ערן לוי. צילום: עוז מועלם

הצל שלי ואני: כשערן לוי הגיע להפועל קטמון הרים ליאור זדה טלפון ליוסי מזרחי. מאמן קטמון דאז ביקש להיפגש עם המאמן הוותיק, האיש שמכיר את לוי יותר טוב מכולם. מזרחי אמר לזדה את המשפט הזה: "אתה תתפוס הרבה פעמים את הראש ותבעט בספסל או בקלקר מים בגלל אחת הפעולות שלו, אבל הוא, על הגב שלו, יעלה אותך ליגה". רצה הגורל ומזרחי הוא זה שהחליף את זדה כמאמן קטמון, והתיק הלא פשוט של להכיל ילד/כוכב/פרימדונה/לב ענק, מחקו אתם את המיותר, עבר להיות במשמרת של המאמן הוותיק.

אין כאן כוונה להפוך חלילה את לוי לבעיה של קטמון. רחוק מזה, מה גם שזו אינה המציאות. אבל השאלה הגדולה היא האם מספר 99 שהגיע לכאן כשובר שוויון בשכר עצום במונחי הליגה הלאומית (כמעט חצי מיליון שקל ברוטו, כשחלק נכבד מזה משלמת בית"ר וההחתמה היא בזכות נדיבות הלב של בני סיון ויוסי ליפקין), האם לוי הוא האיש שאכן עושה את ההבדל? או כמו שיוסי מזרחי אמר פעם על לארי קאיודה, החלוץ הנפלא, כשאימן במכבי נתניה: "תביאו את קאיודה, ותזמינו במות לחגיגות העלייה". את זה, בינתיים, אי אפשר להגיע על לוי

מצד אחד, כשהגיע, לוי היה שווה לקטמון שש נקודות בשני המשחקים הראשונים, כמעט תשע אם קטמון לא מקופחת על ידי השופט בעפולה ונשדדו ממנה שתי נקודות יקרות. מצד שני, לוי הוא כבר לא האיש שהיה למרענן הרשמי של ליגת העל בעונה החולפת או המצטיין במדי הנבחרת לפני שנה במשחק רעים מול רומניה, הרבה בגלל העובדה שהתקופה בבית"ר פגעה בו בצורה קשה, בביטחון, בהכרה שהוא כבר לא מסוגל להיות שחקן מוביל בליגת העל, או כמו שאמר בשיחה סגורה בחדר ההלבשה של קטמון עם אחד מחבריו: "עכשיו אני רוצה להיות קבלן עליות".

חוסר הביטחון הזה בא לידי ביטוי ביותר מדי עליות ומורדות ביכולת, בהתעקשות לקחת את הכדור באזורים רחוקים מהשער בגלל התנועה המוגבלת, וכן בעודף משקל, וזו תהיה רשעות ונבזות להכביר עליו מילים פרט לעובדה שהוא פוגם בחדות של מספר 99. גם שני פנדלים מוחמצים שלוי חתום עליהם, שעלו לקטמון בארבע נקודות ליגה שאמורות לעשות את ההבדל בסוף החשבון בין המקום השלישי לכרטיס לליגת העל, הם דברים שקורים לכולם. אין להתעכב על כך ולהאשים את לוי, אך יש מקום לבוא אליו בטענות שעם ביטחון עצמי שנמצא ברצפה הוא לא חייב להתעקש לקחת את הבעיטות האלה. גם הפנדל היחיד שהבקיע לפני שבועיים מול אשקלון נכנס בקושי, כי לוי הולך לכדור בחשש ובכוח. אגב, בקטמון כבר יש מי שאומר שאולי כדאי שלוי יוותר מעתה על כדורי עונשין מ־11 מטר.  "השחקנים הכי גדולים בעולם מחמיצים פנדלים אבל שני הפנדלים נגד רמת גן ואיכסל עלו לנו בארבע נקודות שהיום היו מציבות אותנו בפער של שבע נקודות מהמקום השלישי" אומר גורם בכיר בקטמון

"ערן בחוסר ביטחון טוטאלי, ובמקום להרים את עצמו הוא רק נכנס לסרט יותר גדול מזה", אומרים בקטמון. "למזלו יוסי מזרחי נמצא במערכת ולא מאמן אחר שהיה אומר: 'אני לא גננת ולא בא לי להתעסק עם זה'. יוסי יודע מצוין מתי ללטף אותו, מתי להתעלם ממנו ומתי לתת לו על הראש, ובסוף העונה זה ישתלם לכולם כי יש לנו מטרה אחת ויחידה מול העיניים".

× × ×

כולם בקטמון מסכימים עם העובדה שלוי הוא הבן המועדף. זה לא בגלל השם שלו, זה בגלל המאמץ הכביר שעשה כדי לשים את האגו שלו בצד ולהגיע לקטמון, הוויתורים המפליגים שעשה כדי לעבור לליגה השנייה, העובדה שהתייחס לקטמון לאורך כל המשא ומתן  כאל קבוצת צמרת בליגת העל ולא כאל כזו שמגששת את דרכה כבר שנים לליגה של הגדולות. השפה המשותפת עם יוסי ליפקין, השיחות התכופות עם שי אהרון, שהפכו את הקשר בין השניים למיוחד, מקנות ללוי הרבה נקודות זכות בקטמון. "יש לערן נקודה אחת שתמיד תעמוד לזכותו והיא שליפקין וסיון ושי קראו לו למשימה, להעלות את קטמון ליגה, ובמקום לבוא עם פוזה של 'אני ערן לוי, מה יש לי לחפש בליגה הלאומית', הוא נרתם למשימה ויצא מגדרו כדי שהשידוך הזה ייצא לפועל". 

ליפקין, שחתום על השידוך של לוי לקטמון אמר לנו השבוע: "אנחנו מאמינים בערן, שמחים שהוא איתנו ובטח לא מתחרטים שהבאנו אותו. את הכסף סופרים במדרגות מה גם שערן נותן את שלו וייתן יותר".   

אבל, ויש כאן אבל גדול, לא כולם ראו בעין יפה את השידוך הזה. אנחנו מדברים כמובן על חלק משחקני קטמון, שמספרים שבאימונים, ויותר מפעם אחת, לוי מרים עליהם את הקול, בא אליהם בטענות, וכועס על מהלכים שלא צלחו, כשלא פעם זה קורה מכיוון שהוא בעצמו לא חד מספיק. "הוא יכול לתת פס לאגדה שמהיר כמו שד, ואז כשאגדה ינסה להחזיר לו והוא לא מספיק להגיע להתחיל לצרוח עליו, אבל מה לעשות שבתחרות ריצה הוא וויליאם ברמה אחרת לגמרי?" זה בא לידי ביטוי גם בעובדה שלא פעם, גם בימי זדה וגם בימי מזרחי, לוי, ברוב המקרים מתוך  כוונה טובה ולא מתוך תככנות, יכול לבוא למאמן ולתת לו איזה טיפ קטן: "אולי תיתן קצת למיקו ממן? אולי תשנה קצת בחלק הקדמי?" בכל המקרים האלה, גם זדה וגם מזרחי העמידו את לוי במקומו והורו לו: "כשתהיה מאמן תעשה הרכב. בינתיים תתעסק בעניינים שלך". 

בצד זה, פתאום משום מקום לוי מסוגל לדאוג שמשלוח מלא בפירות יגיע למתחם האימונים או לנהל שיחות ארוכות עם שחקנים שמרגישים שהם לא מקבלים מספיק הזדמנויות או כאלה שהיה להם משחק רע. הבעיה עם לוי היא שהוא בסך הכול, אף שהוא בשלהי הקריירה, ילד. ילד בתום שלו, ילד בפגיעות שלו, ילד בעובדה שהוא רואה את העולם מנקודת מבט צרה שבה צריך להכיל אותו ולתת לו ים של תשומת לב והמון חיזוקים. כשמביאים שחקן בסדר גודל כזה אלה אספקטים שמצפים ממנו לספק, ולא להיות אחד שידרוש אותם במנות גדולות.

מבחינה סטטיסטית, מאז שהגיע לוי עם שער אחד בלבד בפנדל וקטמון כובשת בממוצע פחות שערים. אבל מצד שני, אם הוא לא מעורב בשערים שהקבוצה מבקיעה הרשת של היריבה לא זזה. זה מלמד שהתלות בו גדולה מדי ושהיכולת שלו לעשות את ההבדל בין מועמדת לעליית ליגה לבין במות החגיגה בכיכר ספרא די מוגבלת, גם אם קטמון בסופו של יום תשיג את המטרה

× × ×

היום בשעה 15:00 קטמון מארחת את המוליכה נצרת עילית והיא חייבת לנצח, כשהפסד לחבורה של ירון הוכנבוים ישאיר את מאבק העלייה על מקום אחד בלבד. לוי אמור במשחק הזה, כמו גם בשבעת המחזורים הבאים של הפלייאוף, להחליט עם עצמו שהוא מניח את כל הדברים הטפלים בצד, מתעלם מהרעשים ומתעורר למען אוהדי קטמון, יוסי ליפקין, בני סיון, שי אהרון ואביו הרוחני יוסי מזרחי, שבינתיים משחק איתו בשיטת המקל והגזר, כלומר מצד אחד לא מלטף אותו יתר על המידה אבל מצד שני ממשיך לתת לו קרדיט כשחקן הרכב קבוע. "יכול להיות שיוסי רצה לפחות במשחק מול אשקלון לשים אותו בצד, אבל הוא עשה בחוכמה, העביר לו רק את המסר שהוא כאילו יספסל אותו וגרם לו לחשוש למעמדו, ובגלל זה ערן היה מצוין מול אשקלון". כל מי שאימן את לוי בקריירה, ויש המון מאמנים כאלה, יגיד לכם שכשלוי מרגיש שהוא על הקצה הוא מבקש שיחה עם המאמן. לפני אשקלון זה קרה גם עם מזרחי, שסירב לדבר איתו והכריח אותו לדבר במגרש. אם לוי רוצה שמהעונה הזו הוא ייצא גדול, הגיע הזמן שיביא מהפוטנציאל שיש לו ברגליים בחודשיים הכי מכריעים בתולדות הפועל קטמון.