משה חוגג. צילום: ראובן שוורץ
חסרי תקנה: קשה היה לחמוק ביום שלישי מהכותרת הכמעט אחידה שהציפה את הרשת: "לה פמיליה לחוגג: לא נמחה אם יגיע שחקן מוסלמי". מי שדילג מעל לכותרות וצלל לנבכי הידיעות היה יכול לקרוא שם על פגישה לילית מרתונית בין משה חוגג ואלי אוחנה לבין 'ראשי הארגון', שבסיכומה הוחלט על מתווה של הודנה: חוגג יבטל תביעות נגד אוהדי לה פמיליה, אלה מצידם ביקשו מבעל הבית סליחה ברוח הימים הנוראים, ואפילו שחררו הודעה רשמית שבה הם מתחייבים "לעודד ולהטריף ללא גזענות וללא שום פגיעה במועדון".

ומה בנוגע ל'אישור' להחתים מוסלמי בבית"ר? ובכן, חותמת כשרות שכזו לא התקבלה מהארגון בהודעה הפומבית שפרסם, אבל היה 'גורם במועדון' שהבהיר שהבנה בסגנון הזה אכן הושגה ועכשיו כולם יכולים להתמקד בעידוד הקבוצה בגמר גביע הטוטו.

ועל רקע העמימות הזו כדאי לנסות להבין מה בעצם היה לנו כאן: לבית"ר הגיע ביזנסמן ששפך ים של כסף על מועדון במשבר כי האמין שהכוונות הטובות שלו והכסף הגדול שנלווה אליהן יספיקו כדי למתג מחדש את 'הקבוצה הגזענית של המדינה' כמועדון פאר. חוגג מן הסתם ציפה שזה לא יבוא בקלות אבל האמין בחוסן הנפשי, הכלכלי והארגוני שלו. הוא קיווה להצלחה מקצועית שתיתן לו מפלט מהזעם הטהור של 'הארגון', אבל כשזו לא באה הוא גילה - כמו רבים לפניו - עד כמה נחושים יכולים להיות האנשים עם הקפוצ'ונים. ואז הגיע קו פרשת המים שבו הוא מצא את אשתו וילדיו מותקפים. זה כבר לא היה חלק מהתוכנית.

התגובה הראשונית היתה זעם. אלי אוחנה - שניתן לראות בו מעין נייר לקמוס למצב הרוח של הבוס - דיבר על חציית קווים אדומים והבטיח מיצוי דין עם חלאות המין האנושי. והנה, כחלוף 48 שעות, הרוחות השתנו. חוגג, שהבין שיש מחירים שהוא לא מוכן לשלם, החליט להוריד מהפאזה המיליטנטית ולוותר על מאבק ראש בראש, במיוחד כשכל הסיפור הזה קורה כשעל השולחן ממתינה לו אופציה לתואר ראשון ובמקום לחגוג הקהל שלו נמצא בעוצר עידוד.

על פניו, הדיל שנרקם טוב לכולם: חוגג יקבל שקט בגזרה המשפחתית, עידוד ביציעים והזדמנות להוציא לדרך עוד ספין על זה שבבית"ר ענייני דת לא מהווים פקטור; 'הארגון' גילה שבעבור הצהרה סתמית ובלתי מחייבת (אוהדים מבטיחים "לעודד ולהטריף"? באמת תודה רבה) הוא יכול להשיג שורה של הישגים במזומן, כמו ביטול תביעות נגד פורעי לה פמיליה והחזרת חדר הציוד בטדי. ובעיקר, וזה אולי הדבר הכי משמעותי בכל הסיפור הזה, אחרי שורה של כאפות שחטפו מחוגג, בלה פמיליה קיבלו סוף סוף תחושה שהצליחו לכופף אותו בחזרה.

לחוגג יש לא מעט כוונות טובות - אלא שהסיכוי שלו לממש אותן אפסי כל עוד לה פמיליה ממשיכה להיות גורם לגיטימי שמשפיע על סדר היום בבית"ר. במהלך השנה האחרונה חוגג ביצע כמה פעולות שכרסמו בכוח של הארגון. הוא שמר על פרצוף פוקר גם כשהיה קשה ושידר לפמיליונים שהוא לא מפחד מהם. ההודנה מיום שלישי החזירה את הגלגל לאחור ואת 'הארגון' למקומו ה'טבעי' כנותן הטון בטדי.

אז מה יעשו בלה פמיליה אם יגיע שחקן מוסלמי? סביר להניח שההצהרה הזו שיקבלו, אם בכלל ניתנה, לא תעמוד במבחן המציאות, כי כשבעל הבית חושש (ובצדק) לחיי ילדיו, הוא פשוט לא יביא שחקן כזה. ניאלץ להסתפק בקשר נוצרי עם שם של מתאגרף שהתאסלם ולהתנחם בזה שכבר לא שרים "שיישרף לכם הכפר". בימים טרופים אלה גם זה כנראה משהו.

הביא לדפוס שלומי אהרוני