בניון. צילום: דנה קופל

אחרי שיסיים את חגיגות יום הולדתו ה־39 ונירגע מהפסטיבל הנהדר שערכו לכבודו בטדי במוצאי השבת שעברה, יוסי בניון ייפרד באופן סופי מהחולצה מספר 15 ויתלה את נעלי הכדורגל ויתחיל את הפרק החדש בחייו כמנהל מקצועי. לא נעים להגיד, אבל סטטיסטית, בכדורגל הישראלי אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת את סיפורי ההצלחה של האנשים שעשו את המעבר הזה מחליפת המשחק לחליפת המנהלים. חלק גדול נטשו באמצע, אחרים ביצעו הסבה מקצועית, ויש גם כאלה שהצליחו בגלל קבלת החלטות רעה מאוד להפוך מקונצנזוס ואלילים לכאלה שהוצא נגדם צו גירוש בכור מחצבתם. על מנת שבניון יבצע כניסה חלקה לג'וב החדש שלו, הנה כמה סיפורים, עצות וטיפים ממי שהיה שם ועל פי רוב הציץ ונפגע.

משה סיני הוא הראשון שבאמת נכנס לתפקיד המנהל המקצועי ובגיל 30 הפך למאמן/שחקן הראשון בתולדות הכדורגל הישראלי. סיני לא פרש ממשחק פעיל אלא השיב בחיוב לרעיון ההזוי של כמה פקידי הסתדרות שהוא יכול להיות סופרמן בהפועל תל אביב ולמלא כל פונקציה אפשרית במועדון פרט לאפסנאי. "זה לא משנה אם עשיתי טעות או לא. קיבלתי את זה על עצמי ומובן שהכול נעשה מוקדם מדי", אמר לנו סיני השבוע.

משה סיני. צילום: אורן אהרוני

"לא היו לי תנאים, לא תקציבים ולא מרחב תמרון. הקפיצה הזו שעשיתי בבת אחת, גם לנהל וגם לשחק, לא היתה נכונה. זה תיק כבד מאוד להיות מנהל מקצועי, וכדי להצליח יש כמה דברים שאתה חייב לעשות גם אם זה קשה. למשל, להיות בלי סנטימנטים, להסתכל רק על טובת המועדון. הייתי צריך לשלוח הביתה אנשים ששיחקו איתי, שהיו איתי בחדר ההלבשה, וגם בחבר'ה מחוץ לשעות האימונים. קשה להתנהל מול אנשים שהיית אחד מהם ופתאום אתה הבוס שלהם ולרוב הם גם לא סרים למרותך. יוסי צריך לדעת להעביר החלטות קשות ולא פופולריות בצורה חלקה, לא להתייחס לחברויות ולקשרים אישיים, לא להיות לחיץ וסחיט". 

סיני זוכר מצוין איך כולם חיפשו מהרגע הראשון שחצה את הקווים לשפוך את דמו. "לא היו פילטרים, כולם היו מולי. בגלל זה יוסי צריך אנשים טובים וחזקים סביבו ולהאציל את הסמכויות בצורה רחבה מאוד. לא להיות נגיש לכל אחד ולא להסביר כל החלטה, פרט לאלי אוחנה ולמשה חוגג. בשביל זה יש למועדון הנהלה ואנשים שזה התפקיד שלהם. אומרים על מכבי תל אביב שהיא דיקטטורה, אבל עובדה שזה עובד ושהם סיפור הצלחה. יוסי צריך לאטום את המועדון לרעשים חיצוניים, להפוך את בית"ר למועדון שכל מה שעומד לנגד עיניו זה לספק תוצאות. אני פעם סגרתי אימון לתקשורת וכל העולם ניסה לסגור איתי חשבונות. אני לא אומר שצריך לנתק את בית"ר לגמרי מהקהל והתקשורת, אבל כאחד שעבר מיליון השתלמויות באירופה, שם יש היררכיה וסדר מופתי והמועדון רק מרוויח מזה".

איך אתה מסביר את העובדה שאתה, אוחנה, נמני, מלמיליאן, אגדות כדורגל, נפלטתם מהמקצוע אחרי החוויה הזו?
"כל השמות המכובדים שהזכרת מעולם לא קיבלו תנאים אופטימליים ותקציב כדי לזכות באליפות. כולנו נאלצנו לשרוד ובגלל שהמועדון הוא חלק מאיתנו עיגלנו פינות. אלי אוחנה ואורי מלמיליאן עבדו בתנאים מחפירים אבל הסכימו להקריב את השם שלהם ואת המותג שהם בגלל שזו בית"ר. אני בהפועל תל אביב הורדתי את הראש בגלל שזה הבית שלי. מה שקורה בסוף זה שכל מיני 'צדיקים' שחיכו לך בפינה כל הקריירה נכנסים בך חזיתית כי אתה משה סיני, הכוכב הגדול שצריך לנצח בכל משחק בלי שום התייחסות לתנאים האובייקטיביים. עד היום אנשי תקשורת ואוהדי הפועל מבקשים ממני סליחה על כל מיני דברים. צריך עור של פיל בתפקיד הזה, אבל זה אתגר עצום ומעניין".

לזרוק לפח שלושה מיליון יורו  

עוד לפני סיני, מי שהגה את רעיון המנהל המקצועי בישראל היה גיורא שפיגל, שבעונת 1983/1982 שימש בתפקיד בהפועל פתח תקוה כשתחתיו שימשו כמאמנים דרור בר נור ואברהם גרנט. הקבוצה שנבנתה בפתח תקוה היתה הטובה ביותר מאז תור הזהב של המלאבסים בסוף שנות ה־50. שפיגל לקח את המודל לבני יהודה, ועם רמי לוי תחתיו כמאמן ב־1990/1989 זכה באליפות היסטורית בשכונה, ובבית"ר גם זכה בדאבל כשיצחק שום משמש תחתיו כמאמן. שפיגל: "התייחסו אז לתפקיד הזה בחשדנות, ברמה מסוימת אפילו כתפירת ג'ובים, אבל הבינו שהכדורגל התקדם וצריך לעלות כיתה".

יצחק שום. צילום: ראובן שוורץ

שפיגל הנחית בבית"ר של 2008/2007 את יצחק שום כמאמן וזה נגמר בדאבל היסטורי בחסות המיליונים ששפך ארקדי גאידמק במועדון. "זה היה כיף אדיר לעבוד עם שפיגל מעלי", אומר שום. "זה הצליח כי אף אחד לא ניסה להוכיח לשני או בכלל מי יותר חזק ומי יותר קובע. קידשנו את המטרה שהיא זכייה בכל התארים האפשריים, וגם כשהתווכחנו, גיורא או אני ידענו מתי לקחת צעד אחורה. אמרתי פעם שהתפקיד שלו זה להרים קרן ושלי לנגוח פנימה. זה מה שבניון צריך לצפות מהמאמן הבא של בית"ר. כולם יודעים שהוא מספר 1 במועדון, הוא לא צריך להוכיח את זה למאמן אלא להיות הפילטר בין המשולש: שחקנים, מאמן ובעל בית. וכן, לפעמים לספוג קצת אש כדי לשמור על המועדון".

שום יודע מצוין על מה הוא מדבר. בפנאתינייקוס היוונית הוא עבד עם מנהל מקצועי ששמו ואלימיר זאיץ'. האחרון הנחית באלופה ומחזיקת הגביע היווני כמה זרים ממדינתו, השוער הקרואטי מריו גלאביץ' ושני שחקנים נוספים סרדן אנדריץ' וסילביו מאריץ' ודרש שיפתחו בכל משחק בהרכב. שום התעלם והלך הביתה. "חשבתי שאני חכם גדול ובטוטאל הפסדתי שלושה-ארבעה מיליוני יורו בגלל שהפסדתי מענקים על הישגים (פנא הובילה את הטבלה באותו בשלב בחמש נקודות יתרון) וחוזה ארוך טווח שכבר נחתם כזכרון דברים. יוסי יהיה חייב לזכור שלא להעמיד במבחנים כאלה את המאמן הבא של בית"ר. גם אם הוא רוצה משהו ומאמין בו, לנהל דיאלוג עם המאמן, לא להנחית עליו הנחתות. נניח שרוני לוי המאמן, תרים אליו טלפון ותגיד לו: 'אני רוצה ככה וככה, מה אתה אומר?' ברגע שהגישה תהיה 'אני הבוס ואתה תעשה את מה שאני אומר לך' נגמרה העונה של בית"ר וגם מאמנים יפחדו להתקרב לבית וגן".  

גיורא שפיגל. צילום: שלומי כהן

אבי נמני, הסוכן של בניון ומי שהיה כוכב הכדורגל הכי נערץ בישראל, עשה מהר מאוד את המעבר משחקן על למנהל המקצועי של מכבי תל אביב. למשימה הוא גייס כמאמן את יוסי מזרחי יקירנו, אבל ביום שבו מיץ' גולדהאר הודיע לו בשיחת טלפון של דקה וחצי שהוא שולח אותו הביתה נמני כבר החל להקים את סוכנות השחקנים שלו. "יוסי יצטרך להתוות מדיניות של מועדון ולא לזוז ממנה", אומר נמני, "ליצור היררכיה במועדון ובחדר ההלבשה, לדאוג שכל אחד יידע את מקומו. זה מורכב מאוד אבל הדבר הכי חשוב זה ללכת עם האמת שלך עד הסוף גם אם צריך בדרך לפרק כל מיני מוקשים. בסוף אף אחד לא יזכור לך חסד נעורים ואפילו לא פעולה אחת חיובית מתוך מיליון שעשית כשחקן. אין סנטימנטים. שאלת המפתח שיוסי צריך לשאול את עצמו מאה פעם ביום לפני כל החלטה היא 'מה הדבר הכי טוב עבור בית"ר ירושלים?'" 

אבי נמני. צילום: עוז מועלם

הציפורים בימק"א 

כוכבי כדורגל בדימוס מתקשים בשלב הראשון של חייהם החדשים להכיל את הבינוניות של המערכת סביבם אחרי שכבשו כל פסגה אפשרית. הנה סיפור קטן שימחיש את העניין

קיץ 1987, לאימוני פתיחת העונה של בית"ר בימק"א, האלופה המכהנת, מגיע כל הסגל יחד עם המאמן מוטל'ה שפיגלר והרכש הנוצץ משה סלקטר, שהגיע ממכבי חיפה בהעברה של סכום שיא באותם ימים, כ־120 אלף דולר. שפיגלר מתרגל הרמות מהצדדים ובעיטת יעף לשוער יוסי מזרחי. סלקטר הורג באותם רגעים את כל הציפורים סביב ימק"א עד ששפיגלר, כוכב על ואגדת כדורגל, מבקש ממנו לזוז הצידה, ואז בסריה של חמש בעיטות יעף בועט את כל בעיטות הוולה לחיבורים. "מאותו רגע סלקטר איבד כל גרם של ביטחון והפך לצל של עצמו", סיפרו אנשים שנכחו באימון ההוא לפני יותר מ־30 שנה. "שפיגלר, שהיה מלך הכדורגל הישראלי, לא הבין איך פעולה כל כך פשוטה לא מסתיימת ברשת".

המחסום הזה של כוכבי על שלא מבינים איך הסגל שברשותם לא מסוגל להגיע לרמת הביצוע שלהם הוא צרה ידועה. אלי אוחנה אמר פעם בעונתו הראשונה כמאמן שהוא יושב על הספסל ואחרי החמצה של אחד החלוצים שלו ממלמל: "עם הלשון הייתי שם את הכדור ברשת". בניון אם כן צפוי בעונה הקרובה לא פעם למרוט את רעמת השערות שלו כשיראה את הפעולות שהוא עשה בקלות באנפילד או הייבורי נתקעות מול ההגנה האימתנית של הפועל חדרה. "בחודש הראשון יוסי ירגיש בתת־מודע שהוא רוצה שיתגעגעו אליו כשחקן" אומר שום "לפעמים הוא גם עלול להתפתות ולהשתתף במשחקון אימון פנימי ושם לתת הכול כדי להוכיח שהוא פרש אבל לא שכח לשחק. זו תקופה איומה. אתה יושב ביציע במשחק או באימון ואומר 'מה הם עושים?' אבל זה עובר מהר. פסיכולוגית, לפני משחק גדול אתה לא ישן בלילה, מוכן לשלם המון כסף רק כדי לחזור שוב לדשא לכמה דקות", מסביר שום.