בריימו. צילום: אלכס קולומויסקי

לפני כל משחק בקריירה וגם בהפועל סולימאן בריימו יושב בחדר ההלבשה ומבצע תרגיל מדיטציה. האיש הכי מצחיק בחדר ההלבשה בארנה פורש הצידה, עוצם את העיניים ומתכנס בתוך עצמו. זה מחזה מעט סוריאליסטי, בהתחשב בעובדה שדקות לפני תרגיל היוגה המסורתי או לאחריו בריימו קורע מצחוק את חבריו לחדר ההלבשה.

בסיום משחק הניצחון ההרואי על מכבי בשמינית גמר הגביע, כשהתברר שג'יימס פלדין נשאר על הפרקט והפועל היו עם שישה שחקנים, בריימו שאל את מספר 14 חברו הטוב: "תגיד, סיפרו לך שכדורסל זה חמישה נגד חמישה?" בצד זה, בריימו לוקח כל שחקן צעיר בהפועל ומכוון אותו ברצינות תהומית. "מהניסיון שלי כל הסיפור בספורט מקצועני זה הבאלאנס. זה בסך הכל משחק אז צריך לקחת אותו בקלילות ובצחוק ולהשרות אווירה טובה. באותה נשימה, שנייה לפני שיוצאים מחדר ההלבשה או כשהמאמן מדבר צריך להתנהג בחרדת קודש, להיות מפוקס, לנטרל כל רעש אפשרי שמפריע. זו הדרך היחידה להצליח. אל תיקח את עצמך יותר מדי ברצינות אבל תהיה מוכן לתת את הגוף שלך למען החברים שלך, הקבוצה שלך, האוהדים, המאמן והגופייה שאתה לובש. זו סתירה, אבל זה שביל הזהב להצלחה".

אין בכדורסל הישראלי ובספורט בכלל טיפוסים כמו בריימו, אחד שלעולם לא מסתכל על השורות הסטטיסטיות שלו, ואף פעם לא תראו אותו כופה את עצמו על המשחק. הוא חייל שבא לבצע את המטלות של המאמן ורוצה רק לרוץ ולחגוג ניצחון בחדר ההלבשה. "מעולם לא שמעתי על שחקן בקבוצה מפסידה שהולך הביתה בתחושה טובה גם אם הוא קלע בצרורות והוריד ריבאונדים. אין דבר כזה, ואם יש, זה לא ספורטיבי. אותי לא מעניין כלום, אני בא לעבוד עבור הקבוצה. אם תהיה כוכב בקבוצה שלא מצליחה לא תעניין אף אחד. זה לא מופע יחיד, אנחנו להקה. השיר לא ייצא טוב אם רק אחד ינגן כמו שצריך".

הססמאות הכל כך נכונות האלה הן אלו שהביאו את בריימו להפועל. אחרי עונה חלומית באילת, וכשחקן השישי המצטיין של העונה שעברה, עודד קטש חיפש שחקן שבא לתת תוצרת כל ערב עם אפס אגו, מניירות שלא קיימות ופרצוף שתמיד שמח. בריימו ענה בול על ההגדרה. כשמדברים איתו על האופי שלו הוא מסיט את הדיון דווקא למרקם הנדיר שיש בהפועל. "שיחקתי בהרבה קבוצות בקריירה שלי, יותר איכותיות או פחות, זה לא משנה. כאן יש משהו מיוחד במינו, חבורה של שחקנים שאין להם אגו, שלא מסתכלים על עצמם. בכל מערכת, במיוחד בקבוצת כדורסל, יש חבורות של שחקנים שאצל חלק יש חברות ואצל חלק אחר יש אינטריגות. אנחנו קבוצה שבה כולם אוהבים ומעריכים אחד את השני. אנשים פה הם כוכבים ברמת האיכות שלהם ככדורסלנים, אבל לא מעניין אותם לגנוב את ההצגה אלא רק ליהנות מלהיות ביחד ולנצח ביחד. בגלל זה אני כל כך גאה להיות חלק מהפועל ירושלים מודל 2020/2019".

ללכת על הכל

השבוע שעבר, שבו עלה טרנט לוקט על טיסה לארצות הברית בגלל טרגדיה משפחתית, הפך את כל השחקנים בהפועל לעוד יותר מאוחדים. "הסיפור העצוב של טרנט הוא בדיוק הדוגמה הכי מוחשית לחומר האנושי הנדיר שיש כאן. טרנט יכול להיות יותר טוב או פחות טוב במשחק מסוים אבל הוא תמיד נותן את הנשמה. כל השחקנים ללא יוצא מן הכלל נפרדו ממנו ואיחלו לו שיחזור כמה שיותר מהר ועם בשורות טובות ואנחנו כולם מתפללים בשבילו, גם משחקים קצת בשבילו. במובן המקצועי, הרכבת ממשיכה לנסוע, אנחנו צריכים להמשיך לשחק ולנצח, ועכשיו כשטרנט חסר לנו אנחנו מבינים שכל אחד יצטרך לתת קצת יותר כדי שחסרונו לא יפגע בנו".

עם כל הכבוד לצניעות של בריימו, הוא ממש לא דיפלומטי כשאנחנו מדברים איתו על המטרות של הפועל העונה. "בכל הקבוצות ששיחקתי בהן בקריירה שלי תמיד האמנתי שאנחנו הכי טובים ושאף אחד לא יכול לעצור אותנו אם נבוא לעבוד קשה, תהיה בינינו כימיה ונילחם אחד בשביל השני. זה נכון שבעתיים בקבוצה הספציפית הזו של הפועל. מכבי תל אביב קבוצה נהדרת שמשחקת כדורסל מצוין ומצליחה, אבל הוכחנו השנה גם במשחק מולם בגביע שגם אנחנו קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה ויש לה איכויות. העונה הזו עוד ארוכה מאוד, ואני חושב שגם מכבי וגם אנחנו עוד נשתפר ונשתדרג ונציג כדורסל עוד יותר טוב ממה שראיתם עד עכשיו. המאצ' בינינו היה מעניין עד עכשיו והוא רק ילך וישתפר. אני מכבד אותם, אבל אני המאמין הכי גדול בקבוצה שלנו ושנלך עד הסוף".

לא שמעתי אותך אומר את המילה אליפות? 
"בשביל זה אנחנו פה, לא? בשביל לקחת אליפות, לזכות בצ'מפיונס באירופה ולקחת גביע. אני לא זורק לך עכשיו רשימת מכולת ואומר לך שזה קטן עלינו. נצטרך להזיע ולסחוט את עצמנו במאה אחוז כדי לעמוד במטרות האלה, אבל אני לא מתבייש להגיד שלשם אנחנו מכוונים. זה מה שההנהלה שלנו רוצה, זה מה שהאוהדים שלנו מצפים מאיתנו, זה מה שאנחנו מצפים מעצמנו. זה לא יהיה קל אלא קשה מאוד, אבל אף אחד במועדון לא חושב שאנחנו לא מספיק טובים בשביל זה".

מול הים

ביום ראשון יפגוש בריימו את הפועל יוסי אברהמי אילת (זהו שמה החדש), המועדון שבו פרץ לתודעה בישראל בעונה שעברה ושאותו הוביל בצל צרות כלכליות קשות עד לפיינל־פור. "עשינו באילת עונה שהיא כמעט היסטורית, תקופה נפלאה שבה לעגנו לכל הצרות ולכל התחזיות. יש באילת אנשים נפלאים ואני בעיקר מתגעגע לשמש בעיר הזו, אבל עכשיו אני בצד השני אז כשאפגוש אותם הזכרונות והחיבה ההדדית ייעלמו ל־40 דקות כי אני צריך לשרת את הקבוצה שלי".

איך אתה מתאקלם בירושלים?
"זו עיר מקסימה והדבר שאני הכי אוהב בה (צוחק) זה חוף הים. לא, ברצינות, זו עיר נהדרת עם מסעדות טובות, אנשים מאוד חמים, הרבה היסטוריה. איזון נהדר בשבילי לחיי חברה כשצריך ולמנוחה ושקט כשאני צריך להיות בפוקוס. אני נהנה פה מכל רגע".

בריימו (30 וחצי) עבר הרבה בקריירה, אבל למרבה ההפתעה מעולם לא זכה בתואר אליפות מקומי. כשמדברים איתו על היעדר צלחת או טבעת שתהפוך אותו לאלוף הארשת החביבה של פניו מרצינה. "זה מאוד חסר לי. אני מאוד גאה בקריירה שלי ומאוד נהניתי בכל מקום שהייתי בו, אבל בסוף אתה גם רוצה לחצות ראשון את קו המטרה. זו גם הסיבה שאני כל כך רעב ומאמין שהשנה זה סוף סוף יקרה. יו, זה יהיה גדול לעשות את זה עם הפועל".

אוהדי הפועל. צילום: אלכס קולומויסקי

יש טיפ מיוחד שאתה נותן לחבר'ה הצעירים סביבך בהפועל?
"מאוד חשוב ללמד את 'הילדים' שלנו שיעור מאוד חשוב לקריירה וזה שייהנו מהתהליך, מהדרך שהם עושים ככדורסלנים. בתחילת הקריירה שלי הייתי מגיע לכל אימון ולכל משחק כמו למלחמה, מנסה להיות הכי טוב כל הזמן ומאבד את כל הרגעים הנהדרים האלה על הפרקט שיש לך כשאתה ילד בשכונה על מגרש האספלט וחולם יום אחד להגיע לליגה של הגדולים. אני חושב שאפשר גם לעבוד קשה וברצינות וגם להתבשם תוך כדי תנועה ממהלך טוב או מניצחון גדול. הטעות שלי כשחקן צעיר היתה שלא הייתי נשען אחורה אחרי רגעים גדולים ומתרווח. זה הורס את כל הכיף".

יש לך מה להגיד לסיום לאוהדי הפועל?
"אנחנו בפירוש לא יכולים בלעדיהם. הקלישאה היא שנילחם עבורם עד הסוף ונעשה אותם שמחים, אבל אם נתעלם לרגע מהציניות, אז סו מבטיח להם שזה מה שאנחנו נעשה עד הבאזר של המשחק האחרון של העונה".