חוגג. בירור יתרה | צילום: עוז מועלם

מאז תחילת העונה הוציא משה חוגג מכיסו עשרות מיליוני שקלים כדי לתפעל ולהחזיק את בית"ר. זה מקבל משנה תוקף כשחוגג נדרש לכסות מכיסו כל מיני כספים שבית"ר קיבלה אבל כבר השתמשה בהם על החשבון, כמו למשל ממשרדי הכרטיסים, 'בורות' שחוגג כיסה בעצמו.

בלתי מובן איך בעל הבית של בית"ר, וזה בכלל לא משנה כמה הכיסים שלו עמוקים, מצליח לעמוד בכל ההתחייבויות האלה בלי לגזור על המועדון גזירות כלכליות שימזערו את ההשתתפות העצמית שלו. יתרה מכך, בית"ר היא המועדון היחיד בארץ (חוץ אולי מכבי תל אביב) שבו אף אחד ממקבלי השכר לרבות שחקנים לא נדרש לקיצוץ או פריסה או לכל מיני קומבינות כאלה ואחרות כדי שחוגג יכווץ במשהו את מזווודות הכסף שהוא מזרים לחשבון הבנק של בית"ר.

כל ההקדמה הארוכה הזאת נועדה להסביר את המדיניות של בעל הבית לקראת חלון ההעברות של ינואר הבא עלינו לטובה. יוסי בניון, רוני לוי ואלי אוחנה חורשים בימים אלה את מכשיר הדי־וי־די וצופים בחלוצים וקשרים אחוריים, כשאחד התפקידים האלה, שחקן זר כמובן, אמור לנחות בירושלים. אור ירוק מחוגג עדיין אין, אבל אם יהיה כזה הצוות המקצועי מכשיר את הקרקע. חוגג מתלבט.

מצד אחד הוא שואל את עצמו איך בדיוק הוצאה כספית נוספת תשדרג את הסגל? הרי למקום השלישי, תקרת הזכוכית של בית"ר, הקבוצה יכולה להגיע גם בלי רכש מפוצץ. זו לא סיטואציה שחסר כאן רק שחקן בעמדה אחת, שובר שוויון שיכול לעשות את ההבדל בין אליפות למקום שני. המקסימום שנקבל עם זר שנניח שיפגעו איתו בול זו קבוצה שמקבעת את עצמה במקום השלישי. עם מכבי תל אביב ומכבי חיפה ניפגש אולי בעונה הבאה. לעקוף אותם העונה זו אשליה. אפשר להגיד שרכישה של שחקן משמעותי תבטיח את המקום השלישי והגעה לאירופה טומנת בחובה הכנסות כספיות נאות, אבל בעל הבית של בית"ר לא שם. לאירופה, הוא משוכנע, בית"ר יכולה להגיע עם רכש משמעותי וגם בלעדיו.

חוגג שומע ויודע הכל. הוא עוקב בעניין אחרי מצבו של ירדן שועה במכבי חיפה. צריך לקרות משהו בלתי הגיוני בעליל כדי שהוא יחשוב ברצינות להציע ליעקב שחר שניים-שלושה מיליוני יורו כדי להנחית את שועה, שחקן פרובלמטי שבמקום לחורר רשתות מחורר את חדר ההלבשה בכפר גלים. זה נכון גם לגבי אלירן עטר. עטר רוצה להיות כאן בעונה הבאה. גם חוגג רוצה להנחית אותו בקיץ. הסיטואציה לכך בינואר בלתי אפשרית. מכבי לא תשחרר, חוגג לא ישחרר כסף, ועטר לא ממהר לברוח מקרית שלום כבר עכשיו כי הוא בטוח שהסיפור שלו עם איביץ' עדיין הפיך ויש לו בלטה נאה של כסף כמענק אליפות.

כל זה ביחד מתחבר למסקנה אחת פשוטה: גם אם חוגג יאשר רכש זו לא תהיה רכישה של שחקן אלא מישהו שיקבל תקציב שכר של מאה או מאה וחמישים אלף יורו עד סוף העונה. גם זה על תנאי.

בבית"ר מקווים שניצחון ביום שני בבאר שבע ילחץ לחוגג על שריר החשק. הוא עשוי בדיוק מחומרים שהקפריזיות שלו יכולה לשרת את בית"ר.

תדמיינו את הסיטואציה: חוגג בטרנר, הבית שלו עד לפני שנה וחצי, כשהוא יושב ביציע הכבוד ליד הסחבקית אלונה ברקת וחוגג ניצחון. ואז עם האוכל הזה נפתח התיאבון, וכל מה שקראתם עד כאן פחות רלוונטי, כי פתאום העולם נראה ורוד, החיים יפים והכדורגל כיף חיים. בשביל זה כאמור אנחנו צריכים הצגה של החניכים של רוני לוי מול באר שבע. הנה עוד סיבה לשחקני בית"ר לתת את כל מה שיש להם בעוד שלושה ימים במשחק המרכזי. השאלה הגדולה היא אם הם מסוגלים לעשות את זה?