אליהו.  הכתובת היתה על האולם | צילום: עוז מועלם 
בסיום העונה נפגש ליאור אליהו עם בעלי הבית של הפועל, אייל חומסקי וגיא הראל. זו היתה ארוחת ערב חגיגית, סוג של תודה של בעלי הבית עבור שירותו של אליהו במועדון. לכל הצדדים הנוגעים בדבר היה ברור שזהו סוף דרכו של הקפטן אליהו בארנה. ברמה האישית, החיבור בין הראל וחומסקי לאליהו מלבב, עד כדי כך שאליהו ביקש מהשניים ניתוח מקיף בנוגע לשאלה אם לפרוש ממשחק פעיל או להישאר עוד שנה לפחות על הפרקט במקום אחר, וקיבל מהם הסבר ששם על כף המאזניים כל אחת מהאפשרויות. בצד זה, בלי קשר לשולחן שפתחו השלושה, לאליהו יש בטן מלאה על הפועל, כפי שתקראו בהמשך. מוצדקת או לא, זה כבר עניין אישי, אבל התחושה שאיתה יצא השחקן מהארנה צורבת

בסוף השבוע שעבר, בגיל 35, חתם אליהו במכבי אשדוד. לצד הרהורים על פרישה התלבט האיש והגויאבה בנוגע לשתי הצעות: זו מאשדוד וזו מעירוני נהריה של דני פרנקו. לבסוף אליהו בחר בעיר הנמל משיקולים של מרחק גיאוגרפי. העובדה שייאלץ להשתכר באשדוד קצת יותר משליש מכפי שהורגל להרוויח בירושלים (120 אלף דולר בעיר הנמל, אחרי שלוש עונות של 300 אלף דולר בהפועל) לא היתה שיקול, שכן אליהו צבר סכומי כסף מכובדים מאוד לאורך הקריירה שלו. כל מה שהוא רוצה עכשיו זה להוכיח שהוא עדיין בפורמה וליהנות מכדורסל, כשבהתחשב בעונה האחרונה מדובר בשתי משימות קשות מאוד.

הרגע שבו אליהו התחיל להרגיש לא בנוח בירושלים, אומרים אנשים שמכירים אותו היטב, החל עם הנחיתה של המאמן האיטלקי סימונה פיאניג'אני לפני שלוש עונות. או־אז האיטלקי עם החליפה והג'ל לא נתן לאליהו מנוח נוכח החולשה ההגנתית שלו וטפטף להנהלה בלי סוף שעדיף היה שחקן זר בעמדה של אליהו, עמדה מספר 4. החל מאותו רגע הרגיש אליהו שמנסים לעשות לו דה־לגיטימציה, שהוא בארנה מחוסר ברירה, שהכסף הגדול שהוא מרוויח לא מוצא חן בעיני כמה אנשים בהפועל.

השיא נרשם בחודש דצמבר האחרון, אחרי המשחק מול א.א.ק אתונה באירופה, כשקומץ אוהדים צעק לעבר אליהו: "יאללה, תפרוש כבר", ואחריו הגיע שפל נוסף עם חמש עבירות ושתי נקודות בארבע דקות מול מכבי תל אביב. אבל אלה היו רק אנקדוטות קטנות לקראת הפיצוץ עם קטש.

בתחילת ינואר, אחרי שהמאמן הוריד את הקפטן (ששיחק תשע דקות בלבד במשחק הזה) לספסל במשחק מול ראשון לציון, עשה אליהו תנועה עם בקבוק מים שהיה אפשר לפרש אותה כאילו הוא מתכוון לזרוק את הבקבוק לעבר המאמן. יום למחרת באסיפת הקבוצה התעכב קטש על טעויות בהגנה של הקבוצה שלו וכיוון את כל האש לעבר אליהו, כשהוא מראה פעם אחרי פעם את הנרפות ההגנתית של הקפטן. אליהו פנה לקטש בדברים בסגנון: "רק אותי אתה מבקר", קטש אמר לו: "תשתוק", אליהו לא ויתר, ואמר: "אל תשתיק אותי", ומובן שהמילה האחרונה, המאוד פוגעת מתברר, היתה של המאמן, שהנחית את הפצצה הזאת: "אתה לא ראוי להיות קפטן", וזרק את אליהו מהאימון.

"זאת חוצפה, התנהגות בלתי הולמת", אמרו בקבוצה. "ברגע ששחקן, בייחוד כשהוא הקפטן, עושה דבר כזה זה נותן לגיטימציה לזלזול במאמן, וזה דבר שלא מתקבל על הדעת", אמרו בהפועל בהודעה שבישרה שאליהו מושעה. אחרים במערכת הוסיפו שמן למדורה ואמרו: "כזה הוא ליאור, אדיש. ברגעים שבהם הוא צריך לקחת אחריו כבכיר וכקפטן הוא בורח ומפגין אדישות". 

דווקא אייל חומסקי, האיש שממנו ומהראל נפרד אליהו במילים קשות, היה זה שניסה להרים לאליהו את הראש ואמר לו: "אל תתייחס לשטויות. בעוד חודש אתה מניף גביע". אליהו לא רק שהניף גביע אלא גם הצטיין בגמר עם 8 נקודות ו־6 אסיסטים. ואז כבמטה קסם פתאום קטש ואליהו ניסו לשדר לעולם שהם בעצם בעיצומו של סיפור אהבה בניגוד גמור לכל ההתרחשויות הקודמות. "אין לי מערכת יחסים מורכבת עם ליאור אליהו", אמר קטש. "כמו שהיה לי עם עוד הרבה שחקנים, זכיתי לאמן את ליאור כשהוא היה בן 19-18, גם אותו וגם את יוגב. אני מת על ליאור, הוא יודע את זה, אני חושב שזה הדדי, אנחנו בסדר לגמרי. לפעמים צריך לעשות את מה שצריך לעשות. ברגע שאתה שם את הגבולות שלך, ושחקן שכל כך מחובר לקבוצה מגיב בהתאם, אבל ממשיכים הלאה. אני חושב שזה עזר לליאור, אבל לא רק לליאור, גם לקבוצה. זה עזר להעביר איזה מסר מסוים, ולפעמים גם דרך הקפטן צריך להעביר את המסר".

אבל למרות הפרחים והשוקולד המטאפוריים שניסו אליהו וקטש לשדר, לכולם היה ברור שאליהו הוא ברירת מחדל בהפועל, הן מבחינת המאמן שקיבל אותו עם חוזה חתום כעובדה מוגמרת, בוודאי מבחינת ההנהלה שהסתכלה בכל חודש על הצ'ק שהעבירה למספר 8 ובקושי הצליחה לבלוע את הרוק. אליהו לא פראייר. הוא ידע שבקיץ הקודם קטש העדיף אופציות אחרות (טיישון תומאס), שההנהלה נעה באי־נוחות בכיסאה, וקיבל סימוכין לתחושותיו נוכח דקות המשחק המתמעטות בליגה, ובייחוד באירופה שאינה מחויבת לשיטת החוק הרוסי. מספרית, בעונתו האחרונה קיבל אליהו פירורי דקות של 16 דקות בממוצע בליגה ו־11 דקות בממוצע באירופה. כל זה, כשאליהו צופה מן הצד בעיניים נוגות בקרדיט הבלתי מוגבל שישראלים אחרים מקבלים מקטש, תמיר בלאט למשל, שקטש לא הסכים לזוז מהקונספט שמספר 6 על המגרש, ויוגב אוחיון, שבכל הזדמנות זכה לדקות משחק ולאינספור מחמאות מהמאמן

אליהו, למי ששכח, הגיע לכאן ב־2013 כשובר שוויון וכמי שאמור יחד עם יותם הלפרין לשנות את מפת הכדורסל הישראלי, מהלך שהצליח לפחות בתחילתו. "הישראלים הטובים ביותר צריכים להיות בהפועל ירושלים", קידם את פניו של אליהו הבעלים דאז, אורי אלון. "ליאור אליהו, ברוכים הבאים". בשלוש השנים בהפועל שמר אליהו על ממוצעים של 13.2 נקודות, וזכה בסיום עונת 2015-2014 להיות ה־MVP  של העונה הסדירה, מה שהביא את שמעון מזרחי ושות' לעשות כמעט הכל כדי להחזיר את הבן האובד מהאדום של הפועל לצהוב של מכבי. אלא שאורי אלון שוב הקדים את הצהובים והחתים את אליהו לשלוש שנים נוספות. אולם אליהו הפך, החל מהעונה ההיא, תחת פיאניג'אני, לפחות משפיע, פחות בכושר, ויותר מכל, להרבה פחות שמח

עכשיו באשדוד אליהו ינסה להמציא את עצמו מחדש. הוא אומנם הבטיח שאם הפועל תוותר על שירותיו הוא לא רואה את עצמו משחק בקבוצה ישראלית אחרת, אבל למציאות חוקים משלה, כשגם החיבור המחודש לבראד גרינברג אמור רק לשדרג את המעבר הזה. "אליהו נפל לנו מהשמיים, הוציא את המועדון מתרדמת וחיבר אותנו למיינסטרים", אמרו לנו השבוע באשדוד. "אליהו עורר את הכדורסל באשדוד מבחינת תקשורתית, וברור לנו גם שהרבה אנשים יסתכלו עלינו ויעקבו אחרי הקבוצה בזכותו של אליהו, כל זה אחרי שהתקציב קוצץ והחיבור עם באר טוביה הופסק. הבאנו שחקן שרק לפני שנתיים היה שווה מאות אלפי דולרים, ועוד לפני הג'אמפ הוא שדרג אותנו ואנחנו בטוחים שהוא יעשה את זה גם על הפרקט".