רוני לוי. אין לו סגל למשחק אימון פנימי | צילומים: ראובן שוורץ

רוני לוי הגיע לאחד האימונים של בית"ר בתחילת השבוע וגילה שיש לו 14 שחקני סגל שאיתם הוא צריך לערוך אימון. רשימת פצועים ארוכה (איינבינדר, ורד, בן חיים וכמובן מיכאל אוחנה), זרים שנמצאים בחופשות בחו"ל לרגל הפגרה, ואחרים שבהיעדר משחק תחרותי קרוב מרגישים שהם במילואים.

חלון הזמן שיש לבית"ר כדי להתכונן למשחק הקריטי מול הפועל חיפה קצר מאוד, בערך כמו הסגל. פחות משבוע לתום מועד חלון ההעברות, לוי ובניון הבהירו כבר מספר פעמים לחוגג שבלי רכש, חבל על הזמן. בית"ר זקוקה בדחיפות למגן שמאלי ולשחקן התקפה. כרגע ללוי אין מרחב תמרון, אין פתרונות יצירתיים שאיתם בית"ר תייצר גולים. יש לו בעיקר כאב ראש אחד גדול עם מצבת כוח אדם מצומצמת ובעל בית שמשוכנע שיש כאן קבוצה למקומות 2-1. "בלי שני שחקני רכש לא נגיע לשום מקום. זה לא סוני פלייסטיישן, זה כדורגל אמיתי", אמרו על זה גורמים בכירים בבית וגן.

חוגג אינו מנותק מהמציאות. הוא יודע מצוין שבית"ר חייבת שדרוג, אבל בצד זה הוא גם מפריז ביכולות שיש לשחקני הסגל הקיים. כשמדברים איתו על חלק התקפי אנמי משהו הוא שולף את השם שלום אדרי, שחקן שהגיע מטירה בליגה א' שהביטחון של חוגג שיהפוך בן לילה לסינדרלה לא רציני ועושה עוול בעיקר לשחקן עצמו. גם הביטחון של חוגג שעידן ורד יחזור לעניינים עד המחזור השישי, כאילו יש רופא בעולם שיכול לאמוד את פרק הזמן שבו קפטן בית"ר יחזור לכושר משחק מלא, הוא יותר משאלת לב מאשר התייחסות רצינית לעניין.

חוגג מתקשה להבין מציאות פשוטה שבה גם אם הפוטנציאל של הסגל שיש כיום בבית וגן יכול לעשות ניסים ונפלאות, יש לו תקרת זכוכית. להגיד, כפי שמעידים בבית וגן שחוגג אומר בשיחות סגורות על לוי גארסיה, שגם כריסיטיאנו רונאלדו בשנתיים הראשונות לא היה גולר במנצ'סטר יונייטד, זו השוואה מופרכת. להשוות את המסע של אדרי לבית וגן למסע של ערן זהבי מרמת השרון לבלומפילד, גם זה יומרני מדי.

ההתעקשות של חוגג למנוע מבניון ולוי רכש עד תחילת השבוע היא בעיקר משום שהוא בטוח שכל קבוצה שהוא מעוניין לרכוש ממנה שחקנים מחפשת לעשות עליו סיבוב. הוא פנה להפועל רעננה וביקש לרכוש את המגן השמאלי ירדן כהן, ושמע מאשר אלון תג מחיר הזוי של שני מיליון שקל. במקרים אחרים סוכנים זרים העבירו לו שמות של רכש פוטנציאלי עם תגי מחיר של מיליוני שקלים. חוגג מתפוצץ. מעליב אותו שחושבים שהוא פראייר. הוא מעוניין ברכש אבל במחירים הגיוניים. מבחינתו, גם אם בית"ר תצטרך לסיים את העונה עם הסגל הקיים אף אחד לא יעקוץ אותו. אפשר להבין ולכבד את זה.

עד תחילת השבוע כאמור חוגג נעמד על הרגליים האחוריות בנוגע לרכש. יוסי בניון במקביל היה בטוח שברגע שיציג לבוס שחקן ש'ידליק' אותו הוא יתרכך. ביום שני שלף בניון שחקן התקפה זר מאחת הליגות באירופה שבאמת נראה כמי שישדרג את בית"ר. הבוס ביקש לדעת מספרים והבין שהקבוצה של אותו שחקן מוכנה להשתתף בשכרו. מכאן בניון כבר קיבל אור ירוק להמשיך להתקדם בתקווה שהתכשיט ינחת בארץ. השאלה הגדולה למה חוגג חיכה עד עכשיו עד שאישר זר שישי? אנחנו חמישה ימים לפני תום מועד ההעברות, לא למדו כאן כלום מהעונה שעברה בה הוא נעשה בחופזה בגלל שחוגג הגיע באיחור והקבוצה היתה מפורקת? ויש עוד עניין: מי מבטיח שחוגג לא יעשה פניית פרסה ויתחרט אחרי שנתן אור ירוק לרכש ושבחמישה ימים בניון יצוד מציאות?

בסוגיית המגן השמאלי, עוד לפני שנספר לכם על הדיאלוג המאוד מקרי ולא רציני בין חוגג לטאלב טוואטחה, נאמר שמגן שמאלי ישראלי שיגיע לבית"ר זה עניין מסובך מאד. ההסבר: אם טוואטחה היה חותם במכבי חיפה בית"ר היה מנחית את מגן הירוקים סאן מנחם; אם טוואטחה היה עובר לבאר שבע, חוגג היה מטלפן לידידתו אלונה ברקת ומבקש את אורן ביטון. אבל טוואטחה חתם בלודוגורץ הבולגרית ועכשיו נשאר לחוגג רק לעשות טלפון נוסף  לאשר אלון סמוך לסגירת חלון ההעברות בתקווה שיתעשת וידרוש סכומים הגיוניים על ירדן כהן, כשמקביל בית"ר תעקוב בעניין גם אחרי שחקנים שרגע לפני החלון ייפלטו מקבוצות אחרות בארץ ובאירופה.

משחקים בנדמה לי

חוגג זועם על כך שמנסים לבקר אותו על חסכנות וקמצנות בשבוע האחרון. הוא מסביר שבסוף הכל זה עניין של כדאיות. מיכאל אוחנה ועלי מוחמד הם שוברי שוויון ונכסים שאפשר למכור בעתיד ולכן הוא שילם עליהם ביחד חמישה מיליוני יורו. לשיטתו של בעל הבית לוי גארסיה יכפיל את מחירו (1.2 מיליון יורו שילמה בית"ר עבורו לקרית שמונה) בתוך שנה-שנתיים. ירדן כהן, עם כל הכבוד, ודומיו במיליוני שקלים, זו עבודה בעיניים.

חוגג ובניון. מרוץ נגד השעון. צילום: ראובן שוורץ

בעניין טוואטחה, נציגיו של השחקן טלפנו לחוגג ושאלו אם יש לו עניין במגן. חוגג אמר שעניין יש אבל הפערים הכספיים לא יהיו ניתנים לגישור. "זרוק מספר", אמרו לבעל הבית של בית"ר. חוגג שלף: "200 אלף יורו לעונה", ונציגיו של המגן הודיעו שעל פחות מפי שניים אין מה לדבר. כולם הרוויחו מהשיחה המשעשעת הזאת.

חוגג, ששוב הראה לעולם שהוא נאור שלא מפחד מהקומץ, טוואטחה שהראה לעולם כמה הוא מחוזר, ובעיקר נציגיו, שהודיעו לקבוצות אחרות שהם מנהלים איתן משא ומתן ש"בבית"ר נתנו לנו 200 אלף ואפילו לא המשכנו את השיחה". מה שמטריד בכל הסיפור הזה הוא למה חוגג מתעקש מצד אחד על סגירת הברזים ומצד שני משתף פעולה במשחקי נדמה לי. אנחנו מאמינים לו שהיה מנחית את טוואטחה בבית"ר. אנחנו לא מאמינים שהמגן עצמו היה מוכן ללבוש את מדי המנורה גם עבור סכום שגדול פי שלושה מזה שחוגג הציע.

אין לבניון ורוני לוי שום בעיה עם העובדה שחוגג עם רגל על הברקס. הם מכבדים את רצונו של הבוס להחיל שפיות כלכלית מסוימת. יש להם בעיה עם הפער בין החומר המקצועי שיש להם ביד לרף הציפיות מבית"ר. "יש פה חצי קבוצה לאליפות, ועם חצי קבוצה לאליפות אי אפשר לקחת תואר. מה עם החצי השני?" אומרים בבית וגן.

אפשר להמשיך להגיד מבוקר ועד ערב שמועדון בסדר הגודל של בית"ר לא יכול לשאוף לפחות מהמקומות 2-1, אבל נחזור לימים שבהם בלי קשר לזהות הסגל האוהדים על הגדרות מהדקה ה־20 בכל משחק אם בית"ר לא מובילה 0:2. אפשר גם לטעון, כמו שחוגג נהנה לעשות, שעלי מוחמד וקונטה ופלומיין וקינדה הם השחקנים הטובים ביותר בארץ בתפקידים שלהם. גם אם זה כמעט מדויק, מה עם עמדות אחרות במגרש, כמו חלוץ מטרה אמיתי ומגן שמאלי שייתן פייט לגרצ'קין ולהפך? מה עם מציאת פתרון חלקי לפחות לעובדה שהכוכב הכי מבטיח בכדורגל הישראלי, מיכאל אוחנה, ייעדר תשעה חודשים לפחות ושעידן ורד, עוד שחקן שמביא פרנסה ומספרים, עדיין מושבת מפעילות?

יכול חוגג לצאת לקהל ולהגיד: "אנחנו סובלים מחוסר מזל של פציעות ומשיבוש התוכניות בעקבות הפציעות הרבות, ולכן בעונה הקרובה אנחנו מורידים הילוך ברף הציפיות". הוא לא יעשה את זה כי הוא מסרב להבין שקבוצת כדורגל זה עסק מורכב, אולי העסק היחיד בעולם שבו אין תעודת ביטוח והיכולת ליצור מציאות היא אפסית. כמו שאמציה לבקוביץ' אמר פעם: "כדורגל זה כמו חמין. אתה יודע מה אתה מכניס, אתה לא יודע מה ייצא".

עד שבית"ר תתחמש בשחקן אחד או שניים (וגם זה כאמור תלוי ביותר מדי גורמים), יש לה ביום שני משחק מול הפועל חיפה בטדי, שלמרות שאנחנו רק במחזור השלישי הוא קריטי, כי פחות משלוש נקודות וסיר הלחץ יבעבע. מאז ההפסד לרעננה חוגג מנסה לשדר עסקים כרגיל, "למרות שבית"ר צריכה לנצח את רעננה בכל יום נתון ובכל מגרש ובכל סיטואציה והרכב", מסביר הבוס, ולמרות שהודה שהובך מהפנצ'ר נגד החניכים של מנחם קורצקי, אנחנו רק במחזור השני ואין סיבה לפאניקה.

אוחנה ו־ורד. הגולרים פצועים | צילום: עוז מועלם

הבעיה היא שבפועל חוגג עצמו ממהר לאבד את קור הרוח. כל הפסד של בית"ר הוא מבחינתו סוף העולם. כל החמצה של פלומיין, אזולאי או גארסיה גורמת לו ללפות את הראש בעצבים. הוא טרם הפנים את העובדה שהכדורגל זה מרתון ושבניגוד לאוהד הממוצע שיכול לפרוק כל עול אחרי הפסד או תצוגת נפל, הוא כבעלים חייב לשמור על קור רוח. בסיום המשחק מול רעננה הוא שאל את הסובבים אותו "איך בית"ר תגיע לצמרת הגבוהה אם היא לא מסוגלת לנצח את רעננה?" שאלה מצוינת של ילד שיוצא מהמגרש עם אבא שלו ולא יודע את נפשו מרוב אכזבה, שאלה מוזרה משהו מפיו של בעל בית שחייב להבין, בייחוד אחרי מפח נפש של עשרה חודשים בעונה שעברה, שכל היופי במשחק הזה הוא שאין לו פורמולה מנצחת. ברצלונה וריאל מדריד הגדולות מגמגמות בליגה הספרדית, מנצ'סטר יונייטד מאבדת נקודות נגד קריסטל פאלאס וסאות'המפטון.

גם בית"ר יכולה להפסיד נקודות נגד רעננה, גם אם היא שלטה ללא עוררין במשחק ורעננה שיחקה מלוכלך. בעל בית צריך לחפש פתרונות, לא להביע את האכזבה שלו בצורה כל כך בוטה. למי שמחפש סנסציות, אגב, גם הפסד להפועל חיפה (חלילה) לא ישנה את מעמדם המקצועי של בניון, אוחנה או רוני לוי. הוא רק יחדד את הדז'ה וו של חוגג שמרגיש שהוא בשידור חוזר של סרט האימה של העונה שעברה. הוא מגזים. בית"ר קבוצה הרבה יותר טובה והרבה יותר בריאה מזו של 2019/2018, הגם שכבר שנה שנייה ברציפות היא לא מצליחה למנף את המהפכה הניהולית המבורכת שהיא עוברת לתוצאות על כר הדשא.

עד חצי המלכות

מיכאל אוחנה נחת שלשום (רביעי) בלונדון, מלווה באביו אילן. אתמול (חמישי) בשעות הערב היה חלוץ בית"ר אמור לעבור אבחנה בקליניקה של ד"ר ויליאמס, הרופא שניתח אותו בפעם הקודמת כשקרע רצועה בברך, ואז אוחנה יתחיל תהליך שיקום ארוך מאוד. הוא צפוי לשהות בלונדון כחודש יחד עם אביו. אגב, ד"ר ויליאמס, שנמצא בקשר רציף עם אוחנה, סירב להאמין כשאוחנה הודיע לו שהוא נפצע שוב ברגל השנייה ושהוא חוזר לקליניקה בלונדון.

בתוך כל הטרגדיה הספורטיבית הזאת, והרצון של כל עולם הכדורגל שאוחנה יבריא במהרה, חייבים לציין את ההתנהלות של משה חוגג בסיפור הזה, שהיא יותר מרשימה מכל אליפות, שחקן רכש או הישג אחר שחוגג ישיג בעתיד עם בית"ר. השהות של אוחנה בלונדון, שכוללת גם שכירת דירה בבירה האנגלית, היא עניין של כמה עשרות אלפי שקלים. אוחנה, שמודע למספרים, לא חשב אפילו לפנות לחוגג כדי שישתתף בהוצאות המסע ללונדון ומי שיזם שיחה כזו הוא חוגג עצמו, שהפציר באוחנה שיפרט בפניו את כל עלות השהות בלונדון. אוחנה גמגם משהו, ואז אחרי שחוגג אישר תקציב מיוחד לסיפור הזה, פנה בעל הבית לאוחנה שוב ואמר לו: "שכחת להוסיף את עלות כרטיסי הטיסה מישראל ללונדון ובחזרה". שאפו.

אוחנה התראיין ביום שלישי לאתר הרשמי של בית"ר, רגע לפני הטיסה, ואמר: "אני בנאדם מאמין, מאמין שאחזור טוב וחזק יותר. מהרגע שנפצעתי אין מה לחשוב על איך ולמה זה קרה. נפצעתי ועכשיו אני חושב על השיקום. אבל אני עדיין לא יודע כמה זמן. קיבלתי תמיכה מילדים בני שלוש ועד אנשים בני 90. עד היום שואלים אותי מה שמה של אמי כדי 'שנתפלל לרפואתך'. זה מחמם את הלב. אצפה בבית"ר מלונדון ואעודד כמו האוהד מספר 1. אני אוהב אותם, ויאללה בית"ר". תהיה בריא ילד.

× × ×

התקיפה של אוהד בית"ר השבוע על ידי אוהדי הפועל תל אביב היא עוד עליית מדרגה במדד הגועל נפש במאזן האימה בין שני הקהלים. משום מה, זעקות שבר לא נשמעו אחרי האירוע הזה, אולי בגלל שהתוקפים היו באדום והנתקף בצהוב ולא להיפך. "הייתי בסכנת חיים ממשית" אמר לנו האוהד ס', שהותקף.

"אני לפני ניתוח במערכת העצבים בידיים בעקבות התקיפה הזו. קפצו עליי אוהדים עם חולצות של סטנדרד ליאז', אוהדים בלגים שיש להם ברית אוהדים עם הפועל והיכו בי ללא רחם. אני לא זוכר הרבה רק שהתעוררתי באמבולנס מחובר למכשירים אחרי שאיבדתי המון דם". כנראה שרק כשמישהו מאוהדי הפועל או בית"ר, יקפח את חייו (חלילה כמובן) במשטרת ישראל ובבית המשפט בארץ ייזכרו להתעורר.