דיין. "אימא יש רק אחת". צילום: עוז מועלם

מישל דיין חזר ביום שלישי מעמק הארזים, הלך לצפות במשחק הבוגרים שניצחו את קרית אתא 0:1 וחזר לעבוד במגרש בקרית יובל. דיין הוא המוהיקני האחרון, היחיד שעוד מאמין שלהפועל ירושלים המקורית יש תקומה, היחיד שמוכן להקדיש את מרצו וזמנו כדי להציל משהו מהגווייה שמועדון נעוריו הפך להיות.

הכול התחיל בכלל כשדובי גולדברג ביקש שייעץ לו איך להקים מחדש את מחלקת הנוער של המועדון. דיין נתן טיפים וגם הכין תוכנית עבודה מסודרת אבל היה סקפטי. תוך כדי תנועה ניסה גולדברג להפוך אותו לבעל הבית במחלקה. ודיין, כמו שתמיד קורה כשהוא שומע את השם הפועל ירושלים, אמר כן. בבית, אשתו והילדים שאלו אותו בשביל מה הוא צריך את זה. אז דיין ענה שבעוד 20 שנה, אם חלילה הפועל תימחק מהמפה ואחת מנכדותיו תגלה שהיה שחקן עבר במועדון (אנחנו אומרים הסמל הכי גדול שלו, הוא טוען: "חלק קטן") ותשאל מה עשה כדי להציל את הבית המקצועי שלו, הוא יענה שכסבא הוא ניסה להפריח את השממה בקרית יובל. "נולדנו הפועל ונמות הפועל", הוא פותח בסיסמה.

"ברגע שראיתי את התשוקה והלהט של דובי התחברתי לזה למרות שהיו חששות וספקות עם כל מה שעבר על המועדון הזה בכמעט 25 שנה. ברגע שהיה ברור שזה נועד לשמח ילדים, להעניק להם מסגרת, ליצור פה עתיד, שכל מה שיש כאן זה מועדון עם עבר ובלי הווה, אז נכנסתי לזה. לבוגרים, והיו אלי מאה פניות בשנים האחרונות, במתכונת שזה מתנהל לא הייתי מתקרב גם בשביל מאה אלף שקל או דולר לחודש". 

הפועל ירושלים זה לא טוברוק או גדנ"ע יהודה. זה מועדון עם מסורת וקבוצת בוגרים. לילדים האלה שאתה מכשיר להיות כדורגלנים אין טעם לשחק בקבוצה לא מקצוענית. הם ינדדו בין קבוצות אחרות.

"אני מסכים שזה לא אידיאלי ולא מצב בריא שאין קבוצת בוגרים שיכולה לקלוט את הילדים שאנחנו נגדל. אבל אני לא מוכן להתייחס להפועל ירושלים בלשון עבר או כאל משהו שאיננו עוד. אני מקווה ומתפלל שכמו ששליטים נופלים ומדינות עוברות מהפכות, כך גם אנחנו נצא מהשבי הזה של מי שמחזיק את הפועל ירושלים והמועדון הזה ייצא מתישהו בדרך נס לדרך חדשה. מצידי שיוסי סאסי יקבל על המגרשים שלושה מיליארד שקל, רק שיגאל אותנו מייסורינו. אפשר גם שהפועל תתפרק ותקום מחדש בליגה ג', ואז אני יחד עם אנשים טובים שאוהבים את המועדון ללא תנאי נבנה פה משהו יפה ונקי ומקצועני".

דיין גאה בצדק בבייבי שלו. "לא התחלנו מאפס, התחלנו ממינוס שש", הוא אומר. "לא היו פה לא משרוקית, לא סטופר, לא ציוד לאימונים ולא אנשי מקצוע. היום יש לנו 160 ילדים, קבוצות הנוער והנערים שהידרדרו לליגה השלישית מובילות את הליגות שלהן בבטחה, ילדים מקבלים מסגרת, לובשים בגאווה את הטריינינג שעליו הסמל של הפועל. הורים אומרים שהחזרנו לילדים שלהם את החיוך, את האהבה למשחק, הכנסנו כאן סטנדרטים שהיו בבחינת מדע בדיוני בהפועל, תזונאי, שחקני עבר שהם מאמנים כמו עידן טל ויאיר אסייג ושי כהן. המגרש בקרית יובל הפך מארגז חול לכר דשא ברמה הכי גבוהה שיש, ממש שטיח. אנחנו עוזרים לקהילה בשיתוף פעולה צמוד, ומתברר שאפשר לתמוך בקהילה בלי לדבר אלא רק בעשייה, כי זה מתן בסתר אמיתי. אני רק מקווה שיקרה נס והפירות שאנחנו זורעים היום בעמל רב יישאו פרי בקבוצה הבוגרת. ושיהיה ברור, אנחנו לא בתחרות עם נורדיה, עם קטמון ובטח שלא עם בית"ר. אני רוצה שהילדים יקבלו מסגרת חינוך וכלים להשתפר קודם כל כבני אדם ואז ככדורגלנים. הפועל ירושלים חינכה אותי ואת חבריי והעניקה לנו מסגרת ואת כל התנאים כילדים, ועכשיו אנחנו עושים את זה לטובת הדור הבא". 

עם שחקני העבר בקרית יובל. הזילו דמעה. צילום: מהאלבום הפרטי

לא מדגדג לעלות על הדשא?
"אני כבר לא בנוי להיות על הדשא. אני כן נותן את המשנה המקצועית שלי למאמנים, מעביר אימון לילדים ודואג שהם יקבלו עוד ערך מוסף מקצועי ולפעמים כיפי כשהם בקרית יובל. אנחנו דואגים שתהיה להם העשרה, והנחת שיש לי היא לראות הורים שצובטים את עצמם ואומרים: 'אנחנו לא מאמינים שזו הפועל'. הנחת שלי זה לעשות הפנינג לכל הקהילה בקרית יובל, להזמין שחקני עבר ולראות את איציק מרילי, שלמה מהטבי, עלי עותמן וציון אוחנה מקבלים את הכבוד הראוי מהמועדון שהם נתנו עבורו את החיים שלהם ועומדים לידי עם לחלוחית בעיניים, כבוד והערכה שאני, שנמצא במועדון כל חיי הבוגרים, אף פעם לא קיבלתי.

"אני יוצא מהמשחק של הפועל בוגרים בעמק הארזים ורואה אנשים שהקבוצה הזו שברה להם את הלב והתעללה בהם עשרות שנים מתאמים הסעות לאיזה כפר בצפון למשחק החוץ הבא של הקבוצה כי הם לא מכירים שום דבר אחר, ולמרות שכולם אומרים שהם מזוכיסטים הם מסרבים להישבר ולקבור את המועדון, ואלה דברים שנותנים לי את הכוח ואת האמונה שהפועל ירושלים יום אחד תעמוד שוב על הרגליים. החובה המוסרית שלי היא לעשות הכול כדי שזה יקרה כי אני לא שוכח מאיפה באתי, ואני לא שוכח לעולם מה זה בית גם אם מישהו מנסה להרוס אותו, ואולי דווקא בגלל זה. אבל חשוב לי מאוד שתציין שזה לא מישל לבד אלא הרבה אנשים טובים שנרתמים ועוזרים, כמו עזיז צרפי שהצטרף למיזם הזה, ואני גם כמובן חייב לציין את הסיוע שאנחנו מקבלים בעת הצורך מאלי אוחנה ובית"ר, כי כשמדובר בילדים יריבות עירונית וצבע של חולצות לא רלוונטיים". 

מילה על קטמון?
"לא מעוניין להתייחס. לפני כמה שנים הייתי במשחק שלהם, הם הבקיעו ושאלו אותי למה אני לא קופץ, אז אמרתי שאני לא מרגיש שייך. אימא יש רק אחת. אם יש שתיים, משהו לא תקין".