לוי. מציקים לו מאחורי הגב. צילום: עוז מועלם

אין כמעט מאמן כדורגל שעבר בבית"ר שאינו מכיר את הריטואל הזה. 20-10 איש שעומדים בשורה הכי תחתונה ביציע המערבי ומשחק שלם מקללים את המאמן, מתעלמים לגמרי מהמתרחש במגרש, מאיכות סגל השחקנים ומהמצב בטבלה, באים להוציא על האיש מאחורי הקווים את כל קשיי היומיום. זאביק זלצר אמר פעם על אוהדי בית"ר "שלא צריך להתייחס לאנשים שבאים לכדורגל פעם בשבועיים". לופא קדוש ז"ל הזמין אוהד לדו־קרב בבית וגן עם האיום המפורש: "אם אתן אחת, לא בטוח שהוא יקום יותר". אלי כהן, היום מאמן הפועל עכו, שאל פעם איך אוהדי בית"ר מצפים שכבר בדקה העשירית הוא יוביל 0:4. אלי גוטמן הגיע לצנתור אצל ד"ר ויקי פרחויקי. ויש עוד רשימה ארוכה שלא נלאה אתכם בה, כולל אלי אוחנה, אורי מלמיליאן ויוסי מזרחי (שיש לו בגוף יותר צלקות מכמות התארים הכוללת של בית"ר), סמלים ואגדות חיות שהפכו אצל יושבי היציע האינטליגנטים לאויבי העם בגלל תיקו מאופס או תוצאה לא טובה אחרת.

מה שקרה ביום ראשון האחרון בין החבורה הזו שקוראת לעצמה 'אוהדים' לרוני לוי זה שיא החוצפה. בית"ר עם 12 נצחונות ליגה, עשרה מהם על האפס, שבע נקודות מרחק מבאר שבע שעשירה ממנה, הכרטיס לאירופה קרוב מתמיד, גביע הטוטו כבר בארון, רבע גמר גביע המדינה בפתח, מיכאל אוחנה פצוע, פלומיין מורחק, ורד וקונטה מחלימים מפציעות, קינדה בארצות הברית, והמפונקים האלה, כמו אחרים שלא באים לטדי בגלל דרכי גישה ומזג אוויר סוער, מעיזים לבוא בטענות. הם עומדים מאחורי לוי ומקללים אותו, ויורקים עליו, וקוראים לו פחדן, וצועקים לו שילך הביתה. למה? כי בית"ר בדרך לירידת ליגה, כי מוריניו בדיוק הודיע לטוטנהאם שהוא נוסע לירושלים ומשום שהגלקטיקוס בצהוב שעל הדשא, ובהם רונאלדו ומסי וניימאר ורוטמן ושלום אדרי, לא מפרקים את הליגה לגורמים.

אז לוי בעוונותיו, איש עם כבוד ופאסון, ומשפחה ונכדה, ורזומה מרשים ככדורגלן וכמאמן, שמקבל כל יום גזירה חדשה על הראש: פעם אוחנה נפצע, פעם אחרת אין רכש, ואז קינדה טס לקנזס בלי תחליף - עונה להם. הוא עונה להם כי נשבר לו שכל האטמוספירה מסביב, בחסות הבעלים שלו משה חוגג, היא שבית"ר ירושלים מודל 2020 היא אימפריה שמקומה בצ'מפיונס ליג, וכל מה שהוא עושה בדם, יזע ודמעות נע על הגבול הדק שבין המובן מאליו ללא מספיק. אז לוי פלט: "הם  (האוהדים) כנראה מתגעגעים לשנה שעברה, אז הם הבטיחו הישארות בחמשת המחזורים האחרונים". שלא תטעו, זכותו הלגיטימית של כל אוהד כדורגל להביע מחאה באמצעות שריקות בוז. אבל מכאן ועד לנסות למשוך ללוי במעיל דרך הגדר, לירוק לעברו, לצעוק לו "בן זונה פחדן", "תעשה חילוף כבר", כשבעצם המאמן מעלה את כל הכלים ההתקפיים שלו, מעידן ורד דרך קונטה, עם הוראות ברורות לצרפתי לרוץ על הכנף ולשעוט קדימה, זה כבר טמטום.

והטמטום הזה, כשנמאס כבר מאוהדים שבאים רק לזרוע ארס, בעונה שהיא סוג של תקומה עבור מועדון כמו בית"ר, שסוף סוף מנסה להפוך משכונה למועדון רציני, הוא הליכה אחורה. יכול חוגג לבנות עד מחר תשתיות ולהשקיע מיליונים בנוער, במרצ'נדייז ובכל מה שמסביב, עדיין נישאר עם אוהדים שבאים רגע לפני המשחק להידפק על השערים ולבקש כרטיסים. עדיין נישאר עם אוהדים שמקללים את המאמן כי אין לו כובע באופן בוגדני וכפוי טובה. עדיין נישאר עם אוהדים שפעם הסלוגן שלהם היה באש ובמים והיום הוא 'במזגן ובשמיכה', אנשים מפונקים שרק רוצים לנצח כל מה שזז כאילו בית"ר משחקת נגד עצמה.

אוהדי בית"ר. הפכו להיות הקהל הכי מפונק בארץ | צילום:  ראובן שוורץ

אלה לא אוהדי בית"ר שכולנו גדלנו עליהם, שהיו ממלאים אצטדיונים כשהקבוצה היתה בתחתית כי זה היה עבורם צו 8. זה דור שלא ידע את יוסף, שאין לו תרבות. אנשים שבאים לכדורגל כדי לאחל למאמן הקבוצה שלהם (ואנחנו מספרים את זה כדי להמחיש לכם) סרטן. זה מה שמגיע לבנאדם שבסך הכל בא לעבוד והפך מועדון כדורגל שהוא כלום ושום דבר מבחינה מקצועית וקידם שחקנים (תשאלו את קינדה וקריאף וגארסיה, שהתאמן אצל ואן בסטן) ואת ורדסקה ואיינבינדר ושלומי אזולאי? אבל פה חיים עדיין בשנות ה־80, בטוחים שבהרכב של בית"ר משחקים אוחנה, מלמיליאן, יוסי מזרחי ואבי כהן הירושלמי. על אותו משקל הם רוצים להיכנס לטדי בלי לקנות כרטיס. על אותו משקל הם רוצים שבית"ר יובילו 0:4 במחצית. על אותו משקל הם רוצים לקחת את כל התארים האפשריים. זו מלחמה אבודה מראש, לא רק של רוני לוי אלא גם של משה חוגג. הבעלים יצליח בסופו של דבר לשדרג את בית"ר ויהפוך אותה כך נראה לאימפריה, אבל העשבים השוטים האלה, שהם יער גדול, לא ישתנו לעולם.

ובגלל זה גם בית"ר, למרות כל הטיפולים האמיתיים והקוסמטיים שהיא עוברת בשנה וחצי האחרונות, לעולם תישאר בית משוגעים של קהל חסר היגיון, חסר חינוך ותרבות. אלה אמירות קשות, אבל פחות קשות מן ההעזה של זה שנעמד מאחורי הספסל ואיחל למאמן ולמשפחתו את מה שאיחלה החבורה הזו ללוי ביום ראשון האחרון.

× × ×

התגובה של כל מיני חכמולוגים ביום שני בבוקר, בנוגע לחזית שבין לוי לאוהדי בית"ר, היתה ש"גם לגוטמן עשו אותו דבר". זו בורות וטיפשות. לגוטמן היה התקציב הכי גבוה בארץ וסגל שחקנים שהוא גלקטיקוס. גוטמן, והוא מודה בזה בעצמו, ניסה למחוק את הדי־אן־איי של בית"ר. בדרך לשם הוא התנהג ביהירות, יצר מחנאות בחדרי ההלבשה, ולא פעם נתפס כשהוא אומר משהו אחד ועושה משהו אחר לגמרי.

בואו נסתכל על העונה של בית"ר: הצגות כדורגל מול נתניה פעמיים, מול הפועל חיפה בחוץ, מול נס ציונה בסיבוב הראשון, זכייה בגביע הטוטו, ממוצע הבקעות של 1.6 שערים למשחק (רק מכבי חיפה ומכבי תל אביב הבקיעו יותר), שיעורי הצלחה של 66.6 אחוז.

הבעיה של רוני לוי, וזו כמובן אמירה צינית, היא שהוא מסרב לשחק את המשחק. הוא אינו מתחנף לא לבעלים שלו, לא לאוהדים, לא מרים טלפונים לעיתונאים שהם אנשי שלומו ומבקש שיעשו לו יחסי ציבור. בתחילת העונה פגש את לוי עיתונאי בכיר מאוד בתחום ואמר לו באלה המילים: "המון אנשים מחכים לך בפינה. רוצים שאתה, שלא סופר את התקשורת, לא 'יורד אל העם', תתרסק. אתה לא בא לנו טוב בעין, אתה לא סחבק". לוי לא התייחס. הוא לא מסוגל ולא צריך להשתנות בגיל 53 וחצי. אין גם שום סיבה בעולם שישתמש בפוליטיקות כדי להישאר חביב ההמונים בכדורגל הישראלי. הוא, בניגוד למאמן הישראלי הממוצע, לא צריך את הכדורגל כדי לגמור את החודש וגם לא זקוק ל'ערבובים' על מנת לשרוד. הוא מאמן כל כך מוערך וכל כך מחוזר שהוא משאיר את הלהג והמינגלינג לאחרים. גם אם זה נוגד לגמרי את חוקי המשחק המודרניים, זו החבילה ואשרי בית"ר שזהו מאמנה. דווקא בעולם עמוס בקומבינות, שבו כולם עובדים על כולם, כמו שאמר דוד שוויצר המנוח, צריך להעריך את לוי על ההתנהלות שלו. או כמו שאמר מאמן בכיר מאוד שהוביל את בית"ר לכמה פסגות בקריירה שלו: "יש לרוני שתי אפשרויות: להסתובב אחורה למקללים ולעשות להם אצבע משולשת או להיות חירש למשך 90 דקות. הוא יהיה חייב לבחור באופציה השנייה. הבעיה עם אוהדי בית"ר היא שהם מעריכים אותך באמת רק כשאתה עוזב את טדי. בינתיים הוא עושה עונה מצוינת, אז שכולם ימשיכו לבלבל את המוח". 

× × ×

משה חוגג סימן בתחילת דרכו בבית"ר את היעד למגר את הגזענות בטדי. הוא עשה את מהר וחלק ומרשים ומגיע לו על זה כל הכבוד. די צרם השבוע שחוגג או מישהו מחצרו לא יצאו נגד אוהדי בית"ר וניסו להעמיד דברים על דיוקם, מסר בסגנון של "תפקיד האוהדים לעודד. אנחנו מאושרים שיש לנו מאמן כמו רוני". חוגג נשאר פסיבי. אבל לזכותו ייאמר שהפסיביות הזו היא רק כלפי חוץ. מתחת לפני השטח בעלי בית"ר עבד השבוע לא מעט שעות על מנת להפוך את השורות שמאחורי רוני לוי לסטריליות לגמרי. כמה רעיונות שנבחנים הם לרוקן את השורות האלה ולהפוך אותן לאזור לא מיושב. המהלך הזה ייצא אל הפועל ככל הנראה בעונה הבאה כי העונה את מי שרכש למקומות האלה מינויים,  לא ניתן לפנות.

ייתכן שהאזור מאחורי המאמן יהיה ריק, כשאפשרות נוספת היא למלא את המקומות האלה בילדים ממחלקת הנוער או באורחים מבחוץ (חיילים, ילדים מעוטף עזה וכדומה). במקביל, החל מהמשחק הבא יש כבר הוראה חד־משמעית לסדרנים ולשוטרים לבוא חשבון עם מי שינהג באלימות מילולית כלפי ספסל בית"ר. ורעיון שלנו: להציב מצלמות באזור על מנת להראות לעולם כולו את הגועל נפש שיוצא מהפה של האנשים האלה.

גם אם חוגג  שומר על לוי הוא עושה את זה בלי מילים. חוגג צריך לצאת קבל עם ועולם נגד התופעה המבזה הזו בדיוק כמו שהיה יוצא נגד קריאות גזעניות בטדי. ההפסד כולו שלנו. בעיקר נוכח העובדה שהקהל הכי מיוחד בארץ הפך בלי ששמנו לב לדבר הכי רחוק ממה שהיה בעבר, לקהל בכיין.