לוזון. צילום: עוז מועלם

מי שרוצה למצוא את נקודת הזמן המדויקת שבה גיא לוזון איבד את חדר ההלבשה של בית"ר, צריך ללכת לשני מקומות בהיסטוריה הקצרה של לוזון בבית וגן. הראשון, אחרי ההדחה מול צ'יחורה הגיאורגית בטדי, בטרום עידן משה חוגג. או אז נכנס לוזון לחדר ההלבשה וצרח: "לא מעניין אותי יותר כלום. לא מי פצוע ולא מי אכלו ושתו לו. מי שיש לו בעיה יכול מצידי להזדיין". שחקני בית"ר הסתכלו אז אחד על השני בתדהמה, ניסו להבין איך מאמן מרשה לעצמו להתבטא ככה. חדר הלבשה של קבוצת כדורגל הוא אומנם לא אולם קונצרטים, אבל מי שיצא אז מטדי, בשיחות פרטיות בין השחקנים שאל את עצמו: "איך הוא מעז?" 

עדיין בטרום עידן חוגג, בית"ר קיימה משחק אימון נגד הכח רמת גן. השעה היתה 8:00 בבוקר, בחוץ 37 מעלות חום. בית"ר, קבוצת נוער מחוזקת, בקושי תפקדה על המגרש, כמו גם היריבה, שלא יכלה לזוז בחום הכבד. לוזון נכנס במחצית לחדר ההלבשה, שבר לוח תדריכים בעצבים והעיף מהמקום את אריק סאבו ויאקוב סילבסטר בטענה שהם לא מתאמנים ברצינות.

המעמד של לוזון בחדר ההלבשה התכרסם משבוע לשבוע, לפני עידן חוגג ואחריו, כשכל שחקן שמגיע לכאן כמעט כרכש 'נוצץ' מתקבל על ידו בחשדנות. לפני שבית"ר החתימה את ערן לוי יעצו ללוזון אחד משניים: "אם אתה נותן לו את המפתחות של בית"ר, קח אותו. אם אתה מתכוון לעשות לו סדרות חינוך של ספסל־הרכב באון־אוף אל תיגע בו".

לוזון אמר לחוגג: "אני לא יכול שארבעה שחקנים ירוצו רק בשבילו. כדי להביא את ערן אני צריך פה קבוצה של נינג'ות". בעל הבית התעקש כי זו היתה מבחינתו סוכרייה לקהל וזה גם מה שהוא הסביר ללוזון. המאמן כפר במה שהאמין ונכנע ללחץ, כשהוא מסביר: "עזבו אותנו שחקנים שנותנים גולים כמו עזרא ושכטר. לוי יכול למלא את החלל הזה". בשיחה ביניהם לוזון גם אמר: "אם לא הייתי רוצה אותך לא היית פה" ופייס את לוי. אבל הפיצוץ היה מעבר לפינה.

ערן לוי. גם גולים ובישולים זה מדדים, לא רק אחוזי שומן . צילום: עוז מועלם

אחרי המשחק של בית"ר נגד הפועל חדרה, מספרים בצד של לוי, לוזון קרא אותו לחדר. "אתה לא בא לי טוב. הסיכוי שתשחק נמוך מאוד. אני צריך שחקנים דינמיים". לוי חשב שהוא מתפוצץ. "למה הבאת אותי?" שאל את לוזון. המאמן השיב, כרגיל במנטרה שחזרה על עצמה עד לזרא: "זה לא חוג, לא קט רגל". משבוע לשבוע לוזון איבד את חדר ההלבשה מעצם העובדה שהוא לא הצליח להגיע ללב של השחקנים שלו. האווירה היתה מתוחה ממילא בגלל הכשלונות על המגרש, אבל מה שהשחקנים של לוזון שמעו כל יום היה: "אנחנו משתפרים, אנחנו נראים יותר טוב, זה יתחבר בסופו של דבר". הבעיה עם הכדורגלן הישראלי המצוי היא שהוא תמיד בודק אם לדברים שאומרים לו יש כיסוי ואיפה הוא יכול לברוח מהחזית כדי להסיט את האש לכיוון המאמן. בשני המקרים לוזון נפל לידי השחקנים שלו כפרי בשל. "בוא נגיד שיותר מפעם אחת צפינו בווידאו אחרי משחקים ונראה היה שאנחנו והמאמן לא היינו באותו משחק. מקבלים ארבע חתיכות מפתח תקוה והוא מעודד, מפסידים למכבי והוא רואה שיפור. נו, בחייאת. את מי אתה מערבב?" 

במהלך המשחק מול מכבי תל אביב שחקנים נדהמו לראות את מאור בוזגלו נכנס לשדה המשחק בדקות הסיום. "זה היה מהלך מבריק של אשף תקשורת", אמר אחד האנשים בבית וגן. "לוזון ידע שלמחרת בבוקר כל הכותרות שהיו אמורות לעסוק בהפסד של בית"ר ובנפילה שלה למקום האחרון, ירוככו, ויהיה פסטיבל סביב זה שבוזגלו חזר לשחק כדורגל אחרי כמעט שנה מחוץ למגרש". 

הפופוליזם הזה היה גם הסיפור המרכזי   סביב המשחק השבוע באשדוד, כשלכולם ברור שאם לוזון יוצא משם בלי שלוש נקודות הוא סיים את תפקידו ההיסטורי בבית"ר. בדיעבד כולם מקשרים את הידיעה ב'ידיעות אחרונות' בראשון בבוקר, על כך שלוי לא בסגל בגלל בעיות משקל, ללוזון, כשהמאמן עצמו שם חותמת על העניין ושוכח לרגע את העובדה שהקבוצה שלו בעמדה של לרדת ליגה והופך להיות החלי ממן (כוהנת דיאטה) של לוי. "זו אחת ההחלטות הקלות שהיו לי בחיים", אמר לוזון, "מסיבה פשוטה. המשקל ואחוזי השומן של השחקן הם לא של ספורטאי ואני לא מרוצה מרמת האימון שלו, לכן זו החלטה קלה". לוזון, במילים אחרות, בלי לכבס אותן, קרא לשחקן שלו "שמן", מעשה חמור, מעליב, חסר כל היגיון.

אוהדי בית"ר. איימו בחרם צרכנים. צילום: עוז מועלם

הרבה יותר מרגיזה הנטייה של המאמן להיות סוג של עולה חדש שהרגע הגיע למחוזות הכדורגל הישראלי. הוא הרי ידע שלוי לא קל רגליים, ידע גם שהוא לא באמת רץ באימונים ובמשחקים, אבל החליט להיות בובה וליישר קו עם הבוסים שלו. גם פה לוזון ניסה להסיט את האש מהעובדה שקבוצה של 50 מיליון שקל תקציב לא מנצחת את הקבוצה הכי חלשה בליגה, או כמו שאמר שחקן בבית"ר: "שיחקנו נגד קבוצה מהליגה הלאומית שהיינו צריכים להביס, אבל כנראה אנחנו לא מסוגלים במצב האנרגיות הקיים לנצח גם קבוצה מליגה ב'". 

בשבוע שעבר קיבל חוגג קיבל כמה פניות מאישי כדורגל בכירים שבית"ר יקרה לליבם, שביקשו ממנו לעשות מעשה ולפטר את לוזון. הבעלים אמר להם שהוא "לא נכנע ללחצים". אבל כל יום שעבר, בצד היענו עמידה איתנה של הבוס מול דעת הקהל, גרם לחוגג להבין יותר ויותר שהמאמן שהוא השווה ליורגן קלופ הוא הרבה יותר יורגן פלופ.

מה ששבר את בעלי בית"ר היו אוהדים שהתגודדו ביציאה מהמגרש באשדוד. "איך אתה נותן לו לשחק לך ככה בכסף?" שאל אותו אוהד אחד. אחר הוציא את המינוי של בית"ר מהכיס ונתן אותו לחוגג: "אין מה לראות גם ככה. אתה חייב שינוי", אמרו לבעלים. זה היה מרד צרכנים ספונטני, שמזכיר מאוד בכמה קווים מקבילים את ההגעה לחנויות של דנה אשכנזי. ההבדל הוא שאז הכתובת היתה הבעלים של בית"ר ואילו היום היא המאמן, כשברור שאם חוגג יתעלם מדרישת ההמון זה יגיע גם אליו. 

הכניסה החזיתית בערן לוי והזחיחות בסיום המשחק מול אשדוד עם המשפט היהיר: "אם זה תלוי בי אהיה המאמן גם במשחק הבא", חרצו את גורלו של לוזון. זה הפך להיות עניין של שעות עד שתצא הודעה רשמית. גם מסע הלחצים שחוגג עבר בשני בלילה מצד כמה אנשי שלומו של לוזון, שאמרו לו "להתעלם מרעשי רקע", לא עזר הפעם. אחרי המשחק נגד קרית שמונה חוגג אמר לאוחנה ומוני ברוש ש"אי אפשר להסתכל מהצד באפס מעשה". הם ריככו אותו. הפעם היה ברור שגם אם לאונרדו דיקפריו, שותף פסיבי של חוגג בעסקים, ילמד סנגוריה על לוזון, הוא לבית וגן לא יחזור. 

בפגישה עם לוזון, בה נכחו אוחנה וחוגג והמאמן הם הבהירו לו שהם פשוט לא יכולים להמשיך ולהתעלם ממבחן התוצאה, מכך שזו פתיחת העונה הרעה בהיסטוריה של בית"ר, שאין שחקן אחד בבית"ר, שהגיע בניגוד לדעתו של המאמן. הרי גם אם ערן לוי, כשעלה שמו של מספר 10 ולוזון התנגד, חוגג ואוחנה לקחו אחורה. אחרי שלוזון הזמין את לוי לשיחה בביתו, הוא חזר לבוסים ואמר: "שיניתי את דעתי". לוזון שמע בפגישה הזו ש"אין לנו ברירה, מה עוד אנחנו יכולים לעשות?" חוגג ואוחנה פשוט לא יכלו יותר להתעלם מכל העולם: מהקהל, מהתקשורת, מהשחקנים, מהטבלה. אם היו ממשיכים להיות פסיביים היו פוגעים בעצמם ובמועדון. "זה לא הולך ביחד", אמר חוגג בראשון בלילה באשדוד ולמחרת ללוזון בפניו. "אי אפשר לחכות יותר", הסביר. לוזון לא יכול לתרץ. הסגל שלו שווה הרבה יותר ממקום אחרון בטבלה וחמש נקודות מתוך 21, רמת הכדורגל לא תואמת את רמת השחקנים והמועדון. נשאר רק לקוות שהוא ייצא מזה ושהקריירה שלו לא תתפוגג. בית"ר ירושלים יותר חשובה מאבי לוזון ומהרצון של חוגג להיות סבלני.

× × ×

לוזון הבקיע ביום שני לפני המשחק גול עצמי מהסרטים לרשת של עצמו. דן איינבינדר, אופיר קריאף ועידן ורד עברו לפני המשחק שחקן שחקן וביקשו: "היום משחקים בשביל גיא, משחקים בשביל ההצלחה של בית"ר והסמל, משחקים בשביל הקהל הזה (עם מבט לעבר היציעים המלאים באוהדי בית"ר במגרש הי"א)". איינבינדר נשא נאום: "זו ההזדמנות שלנו לצאת לדרך חדשה, לפתוח דף חדש ולהתחיל היום את עונת המשחקים. היום מתים על המגרש כדי ליצור מומנטום, להתחיל את הספירה מהמשחק  הזה". שחקני בית"ר גם עלו מחובקים לכר הדשא. 

אולם שני דברים הרסו הכול. הראשון הוא שחדר ההלבשה של בית"ר במציאות הנוכחית הוא המקום האחרון שבו משפט כמו "היום משחקים בשביל גיא" זו בדיחה לא מוצלחת. והעניין השני: שחקני בית"ר עלו עם כל גאוות היחידה הזו לכר הדשא באשדוד, אבל במקום לשמוע שירי עידוד לקבוצה כמו "אני אוהב אותך בית"ר", או "גם בתקופות הכי קשות, את שמך צועק ברחובות", מה שהם שמעו זה קללות לכיוון לוזון וצעקות תתפטר ושירי עידוד לערן לוי. "עם כל הכבוד לערן וכל הכבוד לאכזבה מגיא, האוהדים קצת שכחו מי כן נמצא על המגרש. גם אם האוהדים צודקים, באנרגיה הזו היה ברור לנו שאנחנו לא יוצאים מאשדוד, שזה משחק בהזמנה, עם נקודות".

בשני בבוקר לוזון הגיע למשרדים של חוגג. על החולצה היה לו הדפס של המילה FREEDOM (חופש). זה היה אקט מושלם לפרידה ששני הצדדים זקוקים לה. חוגג באקט ג'נטלמני הבטיח ללוזון שישלם לו את מלוא החוזה. לוזון יצא מהמשרדים כשהוא במצב הכי קשה בקריירת האימון שלו. הקזינו בנוגע למאמן בית"ר הבא החל כבר לפני כמה שבועות, כך שהשמות שהועלו ביום שני היו על המדף כבר לפני שבועיים ושלושה.

לוזון לא ענה לשיחות בטלפון הסלולרי שלו. זה מנע ממנו הרבה כאבי ראש השבוע. את השיחות היחידות קיים עם בני משפחתו. יש לו בטן מלאה, אבל הפעם הוא מעדיף לשתוק. על השבר בין לוזון לשחקנים שלו תעיד העובדה הזאת: חלק מהם טלפן למאמן ביום שני בבוקר כדי להיפרד, להגיד תודה, לעודד. אצל חלקם זה היה ממקום אמיתי, אצל אחרים פוליטיקה בגרוש. לוזון לא ענה כאמור לאף אחד. "בית"ר זו היסטוריה", אמר בן משפחה שלו השבוע. "מה זה משנה עכשיו?"   

חבר קרוב מאוד של לוזון, שמלווה אותו כבר 15 שנה ועבד איתו בכמה קבוצות, אמר לנו השבוע שהכתובת היתה על הקיר. "אלי טביב ריסק את בית"ר והיה ברור שגיא ישלם את המחיר", הסביר. "ברגע שהוא לא ברח כשכיווצו את הקבוצה משבוע לשבוע, זה היה רק עניין של זמן. ההגעה של חוגג לא משנה הרבה כי הקבוצה נבנתה טלאי על טלאי. גיא לא מאמן בית"ר כי הוא הלך עם הראש בקיר, התעלם ממיליון נורות אזהרה, מהסיוט של הקיץ עם הסגל הרזה, דרך ההנחתה של ערן לוי ושחקנים נוספים ועד ההתעקשות הזו ללכת ראש בראש על מה שהוא רואה בערן לוי במקום לנסות להפיק ממנו ומאחרים את המקסימום.

"אבל, ויש כאן אבל גדול, זו מראה של פני הכדורגל הישראלי, שבו הכדורגלנים הם המלכים, בעלי הבית הם המוציאים להורג והמאמנים הם הסמרטוטים. גיא לוזון לא חף מטעויות, אבל אם הסביבה שלו היתה טוטאלית למקצוע ולמקום העבודה שקוראים לו בית"ר ירושלים בעשרה אחוז ממה שהוא טוטאלי, זה היה נראה אחת לגמרי".