אדבאיו. "אני לא אתן לחלום שלי להתפספס" | צילום: באדיבות הפועל קטמון

ילד פלא: הרבה גבות הורמו בקיץ כשבהפועל קטמון בחרו לוותר על השוער ברק לוי ולזרוק למים העמוקים את השוער הניגרי הצעיר אדליי אדבאיו, שרק בחודש מאי האחרון חגג יום הולדת 19. זה לא רק הגיל הצעיר וחוסר הניסיון בתפקיד קריטי כמו שוער שגרמו לאוהדים לדפיקות לב מואצות לפני השריקה הראשונה של העונה, אלא העובדה שאדבאיו לא שיחק מעולם בקבוצת כדורגל מקצוענית.

"הייתי שייך בשנים האחרונות לסגל המורחב של נבחרת ניגריה עד גיל 20, ובמקביל הייתי חלק מהאקדמיה לכדורגל של קטמון בניגריה. כל מה שרציתי זה שמישהו בקבוצה מקצוענית ישים לב אלי ויגיד לי: 'אתה השוער הראשון שלי', כדי שהקריירה שלי תתחיל להתקדם. לפני שנה באה אלי הסוכן הישראלי שלי ואמר לי: 'אתה עולה על טיסה לישראל. בקטמון מעוניינים שתהיה השוער הראשון של קבוצת הנוער'. יש אנשים בגיל הזה שאולי היו חוששים לעזוב את המשפחה ואת החיים שלהם לטובת ארץ זרה אבל אני רק קפצתי משמחה. סוף סוף משהו מהחלום מתחיל להתגשם ואני לא אתן לזה להתפספס", הוא אומר.

השנה בנוער של קטמון היתה מוצלחת. עם ויליאם אגדה חלוץ קטמון, ששימש מנטור לשוער הצעיר, וחיבוק חם מצד כל מחלקת הנוער והבוגרים של קטמון אדאבאיו התאקלם די מהר. "התייחסתי לזה כמו אל הרפתקה", הוא אומר.

"אנשים בקטמון נותנים לך בתוך כמה דקות תחושה של בית. לא משנה אם הגעת מניגריה או מקבוצה אחרת בישראל, ברגע שלבשת את החולצה של קטמון זה כאילו נולדת בירושלים. אני חושב שזו הסיבה שכל כך הרבה שחקנים רוצים להגיע לקטמון, ששחקנים שעוזבים מתגעגעים מהר מאוד למועדון, ושהרבה בגלל זה הקבוצה מצליחה על המגרש. אתה מרגיש כל הזמן שאתה רוצה להחזיר על היחס ועל כל מה שעושים בשבילך. זה לא כמו במקומות אחרים שהתחושה היא שבאים לעבודה כדי להתפרנס וללכת הביתה. קל מאוד להתאהב במועדון הזה. אין לי הרבה ניסיון בכדורגל אבל בכל מקום שבו אהיה בעתיד הייתי רוצה להרגיש נוח ורצוי כמו בקטמון".

חיים בן דוד, מאמן קבוצת הנוער של קטמון והאיש שקלט מקצועית את אדבאיו, היה זה שמינה את השוער כבר בימיו הראשונים לקפטן קבוצת הנוער. "ראיתי מהשנייה הראשונה ילד שנכנס לכולם ללב, מישהו שבא לטרוף את המגרש כדי להצליח, וזה המסר שרציתי להעביר לכל השחקנים. יש לו משחק רגל מעולה, הוא אתלט וחי את המשחק, חומר גלם נדיר. לפני משחקי המבחן לעלייה מול הפועל רמת גן שי אהרון שאל אותי אם הוא מסוגל להיות השוער הראשון של הבוגרים אז אמרתי לו שהוא חייב להיות השוער הראשון של הבוגרים. הוא יעלה בכמה טעויות בגלל הגיל וחוסר הניסיון אבל זה שווה כי הוא יגיע מאוד רחוק".

אגדה. "שחקן מדהים" | צילום: עוז מועלם

באחד ממשחקי הליגה של הנוער של קטמון בעונה שעברה, בהתכנסות לקראת המשחק קלטו השחקנים שאדבאיו מכונס בעצמו, שקט ועצוב. כל הנסיונות לדלות ממנו את הסיבה למצב רוחו הירוד עלו בתוהו עד שהוא סיפר לאנשי קטמון שאחותו נפטרה בניגריה. בקטמון הציעו לשוער לוותר על המשחק אבל הוא לא רצה לשמוע. "אני בן יחיד עם שלוש אחיות. אחותי בת ה־24 שוחחה איתי יום לפני שהיא נפטרה, אמרה לי שהמשפחה גאה בי וכולם מחזיקים אצבעות שאצליח. למחרת הבהילו אותה לבית החולים בגלל איזה זיהום ושם היא נפטרה. כשישבתי בחדר ההלבשה לפני המשחק שחזרתי בראש את כל השיחה איתה. אמרתי לעצמי שאני חייב לעלות לשחק כדי לעמוד בציפיות שלה ושל המשפחה ממני. אם לא הייתי עולה למשחק הזה הייתי שוקע ואולי לא הייתי יכול לשחק יותר כדורגל. עליתי בשביל אחותי על הדשא".

הפתיחה המקרטעת של קטמון בגביע הטוטו ובליגה הדאיגה לא מעט אנשים במועדון על אף העובדה שהקברניטים שי אהרון ואורי שרצקי שידרו לכולם שקטמון החדשה עוברת תהליך שבסופו ייקטפו הפירות. הדברים האלה נכתבים לפני המשחק מול אום אל־פאחם, שנערך אתמול, שעד אליו קטמון השיגה חמישה נצחונות רצופים. "אין אצל אף אחד מאיתנו השחקנים לחץ או פחד מהציפיות שתולים בנו", אומר אדבאיו. "אנחנו כל כך רעבים להוכיח שיש לנו מה למכור, להצדיק את האמון שנתנו בנו, והכימיה בינינו נהדרת. זו שותפות גורל של הרבה ילדים צעירים שביחד רוצים להראות שהם מסוגלים לעשות את קפיצת המדרגה ולפתח את המועדון. כולנו רוצים לשחק בליגת העל כמה שיותר מהר, אבל אנחנו רוצים לעשות את זה במדי קטמון".

אתה חושב שויליאם אגדה, שנמצא בכושר מטורף, יישאר כאן עוד הרבה זמן?
"
הוא שחקן מדהים ויש לו מקום ברמות הכי גבוהות, אבל אני מכיר את וילי מקרוב ואני יכול להגיד לך, כמו גם על שחקנים אחרים, שוילי וגם אני וגם אחרים לא ממהרים לשום מקום. קטמון עוברת תהליך שבסופו היא תהיה בשלה לליגת העל, וגם אנחנו השחקנים עוברים תהליך דומה באופן אישי".

אתה כבר יודע קצת עברית?
"
רק מילים בסיסיות שעוזרות לי במשחק: 'עזוב', 'שלי', 'צא', 'בוא'. אני אלמד בסוף. כבר נהייתי ירושלמי לכל דבר. לאט לאט".

איך נסיים?
"
אני חייב להגיד מילה על מאמן השוערים שלי, אמיר אבוקסיס, שהוא לא רק איש מקצוע אלא ממש אבא בשבילי. הדברים שאני לומד ממנו משפרים אותי בכל משחק. חשוב לי שבראיון הזה לא יהיו הצהרות ולא כותרות מפוצצות. אנחנו צריכים להיות צנועים כל השנה ואת הדיבורים והפסטיבלים לעשות בסיום העונה. אני רק מקוה שתהיה לזה סיבה טובה".