בן חיים. אין תפקידים קטנים | צילום: עוז מועלם

סיום המשחק במושבה בשבת האחרונה. בית"ר משיגה את נצחונה הגדול ביותר העונה, 0:4 על נס ציונה. כל השחקנים בדבוקה אחת רצים אל האוהדים לחגיגות ניצחון. כולם חוץ מאחד: טל בן חיים, שנשאר בצד. לרגע נדמה שהוא בכלל שייך לקבוצה שהרגע הובסה. המשוואה של בן חיים פשוטה: הוא לא נטל חלק במשחק הזה, אז אין לו מה לחגוג. בדיוק כמו אייל ברקוביץ', שבזמנו הודה שאם הוא על הספסל הוא מייחל להפסד של נבחרת ישראל.

אנחנו לא בוחני כליות ולב ויהיה מוגזם לומר שבן חיים רצה שבית"ר תפסיד את המשחק האחרון, אבל שפת הגוף והפרצוף החמוץ שלו מסגירים בדיוק מה הוא חושב: אם הוא לא על המגרש, אין לו שום כוונה להביע סולדיריות קבוצתית, גם לא כהצגה. בגיל 37 וחצי הוא כמו הילד הזה מהבחירות בשכונה שאם לא בחרו אותו הוא מתיישב על הכדור ומודיע שאין משחק.

בבית"ר חמים על בן חיים. מהראשון ועד האחרון, חוגג, בניון, אוחנה, רוני לוי, יו ניים איט, לא מקבלים בשום אופן את ההתנהלות של הבלם הוותיק. לטענתם, הוא מסתובב בבית וגן כמו ארי בסוגר עם פרצוף זועף על כך שיצא מהרוטציה של לוי. אחרי המשחק בנתניה שבו בית"ר ניצחה את הקבוצה של סלובודן דראפיץ' 0:3 הוא ירד לחדר ההלבשה עם שפת גוף ששידרה שהוא לא מוכן להכיל את העובדה שיצא מהרוטציה. בן חיים גם הודיע באמצע חגיגות הניצחון בחדר ההלבשה בנתניה: "אני צריך לקבל מחר זריקה במפשעה כי יש לי כאבים, אז אני לא יודע איך אתאמן השבוע".

בבית וגן הימרו על כך שלוי בתגובה יעלה את בן חיים ליציע במשחק מול נס ציונה, אבל מכיוון שאנטואן קונטה לא היה בכשירות מלאה בן חיים נרשם בטופס המשחק כחלק משחקני הספסל.
מלכת יופי מזדקנת

בן חיים סובל מתסמונת מלכת היופי המזדקנת. הוא מסרב להבין שהוא כבר בגיל שבו תהילתו מאחוריו. לאורך שנים התסמונת הזו אייפנה את יוסי בניון, שגם בגיל 37 ו־38 היה נאבק על כל דקת משחק ומתרעם בכל פעם שלא השלים 90 דקות עד לעונת הפרישה שלו בבית"ר. ההבדל בין בן חיים לבניון, אומרים בבית וגן, זו המנהיגות שגילה בניון בכל דקה בחדר ההלבשה במתחם האימונים, הקשר שלו עם השחקנים, העובדה שלא הפסיק לרגע לכוון ולהיות מנטור של שחקנים, גם כאלה ששיחקו על המשבצת שלו.

בן חיים מנסה כבר תקופה ארוכה לשבור את הכלים. זה משהו שהיה טבוע בו מאז תחילת הקריירה, הרעב והשאפתנות הזו לפרק כל מה שזז כדי להגיע למטרה. זו גם הסיבה שבגללה בן חיים, בלם מצוין, הצליח להגיע לקבוצות וליגות גדולות ביבשת, להיות העוגן של נבחרת ישראל במשך שנים ולהתהדר ברזומה שכל שחקן מתחיל היה שמח להגיע אליו.

אבל מה שנכון לגיל 27 רחוק מאוד מעשור קדימה. מהרגע שבו משה חוגג הנחית אותו בבית וגן בן חיים הבהיר שהוא פיגורה אז נא להתנהג בהתאם. זכורים ויכוחים קולניים עם המאמן גיא לוזון בזמנו, שעברו בשקט, ומאבק איתנים עם טל כחילה ומיקי סירושטיין, כשבשלב מסוים השניים האחרונים גם טענו נגד מספר 26 שהוא הודיע שהוא לא מוכן לשחק לצידם. אם הטענות של כחילה התפרשו אז כתלונות סרק שנולדו מכך שהוא שחקן ספסל, הרי שנה אחרי נדמה שהן לא תלושות לגמרי מהמציאות.

באשר לסירושטיין, באחד האימונים בעונה שעברה שלח בן חיים מרפק לפרצופו ושלח אותו אחר כבוד לצוות הרפואי כשהוא מלא דם. על פניו זה היה מאבק לגיטימי שנגמר בפגיעת גוף. אך ההרגשה היא שזה היה סימון טריטוריה כשבמשחק מהלך כזה היה נגמר בכרטיס אדום.

בן חיים אינו קובע הרכבים ולא מנחית הוראות על אף אחד, אבל בצד זה יש לו דרכים משלו להעביר את המסרים שלו ולדאוג אך ורק בעיקר לעצמו. העניין הוא שיש היום בבית"ר מאמן שמזהה דפוסי התנהגות כאלה מקילומטר, ולא פעם ולא פעמיים הוא העמיד את בן חיים במקומו. - עד למהלך הבלתי נמנע להוציא אותו מהלופ של ההרכב. בן חיים לא פראייר. הוא יודע מצוין להלך על החבל הדק, כן להעכיר את האווירה במועדון כדי שיבינו שהוא לא מרוצה, אבל לעשות את זה בתחום האפור שבו לא ניתן יהיה להאשים אותו בכלום. "בן חיים לא מתחצף למאמן, לא רב עם שחקנים, לא עושה שביתות איטלקיות ומתאמן בצורה הכי טובה שיש, אז מה אפשר להגיד לו? שהוא עושה פרצופים? אבל בוא נגיד שאי אפשר להתעלם מהאנטי שהוא משדר כלפי כל הסביבה, וזה עולה להרבה אנשים פה על העצבים", אומר גורם בבית"ר.

הכתובת היתה על הקיר

בן חיים קלט כבר בקיץ שבית"ר לא באמת בונה עליו. המסע למציאת בלם זר, הפלרטוטים עם אוראל דגני ואיתן טיבי והחוזה ארוך הטווח שקיבל אור זהבי הבהירו בצורה ברורה שבן חיים כאן אך ורק מכורח החוזה שלו, שעומד על 200 אלף יורו לעונה. יש כדורגלנים בגיל מתקדם שבמקרה כזה היו מגיעים עם בית"ר להסדר של פיצוי והולכים לקבוצה אחרת שתעניק להם עולם ומלואו כדי לדאוג להשלמת השכר ולדקות משחק. אבל בן חיים הוא האנטיתזה המוחלטת למושג חיים קלים. בגלל זה הוא הגיע לצ'לסי ולמנצ'סטר סיטי, בגלל זה הוא סחט את לימון הכישורים שלו עד תומו.

כבר במחנה האימונים היה ברור לבן חיים שלוי מתנהל מולו בשיטת כבדהו וחשדהו, כלומר מתייחס אליו בהוגנות כשווה בין שווים אבל לא נותן לו רגע שבו הוא, הבלם, מרשה לעצמו להיות מעל המועדון. כניסות חזקות מדי באימונים, עניין שאצל בן חיים הוא הרגל, שהוציאו מדעתם כמה שחקנים, זכו אצל לוי לשיחת הבהרה שבה הודיע לבלם: "את הכניסות האלה תשמור לשחקני היריב. אין לי בעיה שתתאמן הכי טוב שאתה יכול אבל אל תפצע פה אנשים". פציעה שהשביתה את הבלם הוותיק לכמה משחקים וחזרה מהירה שלו להרכב בגלל קשיי ההתאקלמות של ורדסקה והיכולת הבינונית של ההגנה בכלל חשפו שבן חיים הוא אולי פתרון סביר לעמדת הבלם אבל שהוא אינו יכול לשרת מועדון שמכוון גבוה.

שחקני בית"ר מחויכים. את בן חיים לא תמצאו בתמונה הזו | צילים: אורן אהרוני

האסימון בנוגע לבן חיים נפל באמת לאנשי בית"ר בסיום משחק גמר גביע הטוטו. בן חיים לא שותף במשחק הזה משיקולים של מנוחה, כשהמטרה היתה שיגיע רענן למשחק הליגה מול מכבי תל אביב. וכך, בזמן ששחקני בית"ר והנהלת המועדון חגגו על הפודיום תואר ראשון אחרי עשר שנים, בן חיים עמד בצד כאילו כל האירוע הזה בכלל לא נוגע לו ובו, בדיוק כמו אחרי הנצחונות על נתניה ונס ציונה.

בניגוד לבן חיים, שמנסה לעשות הכל כדי לשבור את הכלים או לפחות להטיח אותם ברצפה ברעש גדול, אף אחד בבית וגן אינו מתכוון לשתף פעולה עם הבלם. ההתעלמות ממנו כמעט מוחלטת. לא אוחנה, לא בניון, לא רוני לוי, וגם לא חוגג, שבעונה שעברה היה מנהל עם בן חיים אינספור שיחות, אף אחד מהם לא מנסה להיכנס לו לראש ולקרוא אותו לסדר. המסר ברור: תהיה טוב - תקבל את חולצת ההרכב, תעשה טעות של ענייני משמעת - תיענש. עד אז תמשיך להתאמן ולהיות חלק מהסגל.

"אנחנו מעריכים את התשוקה של טל לשחק אבל לא מקבלים את ההתנהלות שלו ונערכו איתו שיחות בעניין הזה", מסבירים בבית וגן, "הובהר לו שההתנהגות שלו לא מקובלת ושכל השיקולים לגביו הם מקצועיים בלבד".

ההתנהלות של הבלם מרגיזה, כי עם כל הביקורות שיש על היכולות המקצועיות של שחקני בית"ר מאז תחילת העונה, במועדון ובחדר ההלבשה שוררת אווירה טובה מאוד, יש רעות ואחווה, כשגם אחרי משברים שקרו העונה, למשל ההפסדים לרעננה ולהפועל חיפה או התבוסה למכבי תל אביב, אף אחד משחקני בית"ר לא שחרר קיטור אלא שמר על כבוד חבריו ועל כבוד המועדון. אף שבן חיים לא מדבר בקול על מה שהוא מרגיש וחושב, יש לא מעט שחקנים בבית"ר שמאוד כועסים על ההתנהלות שלו. "אפשר לומר בביטחון שבן חיים לא יזכה העונה בתואר הכדורגלן הכי פופולרי בחדר ההלבשה בבית וגן, וזה ממש בלשון המעטה", אומרים בבית"ר.

יש מכבי אין חברים

הסיפור הזה קצת מחזיר אותנו לקיץ שעבר. אחת ההחלטות הראשונות שקיבל אז ברק יצחקי, פונקציית ניהול במכבי תל אביב, היתה שבן חיים, סמל בקרית שלום, יעזוב את המועדון. במכבי דיברו אז יותר על האופי וההתנהלות, הרבה פחות על היכולות המקצועיות. בן חיים כבר היה סגור אז בבני יהודה של ברק אברמוב והבריז ברגע האחרון לבית"ר, מה שהוליד מאברמוב את הציטוט: "תודה לבן חיים שבזכותו זכינו בגביע", תזכורת להחמצת הפנדל של הבלם בגמר הגביע של 2017 בטדי.

ההחלטה של יצחקי יכולה לחזור שוב, הפעם מצידם של חוגג, אוחנה ובניון, אולי כבר במהלך חלון ההעברות הקרוב של ינואר. כל מה שמשאיר כרגע את בן חיים בבית וגן זה החוזה והעובדה שגם ורדסקה וגם אור זהבי לא בשיא כושרם. העניין הוא, אומרים בבית"ר, שבן חיים תמיד מצליח איכשהו לשרוד כל צונאמי. כך היה במכבי, כך היה בנבחרת ישראל, וייתכן מאוד שכך יהיה גם בבית"ר. אף אחד בבית וגן, תהיו בטוחים, לא מחפש להיפטר מבן חיים, רק מצפה ממנו שיתנהג כאילו הוא חלק מהמועדון.

בתגובה לכתבה זו, אמר בן חיים השבוע: "סיפורי פוגי".