוי הסתובב ובחוסר סבלנות מופגן ושאל את השחקן: "נו, עכשיו הבנת?" קינדה ירד לחדר ההלבשה ואמר לחבריו: "אני צריך שיהיו רעים איתי. כל המאמנים שהיו לי ליטפו אותי וכל הזמן החמיאו לי כמה אני גדול. אני מחפש מישהו שילמד אותי איך עושים את זה נכון. רן (בן שמעון; ש"א) לא נתן לי לנשום אבל עשה אותי שחקן טוב יותר. רוני פתח לי את כל זווית הראייה של איך משחקים כדורגל".

קינדה כרגע הוא השחקן הכי לא מוגדר בבית"ר מבחינת התפקוד על המגרש. הוא הקשר השלישי לפני עלי מוחמד ודן איינבינדר, זה שבמהלך 90 דקות של משחק אמור להיות לעיתים קשר דפנסיבי, לפעמים קשר כנף, מדי פעם חלוץ, ובדרך כלל זה שדרכו מתבצע המעבר של בית"ר מהמרכז לחלק המגרש של היריבה.

"גדי קינדה הוא היום מרכז העצבים של המשחק של בית"ר", אומרים גורמים במועדון, "שחקן קלאץ' לא רק במובן של זה שמכריע התמודדות אלא הלב של הקבוצה שהכל מתחיל ונגמר דרכו". האמת? כל מילה נוספת מיותרת.