יוסי מזרחי. צילום: אוהד צויגנברג

לפני כמה שנים, כשיוסי מזרחי היה עוזר המאמן של אברהם גרנט בנבחרת ישראל, הוא אמר שקשה לו מאוד עם החוסר בעבודה יומיומית: הכנת אימונים, הדיאלוג עם השחקנים, הרגע הזה של הקפה בשבת בבוקר, שבו הבטן מתהפכת בגלל המתח לקראת משחק הליגה בעוד כמה שעות. מזרחי לא פתח את העונה הנוכחית, ודומה שזה הפסד הרבה יותר שלנו מאשר של קברניטי הקבוצות, אלה שמאוהבים ב"דבר הגדול הבא בכדורגל הישראלי" שבתוך חודש הופך ללא רלוונטי. בגיל 66 וחצי, הסמל הגדול ביותר בתולדות בית"ר, על סמך הצלקות שיש לו בגוף ושורת ההישגים שלו בבית וגן כשוער אגדי וכמאמן, שבר השבוע שתיקה ארוכה בראיון איתנו.

"כבר לא מגרד לי החוסר של הכדורגל כי אני אדם ריאלי ואני מבין מצוין את הסטטוס שלי היום. בחיים הדבר הכי חשוב זה להתמודד עם המצב הנתון ולא לפתח ציפיות. אני מבין שאני צריך לחשב מסלול מחדש ואני מחשב אותו ממש כמו בווייז. יש כל מיני רעיונות שלכשיבשילו למשהו ממשי כולם יידעו עליו, אם זה מעניין".

אני היייתי בין אלה שהמליצו לקטמון למנות אותך למאמן, וגם שכנעתי אותך להגיע אליהם כי זה נראה כמו שידוך מתבקש. נראה שלא יצאתי משהו.
"אני לא מתחרט לרגע שהגעתי לקטמון והייתי עושה את זה שוב. בשביל להצליח אתה צריך לקחת סיכונים, אחרת לא הייתי מאמן 25 שנה בליגת העל, ואם אתה פוחד מכישלון לעולם לא תצליח. לקחתי בחשבון שזה עלול לא להצליח ולא נעלה ליגה, אבל היה אתגר גדול ומפתה ואני לא מצטער. אתה תמיד לוקח בחשבון שזה ילך פחות טוב ממה שאתה רוצה. זה כדורגל. הייתי כבר בכל הסרטים בצבע ובשחור־לבן. אני לא מופתע מכלום".

למה קטמון לא עלתה ליגה בעונה שעברה?
"
נבנה סגל שהיה עמוס בציפיות וסיטואציה שבה יש לך רק מה להפסיד, כי אם תעלה עשית את שלך ואם לא תעלה אז נכשלת וזה אסון לאומי. אני מכיר את זה מהעונה בבית"ר ב־2007/2006 ששום דבר חוץ מאליפות אז לא בא בחשבון ואף על פי שבבית"ר עשינו את זה, ראיתי איך שחקנים עם 90 הופעות בנבחרת מסתובבים עם משקל כל כך כבד על הכתפיים. לשים משקל כזה על שחקני ליגה לאומית זו משימה מאוד קשה. חושבים אצלנו שהכל קל והכל הוקוס פוקוס אבל באתי לקטמון בשיא המשבר, ידעתי שיהיה קשה, עשיתי הכל כדי שנעלה ולא הצלחתי. אז נקסט".

אולי זו בעיה של מועדון שלא מבין שהוא אחת מתוך כמה קבוצות ברמה שווה. בקטמון יש תחושה שהם גדולים על הליגה בלי שום סימוכין. הרי במה הם שונים מנס ציונה או ראשון לציון?
"
אני חושב שקטמון עוברת היום תהליך שהוא מבורך. היא בונה תשתיות לשנים הבאות והם יראו פרי מהתהליך הזה. אתה לא יכול להצליח בכדורגל כשאתה ללא תשתיות וכל שנה מחליף 14 ו־16 שחקנים. זה יכול לעבוד נקודתית אבל לאורך זמן מועדון לא יגיע לכלום כשאין לו בסיס והוא כל קיץ מחליף קבוצה שלמה. הם הולכים היום בדרך הנכונה ואם תהיה סבלנות זה ישתלם להם".

"השחקנים היום מפונקים"

מזרחי אף פעם לא היה מפונק. הוא חטב עצים בתחילת הקריירה בהפועל ירושלים, נדד בפתח תקווה ואשדוד, קיבל את בית"ר כשהיתה מפורקת מקצועית, כלכלית ומשפטית, ותמיד ניסה לעשות מכל לימון לימונדה. בגלל זה הוא הגיע לליגה השנייה להפועל ירושלים של סאסי  והתפטר כשהקבוצה בצמרת, ומאז לכתו הקבוצה ירדה ליגה והיום היא כבר לא קיימת. מה שמגוחך הוא שמה שמזרחי מתחיל לשכוח הרבה אנשי מקצוע עוד לא למדו ועדיין הטלפון לא ממש מצלצל. "בכדורגל תמיד מחפשים כוחות חדשים, צעירים ורעננים", הוא אומר. "לצערי, זה אחד המקומות היחידים שבהם הניסיון הוא חיסרון. לצערי לא משתמשים במאגרי הידע של הדור הוותיק, אך זו המציאות וצריך להשלים איתה".

איך אתה מסביר את העובדה שלהיות מאמן ובעלים בכדורגל הישראלי זה מתכון בדוק להתקף לב?
"
פעם אמרו ששלושה מיליון איש רוצים להיות ראשי ממשלה והיום כולם רוצים להיות מאמנים, מדברים על שיטות משחק ואיזה שחקן צריך לשחק באיזו עמדה. מה שקרה זה שבעלי בית קנו קבוצות והם רוצים להיות מאמנים, וזה לא עובד. אנחנו חיים במציאות שבה התקשורת כל הזמן עוסקת במאמן ואז לשחקנים יש אליבי לחוסר הצלחה. שחקנים פה גדלים בלי אישיות. זה דור בעייתי, מפונק. בתקופה שלנו אנשים הגיעו מהשכונות, הזיעו בשביל התהילה וגידלו חספוס. היום אין מנהיגים בכדורגל הישראלי. תראה אילו שמות היו, לא רק בתקופה שאני שיחקתי אלא לפני 20 שנה: יוסי אבוקסיס, אבי נמני, אריק בנאדו. אנשים היו לוקחים על עצמם. בתקופה שלי המאמן לא היה חזות הכל. היו מפרקים את הכוכבים, את מלמיליאן, אוחנה, סיני או ברוך ממן, ברגע משבר ומהללים אותם ברגעי ההצלחה. המאמן כמעט שלא היה זה שהולכים על
הראש שלו".

מזרחי כמאמן קטמון. "סיטואציה שיש בה רק מה להפסיד". צילום: אוהד צויגנברג

נו, אז אתה לא מפסיד הרבה כשאתה בחוץ.
"
אם אחרי הפסד שחקנים בהפועל תל אביב מדברים עם האוהדים שיעזרו להם להיפטר מהמאמן אז אתה מבין שאנחנו בפשיטת רגל. כבר לפני שנתיים קיבלתי החלטה שזה הסוף מבחינת אימון בוגרים והלכתי להיות מנהל מקצועי של מחלקת הנוער באשדוד. היום זה לא תענוג כזה גדול לאמן בוגרים, ולבנות מחלקת נוער זו הנאה עצומה. אני מסתכל היום בסיפוק אדיר כשאני רואה שחקנים כמו ניר ביטון וחאתם אל־חמיד ואופיר מרציאנו בליגה הראשונה בסקוטלנד. אתה מרגיש שיש שכר לעמל שלך".

ועוד שם שעבר תחת הידיים שלך, גדי קינדה מבית"ר.
"
גדי זה פונציאל אדיר, כישרון באמת ברמות הכי גבוהות שהיה צריך להגיע לקבוצה גדולה כבר לפני שלוש שנים כי את הצ'אנס הראשון ממני בבוגרים הוא קיבל כשהוא היה בן 16 וחצי. הוא עדיין לא התמודד עם לחץ והצלחה ברמות האלה של בית"ר אבל יש לו את כל החבילה כדי להגיע רחוק מאוד".    

"בבית"ר צריך לדעת להתמודד עם הלחץ"

מזרחי היה כמעט בכל מועדון בכדורגל הישראלי אבל לעד הוא יישאר צרוב בתודעה כאיש עם האפודה וסמל המנורה על החזה. הוא השוער היחיד בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שהיה מזנק למעוף הכדור לפי חישוב המסלול של הגבשושית במגרש הבוץ בימק"א, זה שבשנת 1980 קיבל הצעה מליברפול, שזה בערך כמו שהיום שחקן ישראלי יקבל הצעה מברצלונה, שאין לו איבר בגוף שלא נחבל ועבר התערבות כירורגית רק בשביל עוד שלוש נקודות עבור מועדון נעוריו.

השבוע, כשגיא חיימוב חטף זעזוע מוח במשחק של מכבי חיפה נגד מכבי תל אביב ויצא, כל מי שהוא אוהד בית"ר ותיק נזכר במקרים דומים שבהם מזרחי סירב להתפנות מכר הדשא. "בתקופה שלי לא היה מצב שבמקרה של פגיעת ראש הרופא היה יכול לכפות על שחקן או מאמן לצאת החוצה. היו מקרים שיצאתי ומקרים שלא, תלוי בחומרת הפגיעה. היה לנו בבית"ר משחק נגד מכבי פתח תקווה, הובלנו 0:1, חטפתי זעזוע מוח, ורק אחרי שהשופט שרק וניצחנו התפניתי לבית החולים. לא גאווה כזו גדולה, כי על כל הפציעות האלה אתה משלם ביוקר הרבה שנים אחרי שאתה פורש מכדורגל".

איך אתה מנתח את בית"ר של השנה?
"
בית"ר של היום זו קבוצה עם פוטנציאל עצום. היא נראית מצוין כי היא אטרקטיבית ותוקפת, אבל להמון שחקנים שם יש בעיה בקבלת ההחלטות בשליש האחרון של המגרש. קבוצות היום משחקות בונקר עם עשרה אנשים מאחורי הכדור וזה מאוד קשה משום שלבית"ר חסר מוסר ברמה גבוהה. יש לבית"ר כלים ללכת רחוק מאוד העונה, אבל הבעיה הגדולה היא שהרבה שחקנים בבית"ר לא התמודדו ברמת הלחץ והציפיות של מועדון כזה, כי עם כל הכבוד זו לא אשדוד או בני יהודה, זו אופרה אחרת לגמרי.

"אם אחרי ארבעה מחזורים הלחץ מכריע את החבר'ה האלה אז מה יהיה בהמשך? מצד שני, אולי תחילת העונה תיתן להם מושג מה גודל המעמד והציפיות מהם. זה כמו בכדורגל בעולם כשעושים מעבר מקבוצה בינונית להר הגעש של ריאל מדריד. רצית להתקדם ולהגשים חלום לשחק בבית"ר? זו החבילה, תתמודד עם הרעש והציפיות והלחץ, ואם לא אז אתה לא מתאים".

זו תהיה עונה נוספת שבה מכבי תל אביב זוכה באליפות בחודש מרץ?
"
ממש לא נראה לי. מכבי רחוקה מהיכולת שלה. היא פגיעה ובירידה. השאלה היא כמה אומץ יהיה למי שמתמודד מולה. במשחק השבוע בין מכבי למכבי חיפה, במקום שחיפה תתקוף ותביך את מכבי ותנצל את הפגיעות שלה היא התבטלה והתגוננה ובגלל זה גם הפסידה. אני חושב שגם מכבי פחות טובה מזו של העונה שעברה. גם באר שבע זו לא באר שבע העוצמתית שמלפני שנתיים. מכבי חיפה עדיין בהתהוות וזו הזדמנות מצוינת לבית"ר לקרוא תיגר על הצמרת הגבוהה".

נסיים את הראיון הזה עם הפועל ירושלים. היית שם בשתי קדנציות, שתיהן בהצלחה גדולה. המועדון נמחק מהמפה.
"
זה עצוב וחבל שמועדון כזה עם מסורת והיסטוריה ואוהדים נעלם בצורה כזו. היו לי שם תקופות נהדרות, הראשונה בסוף שנות ה־90 עם הגעה לגמר גביע והצלחה בליגה עם שחקנים כמעט אלמונים לגמרי ברובם. וגם לפני שלוש שנים לקחתי קבוצה שרק רוצה לשרוד לצמרת. אבל הכתובת היתה על הקיר. היה לי ברור שזה הולך למקום של פירוק ופשיטת רגל ובגלל זה גם עזבתי. אמרתי בזמנו ליוסי סאסי, כשהיינו במקום החמישי, שעם עוד 300 אלף שקל תקציב אנחנו עולים ליגה, אבל לא היה עם מי לדבר. אמרתי כבר אז שהמועדון לא ישרוד כי הוא הלך והתמעט עד שלא נשאר כלום ופשוט כואב הלב".