יוסי בניון. צילום: עוז מועלם

משה חוגג רוצה להחזיר את יוסי בניון לבית"ר. כי בעולם של משה חוגג, וזה נכתב בלי טיפת ציניות, צריך לתת את הכבוד הראוי לסמלים ואגדות. מבחינתו, בניון לא יגיע לבית"ר כדי להיות שובר שוויון ואקס פקטור. הוא יגיע על מנת שבית"ר תיהנה מהשם שלו ומהקילומטרז' שצבר ב־22 שנות קריירה בקבוצות הגדולות באירופה, ואחרי שיפרוש יקבל תפקיד ביצועי במחלקת הנוער כדי שיוכל להנחיל את מורשתו לדור הבא ויעזור להפוך את בית"ר למועדון.

אבל חוגג טועה כאן מכל הכיוונים. ראשית, לבית"ר אין שום אינטרס לתת לבניון את הזכות להגיע לכאן כאל התחנה האחרונה בקריירה המפוארת שלו. הוא  לא גדל בבית וגן, הוא לא הטביע חותם על המועדון, הוא לא מזוהה וגם לא יהיה מזוהה עם בית"ר. אילו חוגג היה מחליט למנות את אברהם לוי לנשיא כבוד של בית"ר, זה היה מתבקש. אילו היה נותן ליוסי מזרחי תפקיד ייצוגי זה היה מינוי אולטימטיבי. בניון הוא בן בלי בית. בית"ר לא יכולה להחליט שהוא יציר כפיה כשהוא בגיל 39. לאחד כמו אבירם ברוכיאן למשל יש פי כמה וכמה יותר זכויות בבית וגן מאשר לבניון.

לחוגג קורה מה שקורה להרבה בעלי בית בשנתם הראשונה. הם רואים גיבור ספורטיבי שעליו גדלו והראייה שלהם מיטשטשת. חוגג בטח אומר לעצמו שבניון זה אחד שבשמינית הוא תלה פוסטרים שלו בחדרו, כשבניון עלה לבוגרים, אז עכשיו לעבוד איתו, וואו, איזה כבוד. הוא לא מבין ששבוע אחרי שיגיע לבית"ר בניון יתחיל לריב עם כולם על דקות משחק כי זה חזק ממנו. או כפי שבניון אמר בפעם הראשונה שסופסל כשחקן בית"ר: "מי צריך למות כאן כדי שאקבל דקות משחק?". גם העובדה שחוגג מתכנן לבניון תפקיד מקצועי בגב המתחם של בית וגן, כלומר במחלקת הנוער, היא, אפעס, לא רעיון מבריק. מה ילמד בניון את הדור הבא של הבית"רים? שהמאמן אף פעם לא צודק? שצריך לתת לכל שחקן התראה מראש של שלושה ימים שהוא לא בהרכב? שאם לא מלבישים אותך אז כדאי שיהיה לך נהג מונית שאתה סומך עליו כדי שיסיע אותך הביתה?

בנוגע לבניון, חוגג במיעוט מוחלט במטבחון של בית"ר. קלינגר לא בעניין כי הוא יודע שאחרי שהוא עמל קשות כדי לנקות את חדר ההלבשה מעשבים שוטים הוא הולך לקבל גינה רחבת ידיים שיצטרך לנכש. גם מקצועית, קלינגר לא צריך עכשיו על הראש עוד טאלנט שלא מסוגל לעשות תנועה. יש לו את ערן לוי שיעזוב ואת מאור בוזגלו שחייב את הכדור לרגל. הוא מנסה להזרים לבית"ר דם חדש ודינמי, חן עזרא ופלומין שעושים מהומות ליד הרחבה. בניון עלול לעשות לו מהומות במקומות אחרים.

גם שני הקודקודים האחרים בבית"ר, אלי אוחנה ומוני ברוש, לא מתים על הרעיון של שנת פרישה של בניון בבית"ר. המילים של אייל סגל, בעלי מכבי נתניה, שבניון צריך להיות "שלום תקוה החדש", נאמרו ממקום טוב. הבעיה היא ששלום תקווה, פרט להיותו כדורגלן נהדר, היה נפש אצילה שמעולם לא התעמתה עם שחקן או מאמן בחדר ההלבשה. בניון הוא לא המקרה.

אוחנה במקרה הזה, וגם ברוש, רואים את הנולד. הם יצטרכו להסביר ולשאת באחריות למהלך שהם לא שותפים לו, כי כמו כולם גם הם מזהים שהנזק מהבאת בניון יעלה לאין שיעור על התועלת. אבל כרגע לפחות הנהלת בית"ר וקלינגר משדרים לחוגג את המסר הזה: בניון אינו נמצא בראש סדר העדיפויות. יש דברים הרבה יותר בוערים, כמו שוער, קשר אחורי ושחקן התקפה אחד או שניים. "אנחנו צריכים חליפה", אומר על זה גורם בבית וגן. "לא חשובה עכשיו העניבה או המטפחת בדש המקטורן". הנהלת בית"ר מיישרת קו, כי כולם מבינים שחוגג נחוש. אז זו מלחמה אבודה מראש ועדיף לנהל מלחמות שבהם לכוורת של חוגג יש סיכוי להשפיע

יכול חוגג כבעל הבית לכפות את רצונו ולהנחית כאן את בניון. ספק אם ינהג כך. אבל במידה רבה מאוד, הוא כל כך רוצה את בניון כי מספר 15 מזכיר לו את עצמו. בפרפקציוניזם, בווינריות, בהגעה ממגרשי האספלט בבאר שבע/דימונה עד לפסגת העולם, כל אחד בתחומו. חוגג איש מלא כוונות טובות ואשריה של בית"ר שזה הבעלים שלה. אבל אם הוא רוצה להתחיל לספור תארים והישגים הוא חייב להבין שקבוצת כדורגל זו לא פרסומת בערוץ 2. הדרך הטובה ביותר לשווק אותה היא באמצעות ההצלחה. פרזנטורים נוצצים שמעבר לשיאם יכולים רק להזיק