סיון. רגל על הברקס  | צילום: שלומי כהן

נסגר הברז: מאז שהוקמה, הפועל קטמון בראשות אורי שרצקי תמיד ידעה שיש לה עוגן כלכלי או אם תרצו חבל הצלה בדמות בני סיון. אינספור פעמים בקטמון פנו לאיש העסקים הירושלמי כדי להתחמש בשחקן רכש כזה או אחר או סתם כדי לעבור בקרה תקציבית ו/או לכסות גירעון שנוצר. סיון תמיד היה שם, פתח את הלב ואת הכיס ופתר כל בעיה. שרצקי כינה אותו 'מלאך', עבור השחקנים הוא היה הרבה מעבר לספונסר, ולאבירם ברוכיאן ועוז צבאג (ועוד כמה) אין הגדרה אחרת פרט לזה שהוא הציל להם את החיים.

בעונה החולפת סיון שמע מאנשי מקצוע בקטמון שקובי מויאל הוא שובר שוויון שיעשה את ההבדל בין עוד עונה בלאומית לעלייה היסטורית, אז הוא פתח את הכיס והנחית את מויאל במועדון. גם אזהרות חוזרות ונשנות שמדובר בהשקעה כבדה במונחים של קטמון לא השפיעו עליו, העיקר שלקטמון יהיו כל הכלים לעלות ליגה. עברו כמה חודשים וערן לוי הפך להיות הדבר הבא שיוציא את קטמון מחושך לאור, וגם כאן לא היתה תמורה בעד האגרה. סיון גם סגר הרמטית את החתימה של יוסי מזרחי וראה איך קטמון בועטת את חלום העלייה לכל הרוחות.

אבל מי שמכיר את סיון צריך להבין שהוא לא היה כל כך מתאכזב אם קטמון נניח היתה מפסידה את העלייה בגלל פנדל שנוי במחלוקת במשחק האחרון. מה שמוציא אותו משלוותו זו העובדה שהדי.אן.איי הלוזרי לא מש מקטמון, שהוא הפך להיות בחלק גדול מהזמן כספומט. או כפי שאמר לנו השבוע: "אני לא מחפש תמורה להשקעות שלי, אבל גם לא מתאים לי שיאכזבו אותי כל פעם מחדש ושאהיה מובן מאליו".

נכון לעכשיו סיון הוריד את התמיכה למינימום של פחות מ־20 אחוז ביחס לשנים עברו, כלומר פחות מחמישית, והוא מחכה לראות איך העסק בקטמון ייראה מהרגע שבו תתחיל העונה. אם ייווכח שיש אפשרות לשדרג את העסק לידי מאבק על העלייה, שכן מקום חמישי, שישי או שביעי כבר ממש לא מעניינים אותו, אז יש סיכוי שהוא יגדיל את התמיכה שלו במועדון.

גם יוסי ליפקין, שהוא וסיון הסכימו שהם הולכים יד ביד ומציגים חזית אחידה בדיאלוג עם קטמון, יפחית את התמיכה שלו במועדון האוהדים. מצד אחד, זה לא יעמיד את המועדון בפני סכנת קיום והוא ימשיך לעמוד על הרגליים. מצד שני, התרומה של סיון ושל ליפקין מאוד משמעותית ומאפשרת למנהלי קטמון מרחב תמרון שיצטמצם החל מעכשיו למינימום.