חוגג במסיבת העיתונאים לצד המנכ"ל מוני ברוש. אין תמורה לאגרה. צילום: עמית שאבי

יום שני, מסיבת העיתונאים של בית"ר באצטדיון טדי. על המרקע: קליפ מרגש, מצמרר, על אוהדים מכל המינים ומכל הצבעים אומרים את המשפט: "אני אוהב אותך...", כשברור לכולם שההמשך הוא "בית"ר". בניגוד גמור לסרטונים מהסוג הזה, לא היה כאן שום דבר דביק, גם לא תעמולה בשקל וחצי.

היה כאן המון רגש, סוג של מסר עד כמה המועדון הזה חשוב לכל כך הרבה אנשים. אבל היה כאן גם דיסוננס בעקבות המצב המקצועי של בית"ר. כי הרי אם המועדון הזה הוא כל כך משמעותי עבור כל כך הרבה אנשים, איך לעזאזל השחקנים שלו יכולים להסתכל להם בעיניים, כשהם מביישים אותם שבוע אחרי שבוע? ולא, אנחנו לא מדברים על התוצאות. אלו יכולות להשתנות, זה כדורגל ויום עסל וחודש בסל. אנחנו מדברים על הגישה. ארון אולנארה מחויב לא לקבל אדום טפשי ולא לאחר לאימונים לא רק בגלל המשכורת מבעל הבית. הוא מחויב לזה בגלל קובי מרסיאנו, השחקן, שלא נרדם בלילה בגלל בית"ר, הרוכל ממחנה יהודה, נהגי המוניות, הפרופסורים באוניברסיטה, ומאות אלפי אנשים שהרהרו השבוע בשאלה הרת גורל מבחינתם: האם בית"ר שלהם, שלנו, עלולה בסוף העונה לרדת לליגה השנייה?

חוגג עשה ביום שני מסיבת עיתונאים שמוסיפה לו הרבה כבוד ונקודות זכות כבעל בית כי הוא דיבר מהלב אבל גם הצליח לשמור על שלוות נפש. כי הוא הסביר את מה ש־82 שנה לא הבינו כאן, שבית"ר, כדי שתהיה גדולה באמת, לא מספיקות אליפויות וגביעים ומלאי אוהדים עצום, צריך תשתיות וחזון ואופק וראייה עתידית של משהו יציב. לא לחינם חוגג השתמש בדוגמאות של יובנטוס: "היא ירדה ליגה וחזרה בענק", מה שגרם למנכ"ל מוני ברוש, למען הסר ספק, להסביר: "אנחנו לא רוצים לרדת ליגה". הוא השוה את קרית שמונה לליברפול. הראשונה זכתה באליפות אבל לעולם לא תהיה מועדון גדול. השנייה לא זכתה באליפות באנגליה 28 שנה אבל לעולם תהיה אימפריה. חוגג נצמד למנטרה של: "גם בתקופות הכי קשות", שיר האוהדים של בית"ר, והסלוגן: "באש ובמים". מצד אחד, הוא צודק בכל מילה. מצד שני, הוא לא מבין מספיק שיש לבית"ר גרעין נאמן עצום של אוהדים שלא יפנה לה עורף רק אם יראה שחקנים נופלים על התחת. אבל במציאות שבה חדר ההלבשה נראה כמו באטמוספירה של אסקימו לימון, כיתה בהפרעה, אנחנו מתביישים. 

חוגג הציג לראווה את שדרוג סמל המנורה של בית"ר ואת כרטיס הבית"ריסט, שבו עבור תשעה שקלים לחודש כל אוהד יקבל הטבות מפליגות, כולל מימון תפאורות עידוד למשחקים והשקעה במחלקת הנוער. אין כמעט סעיף שלא יפנק את האוהד, מהנחות ועד שלל צ'ופרים. בתוך הכרטיס הזה כדורגל טוב, רוח לחימה, מחויבות ונחת לאוהדים - עדיין אין. 

אחרי שנים רבות במדבר וטאבו שהתדמית של בית"ר הרוויחה בזכות וביושר ובגזענות מטונפת, יש לבית"ר סוף סוף ספונסר. 'אפיליצ'יק', חברה שהמציאה אפליקציה שבה אפשר לנתח סיכונים בביצוע עסקאות. או כמו שהסבירו בחברה: "לדאוג שמי שקונה משהו יידע שהוא עשה עיסקה הוגנת, שהוא יכול לישון טוב בלילה". בסיום מסיבת העיתונאים שאלנו את בעלי החברה אם לא כדאי שימציאו אפליקציה שבה ניתן לנתח את הסיכון לפני שרוכשים ומחתימים כדורגלן בקבוצה. הרי אם היתה אפקליציה כזו סביר שמשה חוגג היה סוחט אותה עד תום ונמנע מהחתמות פתטיות כמו אלה של טל בן חיים, ארון אולנארה, ערן לוי, עוז ראלי, ברונו איבה, דודו גורש ועוד כמה. הכי קל בעולם זה לבוא לחוגג ולהגיד לו שבנה קבוצה עקומה. השבוע אמר לנו מקורב למאמן שזה כמו להיכנס לסופר שכמעט כל המזון אזל. "אתה כל כך חרד, אז אתה קונה ממתקים, שלפחות הילדים יגידו 'אבא מנסה לעשות את המקסימום', אבל בסוף זה נגמר אצל רופא שיניים". 

חוגג, בניגוד למה שמנסים להדביק לו, לא פראייר. הוא לומד תוך כדי תנועה, נותן לאנשים קרדיט ואת האפשרות ליהנות מהספק, אבל גם מסמן את סוף הכביש. אחרי רעננה, כמו גם אחרי בני יהודה, הוא בדק שוב ושוב מבחינה משפטית אם מותר חוקית לקנוס את השחקנים קולקטיבית. נאמר לו שזה בניגוד לתקנון. הוא להוט להיכנס בשחקנים שלו כי הם עלו כבר על כל העצבים, אבל ידיו כבולות עד ינואר. במסיבת העיתונאים שאלנו אותו אם הוא לא מרגיש כפיות טובה מצד האנשים שנתן להם את החולצה של בית"ר. אמרנו גם שבית"ר במקום האחרון בירידה לתאקלים, לא בלהרוויח את הכדור אלא רק לנסות לחלץ אותו. חוגג אמר שאנחנו טועים, שהנתון לא מדויק. והוסיף: "לפעמים אני מרגיש כפיות טובה. אני לא מכיר את הנתון על התאקלים אבל נבדוק. אפשר לעבוד עלי פעם אחת, אי אפשר לעבוד עלי כמה פעמים".

כשמסיבת העיתונאים הסתיימה הבעלים מיהר לטלפן לאנליסט של בית"ר ולשאול איפה ממוקמת בית"ר בפרמטר של הניסיון לחלץ כדור. כששמע שהיא במקום הלפני האחרון (בפער של תאקל אחד או שניים מהאחרונה) התנפח לו הווריד. "זה לא מעודד אותי, רק מבאס", אמר כשהתחוור לו שזה היה כמעט מדויק שבית"ר במקום האחרון. ואז שחרר קיטור, ששווה לכל שחקן בבית"ר לצלם ולתלות בחדר השינה: "בעוד כמה שבועות שחקנים פה ישחקו לעיני חמש מאות צופים בקבוצות בלי קהל ויכו על חטא. הם יגידו לעצמם: 'איך פספסנו את הצ'אנס להיות חלק ממועדון כמו בית"ר', אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי כי הם לא יהיו פה". 

אפשר להגיד שחוגג טעה בתחילת השבוע בסיום המשחק מול רעננה כשיצא אל האוהדים וניסה לשוחח איתם, אחרי שצעקו לעבר השחקנים "תורידו את החולצות" ו"אין לכם כבוד". אבל עדיף עשרות מונים בעלים שמתחכך בקהל מבוס שיושב במגדל השן. לפרש את האקט הזה כאילו הרחוב מנהל את בית"ר זה קשקוש. "חשבתי שאנחנו צריכים לדבר איתם ולא לברוח כמו עכברים", הסביר הבוס את החלטתו. על זה אמר פעם סלובודן דראפיץ', שהיה רק שנה אחת בבית"ר: "אם אני והשחקנים הרסנו לאוהד את כל השבוע מותר לו להגיד מה שהוא רוצה גם אם זה לא כל כך נעים לשמוע".

אז השבוע לא נגמר אחרי רעננה, כי בית"ר שיחקה שלשום (אחרי סגירת הגיליון) נגד נתניה בטדי, וכמו שחוגג עצמו אמר: "גם אם ננצח את נתניה מגול עצמי בדקה ה־90 זה לא מעודד לטווח הארוך. צריך דרך ולא רק תוצאה". מה שאומר שגם אם בית"ר קוששה ניצחון נגד נתניה או לא, הסגל הנוכחי ברובו פשט את הרגל. לא סתם אחרי רעננה דן איינבינדר אמר בחדר ההלבשה: "כולם פה זבלים. גם אני", משפט מפתח מסמל בית"רי ושחקן בית, ולא פחות מזה אדם נעים הליכות שלא מנבל את הפה, שכל מי שמנסה לגמד את המצב המקצועי והחברתי של בית"ר צריך לזכור ולהפנים. דוד קלטינס אמר לפני שבוע ש"מנסים להפוך את חדר ההלבשה שלנו לבעייתי ומחפשים סתם דברים". איך הוא יסביר את המשפטים הכל כך דרמטיים של איינבינדר? 

× × ×

הבעיה של קלינגר וחוגג היא שעד ינואר יש עוד שישה משחקים. מצד אחד, לך תוציא משהו מהסגל הנוכחי הזה בששת המשחקים האלה לפני שהליגה תברח. מצד שני, אל הרוחות הרעות שממילא יש בבית וגן נוספה גם הרוח הרעה של חלון ההעברות, זו שבה שחקנים שהכיסא שלהם מתנדנד מתנהגים כמו בחופשת שחרור בצבא ואחרים שלא מקבלים בכל מקרה צ'אנס מסמנים איקסים בטבלת ייאוש. קלינגר לא אוהב שמדברים איתו על ינואר והוא די צודק. כי זה לא שהוא צריך לשפץ את בית"ר בשינויים סמנטיים, הוא צריך לעשות כאן הפיכה שלמה עם חמישה ושישה שחקנים חדשים. אין לו טווח של טעויות ואין לו זמן להדביק חצי קבוצה חדשה לחצי קבוצה קיימת. אלה שיקבלו טופס טיולים בינואר ייצאו למלחמה על תנאי העזיבה שלהם, ידרשו שחוגג ישלים את השכר כשיחפשו קבוצה אחרת, או שישלם להם את מלוא החוזה אם לא ימצאו בית בליגת העל שהולם לדעתם את המידות שלהם. 

קלינגר. צריך להחליף חצי קבוצה. צילום: עוז מועלם

ועוד שתי קטנות לפני סיום: לפני המשחק מול רעננה קלינגר החליט שארון אולנארה יישב בחוץ ויעשה חשבון נפש על ההתנהגות שלו, על האיחורים שלו. אנתוני וארן קיבל את חולצת ההרכב הראשון יום קודם, אבל בראשון בבוקר הוא טלפן לקלינגר ובישר לו: "אני לא יכול לדרוך על הרגל". מאמן בית"ר, נאיבי שכמותו, נתן את החולצה לאולנארה רק כדי שהרכש הנוצץ ישאיר את בית"ר בעשרה שחקנים בגלל אדום טפשי. קלינגר לא יוותר יותר לאולנארה, והוא למד שיעור חשוב: החומר האנושי בבית"ר לא מסוגל להכיל גישה סלחנית וחלון הזדמנויות.         

ושאלה אחרונה: דודו גורש החלים מפגיעה במרפק וסובל עכשיו ממתיחה חזקה בברך. יכול להיות שזה הגיל, יכול להיות שאלה הם הדיבורים על שטקוס, ויכול להיות שזה סתם מזל רע. אבל בפועל בית"ר משחקת סיבוב שלם של ליגה בלי שוער. לכו תבנו מדינה ככה.