אוהדי בית"ר. עובדים עליהם בעיניים  צילום: אוהד צויגנברג

המשחק מול בני סכנין ביום ראשון הגיע לשחקני בית"ר בהזמנה. הזדמנות חד־פעמית להפוך את השיעמום בפלייאוף התחתון למלא עניין, כשניצחון אחד בודד שישלח את היריבה השנואה לליגה הלאומית ישכיח מהאוהדים את העונה הארורה הזו, יצרוב בזיכרון שבעונת 2019/2018 "הורדנו את סכנין ליגה עם הגול של בניון" (או מישהו אחר).

אבל בית"ר של העונה לא מסוגלת לכלום: לא להתמודד באמת על מקום בפלייאוף העליון כשהקבוצות האחרות מאבדות את עצמן לדעת ובועטות בדלי שבוע אחרי שבוע; לא להתעלות בשלושת המחזורים האחרונים של העונה כשהסיכוי עדיין קיים; לא להבקיע שער אחד לרפואה במשחקי הפלייאוף התחתון. בקיצור, להישאר פסיביים ולחכות שהזמן יעבור. כמו שפעת שאתם מחכים שתחלוף, ככה שחקני בית"ר מתייחסים לסמל שיש להם על החולצה ולעובדה ששבעת אלפים איש בגשם ובקור מקפיא הטריחו את עצמם לטדי בתחילת השבוע

"עלינו בהרכב סופר התקפי, למדנו את סכנין וידענו בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות, אבל זה לא שאנחנו לא רוצים, אנחנו פשוט לא מסוגלים. כל מה שמעניין אותנו עכשיו זה שהסיוט הזה של הפלייאוף התחתון ייגמר ותתחיל חופשת הקיץ. לכל המודאגים, אז שיהיה להם ברור שלא נרד ליגה וכל מה שנשאר עכשיו זה להרוג את הזמן".

חוגג. כמה אפשר לראות אפס אפס? | צילום: אוהד צויגנברג

"לא נשכח ולא נסלח לשחקנים על זה שהם בעטו בהזדמנות שהיתה להם ביום ראשון מול סכנין לכפר על כל העונה הזו", אומר גיא ישראלי מהלה־פמיליה. "עונה שלמה של ביזיון הם יכלו למחוק ב־90 דקות ולא עשו את זה. הם אומרים: 'שתיגמר כבר העונה הזו', למה? הם חושבים שבעונה הבאה נשכח את מה שהם עשו לנו? אנחנו באים לעודד כרגיל. זה לא ייפסק לעולם כי אנחנו אוהדי בית"ר. אבל תהיו בטוחים שחקנים יקרים שנבוא חשבון עם כולם".

מה שקורה בימים אלה בבית וגן זה פשוט צחוק מהעבודה. על פניו, המועדון מתנהל בצורה מסודרת, אבל בפועל יש כאן לפחות בגזרה המקצועית סוג של העברת זמן, מעין חבורה של אנשים בקורסים שמתפללים שכבר יגיע הקיץ. "ברגע שהבנו שאנחנו לא נהיה בפלייאוף העליון, אז מבחינתנו ירד השאלטר על העונה הזו. את אף אחד לא מעניין עכשיו עוד ניצחון על רעננה וקרית שמונה או מכבי פתח תקווה. דווקא בראשון האחרון מול סכנין כן הגענו עם מחויבות והקרבה, אבל הכדור לא נכנס וזה חבל כי אכזבנו את הקהל. אבל מצד שני, תיקו זו בהחלט לא תוצאה רעה כי הקבוצה שממול נאבקת על החיים שלה בליגה". 

מורה מחליפה 

משה חוגג ישב ביציע ביום ראשון והשתולל. "איך קבוצה עם תקציב ושחקנים וכל התנאים מסביב פשוט לא מסוגלת לתת גול? גול אחד? מה הולך פה?" שאל את הסובבים אותו ביציע הכבוד. אז מה שהולך פה מר בעל הבית הוא שצוחקים עליך בדיוק כמו שצוחקים על האוהדים. מה שאנשים עסוקים בו היום בבית וגן אלו כמה שאלות הרות גורל מבחינתם. שחקנים בשיגעון לדעת אם יהיו פה או לא יהיו פה בעונה הבאה, כמו גם הצוות המקצועי (ניסן יחזקאל מצפה למחווה על כך שלקח את בית"ר במקומו של קלינגר החולה). אחרים מתעניינים לדעת אם יוסי בניון אכן יתמנה למנהל המקצועי של בית"ר או לא, ומנסים בדרך שקופה למדי לעשות לעצמם נפשות אצל בעל הבית המיועד, מספר 15

"אין דרך נעימה להגיד את זה אבל בית"ר מתנהלת כמו שוק כבר כמה שבועות", אומר שחקן בכיר. "קלינגר, לא משנה מה יגידו, היה אוטוריטה, עשו לו חשבון, סרו למרותו פחות או יותר. אבל מאז שהגיע ניסן יחזקאל זה אשכרה כמו כיתה שיש בה מורה מחליפה. כל אחד עושה מה שבא לו, מתרגלים הרכב כל השבוע, ואז ברגע האחרון, אולי בגלל התערבות מלמעלה, משנים את הסגל. משהו פה לא ברור. אם כבר זה סוף עונה, אז אולי המאמן ייתן צ'אנס לאלה שכל העונה לא שיחקו? אולי מי שנראה פחות טוב באימונים ייצא החוצה כי זה כבר לא משחקים של חיים ומוות אלא יותר התמקדות במי שרעב לשחק במקום כל השבעים שיש כאן בלי סוף?" 

ורד. קפטן, הספינה טובעת. צילום: עוז מועלם

יחזקאל זה שם מפתח. בחור נחמד, מאמן חרוץ, אחד שמנסה לעשות את המקסימום. אבל לא נעים להגיד, יחזקאל נע בין שני צירים בלתי אפשריים. הראשון: חדר הלבשה שלא באמת סופר אותו. השני: הרצון להיות בסדר עם כולם כדי להישאר כאן בעונה הבאה ולהוכיח שהוא מסוגל לנווט מטוס קרב כמו בית"ר, בניגוד לכל המסוקים והמזל"טים שהיה בהם בכל הקריירה, בלי לפגוע.

במהלך השבוע לקראת סכנין ביקש המאמן לתרגל משחק לחץ. שחקנים בכירים ניגשו ליחזקאל טרם התרגול ואמרו לו: "עזוב, אנחנו לא טובים במשחק לחץ. עונה שלמה לא עשינו את זה ואתה רוצה להטמיע את את זה ביומיים?" יחזקאל ויתר. במקרים אחרים, אינברום וקינדה ופלומיין ואחרים לעסו את הכדור פעם אחרי פעם באימון, מהלכים שאצל קלינגר היו מסתיימים בצרחות או לפחות בהעברת הכדור לקבוצה השנייה. יחזקאל לא שולף את המקל. התחושה היא, אולי בצדק מבחינתו, שהוא רק רוצה להגיע הביתה בשלום אחרי הקדנציה הכפויה בבית"ר. שחקנים מנצלים את זה עד תום

"נוצר פה מצב הזוי שבו אף אחד לא באמת משחק על החוזה שלו לעונה הבאה בבית"ר או במקום אחר. כולם כולל כולם מסתלבטים, אלה שיש להם חוזה והם כביכול 'מסודרים' ואלה שיודעים שממילא הם לא יישארו פה". וכן, אם חוגג היה יכול, אומרים בבית"ר, הוא היה דורש מהפכה כבר עכשיו שבה ארבעה-חמישה שחקנים עפים ליציע ושחקני נוער תופסים את מקומם. אבל תיאורטית בית"ר, למרות הסיכוי הקלוש, יכולה עדיין לרדת ליגה או לפחות לדאוג לדפיקות לב מואצות לראשיה ואוהדיה, ואת זה אף אחד לא רוצה

60 מיליון שקל לפח 

לפני תחילת הפלייאוף סימנו בבית וגן את המשחקים מול סכנין והפועל תל אביב כמשחקים שאמורים להשאיר איזשהו עניין בליגה עד שזו תסתיים. בכל זאת, מאבקים מול שתי היריבות המרות האלה חשובים גם אם מדובר בגביע הטוטו, בטח כשמדובר בליגה, בטח כשזה יכול להכריע גורלות - את זה של סכנין שבית"ר פספסה לקחת בו חלק, את זה של הפועל, שלפני הפלייאוף היתה בסכנה מוחשית.

עכשיו כל  מה שנשאר לחבורת האנשים בצהוב־שחור, שרובם ככולם לא ראויים ללבוש את המדים של בית"ר, ורק מהטעם הפשוט שהם הוכיחו שכשמדובר בברברת ותירוצים ומקסום החוזים הם דווקא ברוכי כשרונות, אבל אין להם בהגדרות את האפליקציות שמהן עשויים כדורגלנים אמיתיים, כמו כישרון, נשמה, וינריות, יכולת, והכי גרוע, המונח הגדול והפשוט הזה 'רוח בית"רית'. וכך הגענו למצב שבו 60 מיליון שקל, ואני אומר שנית, 60 מיליון שקל, שזה מכבי נתניה פעמיים וחצי, הפועל חדרה שש פעמים ובני יהודה שלוש פעמים, את כל הסכום העצום הזה משה חוגג זרק לפח הקרוב לביתו רק בשביל לסיים את העונה עם האף מעל הקו האדום. פשוט רחמנות על האיש.

מסתכלים קדימה 

בית"ר של העונה האחרונה שיחקה רוב הזמן עם שני זרים במקסימום, בלי מגן ימני טבעי כמעט עונה שלמה, ללא קשר אחורי אמיתי רוב העונה, עם שני שוערים במשך חצי עונה, עם שחקן מהליגה הלאומית (ערן לוי), שחקן שנושק לגיל 40 (יוסי בניון), בלי חלוצים טבעיים כמעט (היחיד, סילבסטר, נבעט לבני יהודה). את כמות הטעויות שעשו כאן צריך ללמד בקורס המבוא 'ככה לא מנהלים קבוצת כדורגל'. 

בוזגלו. צילום: אורן אהרוני

והאמת היא שחוגג, למרות הפאסון והתקוות והאופטימיות, כבר אובד עצות. הוא הביא לכאן יועץ מנטלי, שלח את אלי אוחנה לשוחח עם חבורת הפריזטים שהוא משלם להם משכורת, הביא רכש ומאמן חדש, שילם סכומים עצומים, ויש כאן צוות רפואי ומאמני כושר ותנאים סביבתיים שמעולם לא היו בבית"ר, וככל שהוא משקיע יותר כך העסק הולך ונהיה יותר גרוע, יותר מביך, יותר מבזה.

"אנחנו נעלה בקיץ על בית וגן עם שופל", אומרים בהנהלת בית"ר. "אנשים שסובבו את חוגג על האצבע, כולם כולל כולם, ישלמו וביוקר". בינתיים הבדיחה היא על חשבוננו, או יותר נכון על חשבונו של חוגג. או כמו שאמר ביום ראשון אוהד סכנין שיצא מטדי וצחוק מתגלגל בפיו: "חשבתם שתחגגו עלינו ותורידו אותנו ליגה, אבל מתברר שאתם (בית"ר) עגלות לא פחות מאיתנו. ההבדל היחיד הוא שאנחנו רק רצינו להישאר בחיים ובשנה הבאה ניסע לדרבי עם אחי נצרת ואתם רציתם להיות קבוצת צמרת ואם הליגה היתה ממשיכה עוד חודשיים היינו לוקחים אתכם איתנו לליגה הלאומית".