דהן. "אנחנו, מרמורק, אשדוד ויבנה אמורות לרוץ בצמרת"  | צילום: ינון פוקס

מומי דהן עמד לפני שבוע בהפנינג המסורתי של בית"ר בית"ר נורדיה ירושלים, צפה במאות הורים וילדים עם חולצות צהובות והיה בהלם. דהן לא האמין שהמועדון שהקים לפני כחמש שנים עם עוד כמה אנשים טובים שנקעה נפשם מהמתרחש ביציע המזרחי בטדי יגדל לממדים האלה.

"נפל אסימון גדול מאוד ברגע הזה של ההפנינג, שהרמנו מועדון עם ערכים ועם קהילתיות. מועדון ערכי, ואתה מבין את גודל האחריות והמחויבות שיש לך כלפי האוהדים והילדים של המחלקה, כל מי שבית"ר נורדיה חשובה לו. זה לפני הכל הדבר החשוב באמת, כי מקצועית יהיו שנים יותר טובות ופחות טובות, אבל מועדון זה משהו שיש לו שורשים חזקים ויציבות ודרך".

דהן לא אוהב את הטייטל 'האיש החזק בבית"ר נורדיה ירושלים כי לטענתו, "מי שחושב שאני חזק ימשיך לחשוב ככה ומי שחושב שאני חלש, גם דעתו לא תשתנה. אני חלק מצוות, המנכ"ל אורית רז היו"ר ירון שרפשטיין והוועד המנהל, ואנחנו שליחי ציבור של נורדיה. אנחנו צוות יחד עם כולם. אין כאן היררכיה של אנשים עם יותר כוח או פחות, וזה גם לא מעניין".

הראיון הזה נערך לכבוד פתיחת העונה של קבוצת האוהדים הצהובה, שהיום (13:00, טדי) תפתח נורדיה את העונה מול הפועל בקעת הירדן. בשבוע שעבר התחילו הצהובים את השנה בניצחון מרשים בגביע המדינה 2:4 על הכח רמת גן. לראשונה כנראה בתולדות בית"ר נורדיה ירושלים נבנתה כאן קבוצה עם יעד ברור שהוא עלייה היסטורית לליגה הלאומית, וגם אם במועדון מספיק חכמים וצנועים כדי לשדר ש"היעד הוא עלייה, אבל עם דיבורים במגרש, לא עם הצהרות לתקשורת", כולם מבינים את גודל השעה והציפיות.

"אחרי שלוש שנים בליגה א' הלכנו על קונספט של קבוצה וינרית ו'רעה' במובן החיובי של המילה שהיא חדורת מטרה", אומר דהן. "בעונה הראשונה שלנו בליגה א' לפני שלוש שנים היתה לנו קבוצה מאוד מוכשרת עם שמות כמו שי נסים ואופיר עמרם ואוהד סיידוף ולמרות שהשקענו הרבה בעונה הזו היינו בוסריים מדי. התבשלנו, למדנו להכיר את הליגה מכל ההיבטים שלה והיום אנחנו מספיק מחוספסים כדי לסמן מטרות ובשלים להתמודד על עלייה".

תקציב השחקנים שלכם הוא כשני מיליון שקל, מאיפה הכסף?
"
רוב רובו של התקציב של בית"ר נורדיה ירושלים, כ־80 אחוז ממנו, הוא כסף חיצוני שמגיע מתרומות ומספונסרים שרוצים לתרום לקהילה. אצלנו, בניגוד למועדוני כדורגל בבעלות פרטית, הספונסרים יודעים שהעבודה המרכזית שלנו היא פעילות קהילתית וטיפוח של ילדים ונוער הן במסגרת הספורטיבית הכדורגל, אבל בעיקר בקרב 450 ילדים במחלקות הנוער. בניגוד למועדונים אחרים, גם אם לא נצליח לעלות ליגה זה לא ישפיע על המהות והליבה של נורדיה כי במקרה הכי גרוע ייבחר ועד מנהל אחר. אנחנו לא תלויים כמועדון בהצלחה או אי הצלחה מקצועית. חוץ מזה, כקבוצה הכי צעירה בעיר למדנו מהאחרות שלהצהיר על אליפות או עליית ליגה זה לא בריא. צריך לעשות הכי טוב ברמת ההכנה ועל המגרש".

כדי שחלומות העלייה יהפכו לממשיים, נורדיה הנחיתה לעמדת המאמן את ארז בנודיס, שם בכיר בליגה א' עם רזומה גם בליגה הלאומית. "כשאתה מגיע לבחירת המאמן יש לנו בעצם שתי אפשרויות: שמות בכירים שאין להם עבודה ונורדיה היא קרקע טובה למקום עבודה מסודר, עם קהל, תקשורת ועניין, או מישהו שבאמת שוחה בליגה א'. ארז נבחר בגלל ההיכרות שלו עם הליגה ועם השחקנים בליגה הזו, הרזומה שלו בליגה א' והלאומית והרוע החיובי הזה שכל כך חיפשנו עם הרעב וה־וינריות. לשמחתנו הוא גם הביא לכאן שחקנים עם האופי הזה, אנשים שעבדו איתו ויתאבדו עבורו על המגרש. הוא בדיוק מה שהיה חסר לנו וזו הסיבה שוויתרנו על הפונקציה של מנהל מקצועי שהיתה כאן בשנים האחרונות.

"מבחינתנו ארז הוא האוטוריטה הבלעדית מבחינה מקצועית ואף אחד לא מנסה להתערב לו או להפריע לו. ידענו מה הוא יבנה כאן מבחינת איכות ואופי השחקנים. הדבר היחיד שביקשנו ממנו זה שאם יש שחקן מהעונה שעברה או שחקן בית שהם שווי כוחות לשחקנים מבחוץ, שייתן עדיפות למי שכבר נמצא כאן. לשמחתנו ארז עמד בתקציב על השקל. מי ששבר וחרג ממסגרת התקציב זה אנחנו ההנהלה משום שנולדה האפשרות להנחית כאן את יוסי אסייג. אין מאמן שתגיד לו, 'אנחנו יכולים להביא לך את יוסי אסייג' והוא יגיד לך לא".

שלום לך ליגה א'

אסייג, אם אתם לא מכירים, הוא שובר שוויון מוכח בליגה א'. החלוץ הבקיע 56(!!!) שערים בשנתיים, עלה שלוש פעמים ליגה וכמובן סיים פעמיים כמלך השערים. אסייג כבר פרע שטרות ראשונים בשבוע שעבר מול הכח בגביע עם שלושער.

"אסייג הוא שומר שבת ועם עבודה מסודרת, אבל במציאות אחרת אין ספק שהוא היה היום מככב בליגה הלאומית ואולי גם בליגת העל. הוא מסוג החלוצים שהעבודה מול השער זה המקצוע שלהם, חיית רחבה שיודעת את העבודה. בתחילת הדרך הוא לא עמד על הפרק כי פעם שמענו שהוא סגר במרמורק ואחר כך שהוא סגר בכפר שלם וכל הסיפור איתו נולד ממש בדקה ה־90. מבחינתו היינו האלטרנטיבה הכי טובה. הוא אמור להיות מתוגמל בהתאם, וכשאתה מביא שחקן עם ממוצע של 25 שערים בעונה אז הסיכון כאן קטן מאוד. איך אמר לנו בנודיס? 'נניח שהוא יהיה בעונה רעה מאוד, הוא עדיין שווה 15 גולים בעונה'. זה שובר שוויון".

תמפה לי את ליגה א' דרום.    
"
ליגה שוויונית וחזקה, כשארבע קבוצות אמורות לתת את הטון: מרמורק, נורדיה כפר שלם ואדומים אשדוד, כשגם הקבוצות ה'חלשות' לכאורה יעשו צרות לכולם. היתרון היחסי שלנו הוא ברמת המתקנים בעמק הארזים, שזה מתקן שמשמש גם את קטמון, וכמובן טדי. יש משמעות גדולה לטדי במובן הזה שבשבילנו זה בית ובשביל היריבות זה ביקור של פעם־פעמיים בשנה, מה שאמור לתת לנו תחושה של בעלי בית ולקבוצות האורחות פיק ברכיים. אנחנו בניגוד לכפר שלם או אשדוד בונים מועדון, הם בונים קבוצה חזקה. זה הבדל מהותי".

דהן גאה בעיקר בבסיס הרחב של התמיכה שמקבלת בית"ר נורדיה ירושלים מכל מיני גורמים, במיוחד כשמדובר במועדון שהוא ינוקא במונחי הכדורגל הישראלי ויש עליו צל של מותג ענק כמו זה של האחות הגדולה בית"ר ירושלים.

"זה מחמם את הלב שהספונסר שלנו הוא בנק ירושלים, הבנק היחיד שמאמץ קבוצת כדורגל בארץ, או חברת אורטל בבעלות אלי דנון, שנמצא איתנו מאז ליגה ג'. זו לא רשימת קרדיטים אלא עצם ההבנה שהספונסרים שלנו באים עם אמונה למען הקהילה. בתוך חמש שנים הגענו למועדון עם 450 ילדים שמתחלקים בין שמונה קבוצות בליגות הראשונות ולראשונה גם עם קבוצת נוער פעילה, בתי ספר בכל רחבי העיר ושתי קבוצות במרכז שלווה שמאמן אופיר עמרם, ואנחנו גם מקיימים שיתופי פעולה עם כל מרכזי הספורט בירושלים. הרוח הגבית מראש העירייה משה ליאון, שמלווה אותנו באופן צמוד יחד עם איציק קורנפיין ואלישע פלג, היא סיוע גדול מאוד לקיומו של הפרויקט הזה שקוראים לו נורדיה".

אני אוהב אותך בית"ר

דהן הוא מסוג האנשים שבית"ר ירושלים זורמת להם בדם מקטנות. הוא זה שהקים את קבוצת הוותיקים בבית וגן, שימש שנים כספונסר של הצהובים־שחורים המקוריים, והוא אוצר ארכיון של עשרות שנים שמספר את ההיסטוריה של בית"ר ירושלים. "בית"ר נורדיה ירושלים לא קמה כמו קטמון או הפועל אוסישקין בגלל שהקבוצה המקורית קרסה. האג'נדה שלנו היתה מלכתחילה להראות שאפשר גם אחרת. אומרים לנו: 'אז למה לא נשארתם אוהדי בית"ר ירושלים וניסיתם לתקן מבפנים?' אבל אלה שרוצים לתקן מבפנים הם אוהדי הצלחות. איפה הייתם חמש שנים? כולם ישבו בבית, צקצקו בלשון ואמרו: 'אני לא יכול לקחת את הילדים שלי לטדי'. אז אנחנו במקום לדבר ולבכות עשינו מעשה.

"אין לי ספק שהרבה מהפעולות שלנו משפיעות על בית"ר ירושלים, ודוגמה קטנה לכך הם טקסי ההוקרה לשחקנים ולמנהלי עבר שאנחנו התחלנו בהם בנורדיה והיום זו מסורת בבית וגן. או הליהוק של יהודה קיסר לפני המשחק של בית"ר מול באר שבע. אנחנו הבאנו את קיסר ורמי דנוך לפני כמה שנים לנורדיה. בסופו של יום כולנו אוהדי בית"ר שגדלו ביציעי העץ בימק"א על דדו ישי ז"ל ואודי רובוביץ' ואלי ואורי ודני ויוסי יבדל"א. אבל התנתקנו רגשית. היום הפרפרים בבטן והכאבים בבטן ובחזה לפני משחק הם לא לפני משחק של בית"ר ירושלים אלא של בית"ר נורדיה ירושלים. אגב, זה כאב בטן סבבה".

עלייה ללאומית זו תקרת הזכוכית?
"
אני לא חושב שאם נעלה ללאומית ניתקל בתקרת זכוכית. הרי פוטנציאל האוהדים של נורדיה הוא נגזרת מפוטנציאל האוהדים של בית"ר ירושלים, וזה פלח עמוק, אז ימים יגידו הלאומית גדולה עלינו או לא, בדיוק כפי שימים יגידו איך נתמודד ביום שבו נעלה לכר הדשא למשחק רשמי מול בית"ר ירושלים. היפתוטית קשה לדעת".

מיזוג עם בית"ר ירושלים אפשרי?
"
מיזוג כל הזמן נמצא באוויר, אבל יש לנו שעון חול וחלון הזדמנויות צר כי ככל שהזמן עובר גדל דור של אוהדים שעבורו יש רק בית"ר נורדיה. מי שהגיע למשחק של נורדיה בגיל חמש היום כבר בן עשר, ובעוד כמה שנים יהיה אדם בוגר שמכיר ואוהב רק את בית"ר נורדיה ירושליםזה כמו שאוהדי קטמון אחרי 13 שנה גידלו דור שלא ידע מיהי הפועל ירושלים. הזמן משחק כאן תפקיד ראשי".