ורד ובוזגלו. המאבק על הימין לא רק בבחירות. צילום: עוז מועלם

בתחילת השבוע נכנס עידן ורד לחדרו של ניר קלינגר. כבר תקופה ארוכה שורד מסתובב עם כאב בטן, קצת דומה לזה שהיה לו בעונה שעברה כשסבל מריפלוקס. העובדה שקלינגר מעדיף להציב את מאור בוזגלו בכנף ימין וכופה על ורד לשחק באמצע או בצד שמאל מוציאה את מספר 8, הקפטן, מדעתו. עד לאחרונה הוא סבל בשקט. בשיחות סגורות הוא אמר: "אני לא במעמד להיות אגואיסט ולחשוב על עצמי. המצב של הקבוצה יותר קריטי. נכון שאני יכול לבוא לידי ביטוי בצד ימין, אבל אני קפטן שצריך לשמש דוגמה. אני לא יכול לדפוק על הדלת של חדר המאמן".

הבעיה של ורד היא שמאז שקלינגר פינה אותו מאגף ימין והציב שם את בוזגלו יש ירידה חדה בתפוקה של מספר 8. עד שבוזגלו החלים מהפציעה שלו ונכנס לעניינים ורד היה המוציא לפועל העיקרי של בית"ר, עם שער באירופה מול צ'יחורה הגיאורגית, שער בגביע הטוטו, אחד בניצחון הראשון של העונה מול סכנין ועוד אחד מבישול של בוזגלו באשדוד. יתרה מזאת, מול הפועל תל אביב למשל, מהרגע שבוזגלו יצא ורד פגע בקורה ואיינבינדר הפך את הריבאונד לגול, והקפטן גם קינח עם השער השלישי, או כפי שהגדיר זו בהלצה גורם בבית וגן: "לא רק על הפועל באר שבע יש קללת בוזגלו, גם על עידן ורד".

חייבים לציין שורד ובוזגלו חברים טובים ביומיום, מדברים הרבה, מתייעצים, מחליפים דעות. באימונים הם עולים יחד לאימון ומסתודדים המון. אין שם דם רע, יש שם מאבק על טריטוריה, כשכל אחד בטוח שבאגף הימני הוא יכול לתת את המיטב. קלינגר וכנראה גם משה חוגג חושבים שבוזגלו עדיף בעמדה הזו. ורד הולך לאיבוד. "עידן ומאור, שניהם שחקנים מצוינים וחברים טובים" אומר גורם בבית וגן, "אבל מה לעשות שהם לא יכולים לשחק ביחד באותו הרכב כי הם דורכים אחד לשני על האצבעות?". 

× × ×

אבל לא רק הבלטה בצד ימין, או המידור ממנה, הן בעוכריו של הקפטן. גם הנטייה לצפות ממנו שיהיה זה שמציל את המולדת עושה לו עוול. להבדיל, אורי מלמיליאן היה בנישה הזו עשור וחצי עד שפעם סיפר שקיללו אותו ביציע משום שהוא עם קביים פצוע ולא משחק, וגם אבירם ברוכיאן היה לעיתים קרובות חוטף מכל מקום כשבית"ר קרטעה

ורד לא יוצא מהבית בתקופה האחרונה. הוא חווה שמחה גדולה בחייו האישיים כשלאחרונה נולד לו בן אבל מדוכא מהעובדה שבית"ר לא מתרוממת. קשה לו, בניגוד לאחרים שלא מונעים מעצמם את חיי היום והלילה, לקבל בשלוות נפש שהעונה הזו היא בעיקר מפחי נפש וגארבג' טיים, במיוחד שווינר כמוהו רגיל להיות פקטור שנאבק על כל תואר אפשרי. "בית"ר ירושלים זה לא מועדון שיכול להרשות לעצמו להיות במקומות 8, 9 או 11", הוא מרבה לומר בבית וגן. אבל בצד הבאסה (מילה שורד משתמש בה תכופות), ורד, מאז הקיץ, מנסה להסביר לכל מי שרוצה לשמוע שקבוצת כדורגל היא כמו סידור של מיטה. כפי שאתה מציע אותה כך אתה ישן עליה. הרגע שבו החלו לשמוע אותו בבית וגן היה כשגיא לוזון אמר ש"אם עידן ורד יימכר אפשר לסגור את הבסטה וללכת הביתה". ורד, שאמור היה להיות מוחמא, התפוצץ מעצבים. "זה לא טניס ולא מופע יחיד", אמר ללוזון. "אני לא מסי וגם הוא לבד לא יכול לקחת קבוצה מלאה בבעיות לתארים". ורד גם היה סוג של נביא זעם, שהבהיר לכולם עם הגעתו של חוגג שבית"ר הולכת לעונה קשה. "אי אפשר לפרק ולהרכיב את הסגל עשר פעמים ולצפות לתוצאות. זה לא מופע קסמים. במכבי חיפה מחפשים את הנוסחה שמונה שנים כדי לחזור לזכות בתארים. אפילו באר שבע מידרדרת בגלל כל התהפוכות שעושים שם. הנה, אחמד סבע, שחקן של שני מיליון יורו, אז מה, הוא מפרק את הליגה לבד?"

× × ×

אבל האמרות האלה, נכונות ככל שיהיו (והן בהחלט מלאות היגיון), מלמדות משהו על האופי של ורד, שתמיד היה ועודנו אחד השחקנים המובילים בכדורגל הישראלי אבל מעולם לא סחב קבוצה על הגב לבדו. הוא מסוגל לעשות את ההבדל ליד קילרים כמו שכטר או יחד עם מערך שעובד כמו מכונה. הוא לא שובר שוויון בכוחות עצמו. לראיה: ורד גומע הכי הרבה קילומטרז' בבית"ר, ויש לו שישה שערים (ארבעה בליגה ושניים במסגרות אחרות - אירופה וגביע הטוטו), מאזן סביר. בקבוצה שמייצרת יותר מהומה ליד רחבת היריב המספרים האלה היו יכולים להיות גבוהים בהרבה

ורד. הוא חייב לתת יותר. צילום: עוז מועלם

ורד, למרות מעמדו ואף שבבית"ר רואים בו את הפנים של המועדון (הוא קפטן, החולצות שעוצבו לעונה הבאה נושאות כולן את הספרה שמונה כייצוגיות, ולא במקרה), הוא לא הכוכב האולטימטיבי. הוא לא ייקח בכוח את מה שלא נותנים לו, לא ישתמש במעמד שלו כדי לדחוף את עצמו לפרונט. במשחק הגביע מול מכבי תל אביב, כשלבית"ר נפסק פנדל, שחקנים רצו לורד וביקשו ממנו שיבעט. ורד סירב. הוא הסביר שלאורך כל השבוע אור אינברום תורגל כבועט במקרה של פנדל, שהוא לא ממרה את פיו של קלינגר, שאינברום בועט מעולה. זה מעשה חברי, זה ראוי להערכה כי ככה מתנהג מקצוען. "אם אור היה מבקיע אף אחד לא היה מדבר", אמר ורד למי שהתלונן בפניו שסירב לבעוט. אבל, ויש כאן אבל גדול, במצב שבו מצויה בית"ר, כשורד בטובתו או שלא הוא הסמל הכי גדול שלה כיום, מצופה ממנו גם להיות קצת פחות ילד טוב, קצת יותר ערס שהוא קולני ומשתמש בפריביליגיות שיש לו (בזכות) בשל מעמדו.

פעמיים השנה יצא ורד משלוותו. בפעם הראשונה כשמנהל הקבוצה ניר אפרתי ביקש ששחקנים מסוימים יגיעו עצמאית למשחק אימון בכפר סבא ואז ורד פתח על המועדון פה גדול באמצעות קבוצת הווטסאפ, ובפעם השנייה כשצעק על אופיר קריאף אחרי התבוסה לבני יהודה: "אם אתה לא מרגיש בנוח בתפקיד מסוים (כמגן ימני) אז תגיד". בשני המקרים ורד קיפל מהר את הזנב, התנצל בפני אפרתי ובפני קריאף. הבעיה היא שבשני המקרים הוא היה צודק. והוא צודק גם במקרה של חוסר הנוחות שלו בצד שמאל או באמצע כשבוזגלו תופס לו את צד ימין. בקיצור ילד, אתה קפטן בית"ר ירושלים, פה מעמידים עובדות בשטח, לוקחים בכוח. התפקיד שלך לפעמים הוא להיות קצת פחות נחמד וקצת יותר יעיל.

× × ×

ורד מנסה לספור את הדקות לסיום העונה הזו. הוא מאושר מזה שבית"ר הולכת והופכת למועדון כדורגל רציני ומשוכנע שבעונה הבאה היא גם תהיה קבוצת כדורגל ראויה שמתחרה על תארים. בינתיים הוא מנסה כמו כולם לקוות שבדרך נס בית"ר תשיג את הכרטיס לפלייאוף העליון ותסיים את השנה המסובכת הזו בצורה סבירה. בכל מקרה הוא לא מתחרט שבקיץ נשאר כאן וגם אין לו שום כוונה ללכת בעונה הבאה למקום אחר. הוא קשר את גורלו עם בית"ר.

אבל לראשונה מאז החל כאן את קדנציית הבוגרים הראשונה שלו ב־2009, ועשור אחרי, יש מי שאולי מנסה לערער את הלגיטימציה של ורד בבית וגן. אוהדים שלפני כמה שנים 'חטפו' אותו כדי שלא יעבור למכבי חיפה מקללים אותו, שולחים לו דברי נאצה לטלפון הסלולרי. דברי ההבל של אלי טביב ש"ורד היה פצוע רוב העונה שעברה ובלעדיו הקבוצה נראתה מצוין", בניסיון פתטי להסביר את הספסול שלו בגמר הגביע, עניין שורד נשבע שלא יסלח עליו לעולם, וגם העובדה שמקצועית הוא בן חורג, לפחות בתחושה שלו עכשיו, אחרי בוזגלו ועם ההנחתה של פלומיין, ולכו תדעו לאן ילך הרומן עם יוסי בניון ־ כל אלו ממש לא מוסיפים לו בריאות. עם התחושות הקשות האלה ורד נאלץ גם לחטוף ביקורת מקצועית על התפוקה ההתקפית שלו כשאף אחד משחקני בית"ר לא מצליח למצוא את הרשת, לרבות החלוצים.

השאלה אם ורד יכול לעמוד בלחץ שבו הכול כמעט מתנקז אליו היא החשובה ביותר. השאלה הגדולה היא אם בהיררכיה בבית וגן, פרט לכבוד הטבעי שהוא מקבל כקפטן, ההעדפה לתת לבוזגלו את המקום של ורד על המגרש, המרדף האובבסיבי אחרי שחקני כנף והביטחון שכל מלפפון גם יותר מוכר וגם אלמוני- הוא זה שיציל את המולדת לא יגמרו את הקפטן של בית"ר לגמרי והחלום שלו לעשות עם בית"ר משהו גדול באמת בעונה הבאה לא יהפוך לחסר סיכוי כי הוא אולי יהפוך לפחות רלוונטי.