משה חוגג. צילום: עוז מועלם

א ליפות: משה חוגג הצהיר לפני מספר ימים שאליפות היא לא המטרה אלא מקום שני. זו סמנטיקה. מי שמכוון להיות הסגן של בר כוכבא חולם לקחת גם את הפרס הגדול. חוגג צריך לזכור: אליפות עושים, לא מדברים. אפשר לשאול את רוני לוי מאמן בית"ר, שכשחקן עם מכבי חיפה, אחת הקבוצות הגדולות בכדורגל הישראלי בעונת 1995/1994, סיים רק במקום השני, ואת יצחק שום, שעם אותה חיפה עשה חיל ב־2003/2002 בצ'מפיונס ליג וסיים שני. כדורגל זה לא הייטק, זה יותר קרוב לחמין: אתה יודע מה אתה מכניס, לא יודע מה ייצא. סבלנות.
 
ב ית, שחקנים: לאף אחד מאלה שגדלו בבית וגן לא מגיעה פריבילגיה. זה עידן מקצועני. אבל לא ברור איך חוגג נתן יד לגירושו של טל כחילה עם קבוצה נטולת הגנה, ומכר את דוד קלטינס לחברה הטובה שלו מבאר שבע. בית"ר תסתדר בלי כחילה ובלי קלטינס, אבל היה עדיף לכולם ששניהם היו נשארים. כחילה היה עולה לחוגג 140 אלף דולר לעונה, קלטינס 200 אלף. בהתחשב בעובדה שעל לוי גארסיה שילם הבוס 1.2 מיליון דולר ועל מיכאל אוחנה ועלי מוחמד חמישה מיליוני יורו במצטבר, קשה שלא להיזכר במשפט "עניי עירך קודמים".

ג זענות: אחד המשפטים שאמר חוגג לאנשי לה־פמיליה בפגישה ביניהם היה: "אני יהודי ערבי ואני גאה בזה", כלומר גם אני ינקתי תרבות מזרחית במובן החיובי, "למה אתם לא צועקים קדימה בית"ר אלא יאללה בית"ר", ושורת המחץ: "תסכימו לשחקן דרוזי מוסלמי בבית"ר? הרי תרומתה של העדה הדרוזית היא החשובה והגדולה ביותר למדינת ישראל". מילים כדורבנות, כמו גם המאבק הבלתי מתפשר בנגע הגזענות. אנחנו מקווים שהמאבק הזה יצליח, אבל צריך גם לשים לב איך דואגים שהוא לא יקרע את בית"ר לחתיכות
  
ד י אן.איי: חוגג לא גדל בימק"א, גיבורי הילדות שלו הם שלום אביטן וסיאד חלילוביץ' לא אורי מלמיליאן ואלי אוחנה, אבל בעל בית שאוסף לקבוצה אחת את מיכאל אוחנה, לוי גארסיה פלומיין וקינדה, מבין שבבית"ר כדורגל זו הצגה ושצריך סיבה כדי לקנות כרטיס. קט רגל? סגל לא מאוזן? נכון, אבל ככה אוהבים את זה כאן

ה חזר כספי: צריך להיות איש עם לב גדול והמון יצירתיות כדי להתחייב להחזיר כסף לאוהדים עבור מינויים במקרה של כשלון מקצועי. מעבר לכסף, זה מוכיח שחוגג נמצא כאן מטעמים טהורים בלבד. לצינקנים שביניכם, כדאי שתבדקו באיזה עולם בדיוק אלי טביב היה נוהג במחווה שכזו. (הסיכוי שנבחרת ישראל כדורגל תגיע למונדיאל יותר גבוה).    

ו סרמיל: זה אמנם כבר לא האצטדיון של באר שבע, אבל אי אפשר לנתק את חוגג מבירת הנגב. אחרי שהחברה ברקת סידרה לידיד שלה כמה חתולים בשק בקיץ שעבר (שיימן, גורש) הקיץ הזה היה נדמה שחוגג למד משהו, עם ההגעה של מיכאל אוחנה לבית וגן. חבל רק שיחד עם המעבר הזה חוגג ארז בעטיפת צלופן את הנכס הכי גדול של בית"ר, דוד קלטינס, והעביר אותו דרומה. גם אם היה מדובר בסכום מפתה

דוד קלטינס. צילום: עוז מועלם

ז רים: מאז שהגיע, חוגג לא הצליח להנחית כאן זר שהוא שובר שיויון. הזרים למקצוע שהיו כאן בעונה שעברה הם חלק גדול מהפדיחות שהיו כאן אשתקד. אלה שישנם העונה הגיעו מחדרה, נתניה וקרית שמונה. הגיע הזמן שחוגג יבדוק טוב-טוב את מחלקת הסקאוטינג שלו וינחית כאן כשרונות שאינם דוברי עברית. וואקמה, אוגו, ויטור. נו, דווקא את זה צריך לחקות מבאר שבע.   

ח וגג ענבל: רעייתו של בעל הבית אינה לוקחת חלק פעיל בצעצוע החדש של בעלה ודי מתרחקת מהרעש שיוצרת בית"ר. אותה לא תשמעו (בניגוד לדנה אשכנזי, רעייתו של אלי טביב) מביעה דעה או מתעמתת רחמנא ליצלן עם אוהדים. אבל גם הגברת חוגג לא אוהבת, בלשון המעטה, את החזית של בעלה מול לה־פמיליה, אז בשבועות האחרונים היא מתלווה אליו למשחקי בית"ר כדי לראות את הסצנה מקרוב. בינתיים אנחנו עדיין לא שם לשמחתנו, אבל הגברת חוגג יכולה תמיד להיות זו שתדרוש שמושיקו יעיף את הצעצוע הזה. אל תיתנו לה את הסיבות לכך.

ט עויות: הלוואי שכמות השערים  של בית"ר בעונה הקרובה תהיה כמספר השגיאות שעשה בעל הבית של בית"ר בעונתו הראשונה במועדון, ממינוי תמוה של מאמנים ועד שחקני רכש כמו מיחאי וודוץ', ארון אולנארה, אנתוני ענאן וישראלים כמו ערן לוי, טל בן חיים ודודו גורש. התחושה היא שאחרי שנה חוגג כן למד משהו, אבל לא מספיק. לפחות היה לו השכל למנות אנשי מקצוע כמו רוני לוי ובניון ולתת לאלי אוחנה את המרחב הראוי כדי שישמרו עליו מפני עצמו

י וסי בניון: אין דבר יותר מרשים ממועדון שמשתמש באושיית כדורגל ונותן לו את המפתחות לנהל את העסק. אבל מעבר לזה: משחק הפרידה מול אשדוד וההגעה של אתלטיקו מדריד, גרמו לנו לכמה רגעים להרגיש את אירופה בבית וגן. בלי קשר, בניון הוא ליהוק מוצלח. רק שייתנו לו לעבוד

בניון. צילום: גיל נחושתן
כ סף, כיף: לא ברור כמה באמת יש לחוגג (ושיהיה לו לבריאות) וכמה שנים הוא יצליח לממן את בית"ר, מה שבטוח, חוגג נשבע שהוא ינטוש את בית"ר אם וכאשר, לא כשזה ילחץ בכיס, אלא כשייגמר לו הכיף. לא רק חוגג במבחן כאן אלא גם אנחנו: הגיע הזמן אחרי כל כך הרבה בעלי בית שאוהדים ותקשורת עשו להם את המוות, שחוגג יקבל חיבוק (וכמובן גם ביקורת כשצריך) כי אם ייגמר לו הכיף, ייגמר גם המועדון

ל ה פמיליה: לחוגג קרה מה שקרה לטביב - אחרי החיבוק והדביקות מול ארגון האוהדים הגיע הרגע בו הוא התהפך עליהם. השאלה הגדולה היא כמה הפסקת האש הזו בין הבעלים לאוהדים תחזיק מעמד ואם לא יהיה איזשהו טריגר שיבעיר מחדש את הגזרה. ועדיין, גם חוגג יודע: ברמת העידוד והאווירה הססגונית ביציעים, בית"ר צריכה מאד את ארגון האוהדים שלה.   

לה פמיליה ביציע. צילום: אורן אהרוני

מ אמנים: נחסוך מכם את ההקבלה  הפתטית של חוגג בין גיא לוזון, שבעונה הקרובה ינהל משחקים בימי שישי בצהריים, לאלוף אירופה יורגן קלופ. רק נזכיר שהחתונה של חוגג עם ניר קלינגר נולדה בחטא, כשקלינגר, שהיה נשוי להפועל חיפה, הפך להיות הידוע בציבור של בית"ר על הראש של כולם. את אותו מהלך בדיוק תכנן חוגג לעשות השנה עם דראפיץ', בכר ואבוקסיס. המזל הגדול הוא שאלי אוחנה ויוסי בניון עצרו אותו. מאמני נתניה, בני יהודה ובאר שבע הם אנשי מקצוע ראויים, אבל חוגג היה צריך להפנים שמה שנולד בחטא סופו להתפוצץ לכולנו בפרצוף

לוזון. צילום: אלכס קולומויסקי

נ וער: בכל ההיסטוריה של בית"ר (פרט לשנה אחת של פניג'ל ושות' ועוד שנה אחת אצל גאידמק) לא היה כאן בעל בית שמניח תשתיות אמיתיות במחלקת הנוער, שממלא אותה בפונקציות אנושיות וטכנולוגיות ברמה הגבוהה ביותר ורוכש שחקני עתיד (דוד דגו וגיל בן שלוש) עם מחשבה אמיתית קדימה. לראשונה מזה שנים מחלקת הנוער של בית"ר הולמת את גודלו של מועדון הבוגרים. שאפו

ס ינדרום ירושלים: קובי בן גור, גד זאבי, ארקדי גאידמק, גומא אגייאר, אלי טביב - אף בעל בית לא סיים כאן בטוב את הקדנציה שלו. כולם גורשו, מכרו או עזבו. חוגג עושה רושם של אחר, יותר מחובר למציאות, בלי אינטרסים ועם כיסים רחבים ועמוקים. אבל הוא תמיד צריך לזכור שמי שהציץ בסוף נפגע ולנקוט משנה זהירות. (אזהרה: אם גם הוא יסיים עם הזנב בין הרגליים זו תהיה הוכחה סופית שבית"ר לא מסוגלת להכיל בעלות פרטית).

ע לי מוחמד: גם אם חלק מעיסקת עלי מוחמד נעשתה בגלל הרצון לשנות פה סדרי עולם, אין בזה שום רע, גם לא בסכומי הכסף שניאות בעל הבית לשלם על הקשר מנתניה, ובעיקר העמידה האיתנה שלו מול כל מיני גזענים בשקל וחצי. ההתנהלות הזו של חוגג היא לא פחות מרשימה מכל תואר אליפות עתידי, שהלוואי שיגיע אליו עם בית"ר. זו גם הפעם הראשונה שבעל בית בית"רי התעלם משמו, דתו ומוצאו של כדורגלן מחונן, וכשהיה צריך נשא אותו בגאון במקום להתחבא. סחתיין.  

עלי מוחמד. צילום: ראובן שוורץ

פ רסום: אחת מתופעות הלוואי הבו לטות של מחלת הכדורגל היא האופן שבו אתה הופך בן לילה מאנונימי לאחד האנשים המפורסמים במדינה. אנחנו מאמינים לחוגג כשהוא אומר ש"אם הייתי רוצה פרסום הייתי קונה שטחי פרסום באיילון למשך שנה וזה היה עולה לי פחות". מצד שני, אין בכל תולדות הכדורגל הישראלי בעל בית שכל הזמן מעלה פוסטים ארוכים וראיונות וציטוטים לעייפה, כולל סרטונים שלו שבהם הוא מנהל דו־קרב פנדלים עם יוסי בניון במחנה האימונים בפולין. יש קו דק בין להיות 'אין' לבין להיות מאוס. חוגג, מדי פעם, הצליח לגרד את החלק השני.

צ הוב: החלפת הצבע של סמל בית"ר מהצהוב־שחור לשחור־צהוב היא סמנטית, אבל עדיין מהלך שעליו חתום חוגג. זה ממש לא משנה אם בית"ר תישא את סמל המנורה בצהוב־שחור או בשחור־צהוב (כל זמן שצבע אחר לא השתרבב לעניין). בעוד הרבה שנים, בהנחה שהסמל השחור־צהוב יישאר על כנו, תזכרו שזה היה רעיון של חוגג

ק ונספירציה: אינספור קונספירציות הודבקו לחוגג מאז שהגיע לבית"ר. רשימה חלקית: שחוגג הוא איש הקש של איש עסקים קזחי שמממן את בית"ר, שחוגג נתבע בידי אינספור משקיעים ששמו את כספם במיזמים שלו על קרן הצבי כביכול, שהכסף הווירטואלי שלו יספיק לשנה־שנתיים ואז הוא ייעלם. כל זה מצוץ מן האצבע כמובן.

הבוס והצוות. צילום: ראובן שוורץ

ר וני לוי: מאמן בית"ר הגיע לפה רק אחרי שאלי אוחנה ויוסי בניון נעמדו על הרגליים האחוריות. בדיוק לפני שנה, כשהמליצו לחוגג על לוי כמחליפו של גיא לוזון, הוא אמר משהו בסגנון: "לא נעים לי, כבר סגרתי עם ניר". עכשיו נראה אם חוגג, שפיזר כל הקיץ שמות של מאמנים אחרים, ייתן למאמן שלו את השקט הדרוש, או שכבר אחרי הפסד או שניים יקשקש את עצמו לדעת, למגינת ליבם של אוחנה ובניון.  

לוי. מזל שאוחנה ובניון התעקשו. צילום: ראובן שוורץ

ש יווק: מערכת השיווק של בית"ר עשתה בקיץ הזה כמה מהלכים גאוניים, החל מהסרטון של אלי אוחנה שבו הוא סוחט מיץ תפוזים ומסדר קונוסים, דרך הפיכתם של אוחנה ובניון לשפים עם הכותרת 'משהו טוב מתבשל', ועד הסרטון של חוגג בטדי ריק צועק במגאפון "בעל הבית השתגע". אבל הכי נחמדים אלה הסרטונים שמחברים עבר והווה - אוחנה בסלאלום ואז הודעה רשמית על ההחתמה של מיכאל אוחנה, בחיבור המתבקש בין השמות ומספרי ה־11

ת ישאר, תישאר תישאר: בשורה התחתונה, למרות הרבה מינוסים, המון טעויות ילדותיות והתנהלות שלפעמים הופכת אותו לכוכב הראשי בטלנובלה עתירת הרייטינג ששמה בית"ר ירושלים, חוגג הוא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו למועדון הזה ולאוהדים שלו. אנחנו מאחלים לו אריכות ימים בתפקיד