מוחמד. למה לו פוליטיקה עכשיו?  צילום: עוז מועלם

"אני מבולבל. חולם להצליח, אבל לא רוצה שאוהדים של הקבוצה שלי יהיו נגדי", אמר עלי מוחמד לסוכנו אבי ציוני ולנו בכמה מקרים השבוע. הסערה שהתחוללה סביב החתמתו של הקשר מטנז'יר, ההזדמנות הזאת להגיע סוף סוף למועדון גדול, הפכה את השמחה הגדולה שלו כשבישרו לו על העיסקה בין בעלי בית"ר משה חוגג לבעלי מכבי נתניה אייל סגל למהולה בהרבה חשש. "אני רק רוצה לשחק כדורגל ולהצליח", הקפיד לומר השבוע, מתנתק לגמרי מפניות חוזרות ונשנות של ערוצי התקשורת שביקשו לתהות מה עובר עליו. "הוא ילד רגיש, מופנם, לא אוהב המולה, רק רוצה לשחק ולהתקדם", אומר ציוני. "הרעש הזה לא עושה לו טוב. להגיד לך שהעסקה הזאת בסכנה? אני מתקשה להאמין, ולדעתי הוא ישחק בבית"ר בעונה הקרובה. בצד זה, עם כל הכבוד להסכמים ולכסף ולנפשות הפועלות, כולל אותי שיש לי אינטרס מובהק שהעסקה הזאת תתממש, עלי מוחמד ילך עם הלב שלו ועם התחושות שלו, ועל זה, גם אני, האיש הכי קרוב אליו בעולם, לא יכול וגם לא רוצה לשלוט".

ללכת אחורה 

נכון לרביעי בלילה, בבית"ר מודאגים מאד מכך שמוחמד ייבהל מכל הפסטיבל סביבו ויודיע שהוא לא מגיע. מופעל עליו לחץ מכל מיני 'נשמות טובות' שרוצות ברעתה של בית"ר, כולל מסרונים כפי שתקראו בהמשך ממוסלמים שמתרים בו: "אל תלך לשחק בקבוצה גזענית". 

החשש הגדול, הוא שבת הזוג של מוחמד, שדומיננטית מאד בקריירה שלו, תטיל וטו על הגעתו לבית"ר. "אם חלילה מוחמד לא יגיע, זו תהיה מכה רצינית", אמר גורם בבית"ר. "זה יחזיר אותנו אחורה, יקבע אותנו למרות המאבק של חוגג כמועדון גזעני. זו תהיה מכה תדמיתית שיהיה קשה להתאושש ממנה ויהיו לה השלכות חמורות", הוסיף אותו גורם

מוחמד קיבל לטלפון הסלולרי שלו השבוע עשרות הודעות תמיכה של אוהדי בית"ר שניסו להבהיר לו את מה שמנסים ללא הצלחה להגיד כבר שנים ארוכות כל אלה שניהלו את בית"ר, שהרוב המכריע של האוהדים נגד גזענות, שהם מברכים כל מהלך שמחזק את הקבוצה שלהם, שבית"ר טהורה לעד זה משפט שעושה להם בחילה. אלא שלצד ההודעות מחממות הלב הללו היו גם כאמור, הודעות של מוסלמים מכל מיני פינות בעולם וגם בארץ שהזהירו את מוחמד שהוא מגיע למקום שלא ייתן לו צ'אנס לבעוט בכדור, שהוא מגיע לקבוצה גזענית עם קהל רווי שנאה לבני הדת של מוחמד, שהוא, ולא אנחנו אומרים את זה אלא כך נכתב בהודעות, "כורת ברית עם השטן".

זה סיפור קלאסי על כדורגלן שלא מפסיק להגיד את המשפט: "אני בסך הכל רוצה לשחק כדורגל", משפט שזאור סאדייב וג'יבריל קאדייב ואיברהים נאדללה, למי שזוכר, אמרו ללא הפסקה אחרי שעברו התעללות מהיציעים שהקיאו אותם מבית וגן

על פניו לא קרה כאן כלום: בית"ר התחזקה בקשר אחורי מהאיכותיים ביותר בכדורגל הישראלי ששמו עלי מוחמד. בפועל, אפשר לסמן את השבוע הזה כמכונן בהיסטוריה של בית"ר, שלפני שהיא מועדון כדורגל היא תופעה חברתית אנתרופולוגית. בשורה התחתונה: משה חוגג והנהלת בית"ר מובילים על ארגון האוהדים לה פמיליה 0:1. מצד שני, אנחנו רחוקים משריקת הסיום והכל פתוח. זה יכול להיגמר בתבוסה מוחצת של חוגג ושות', אבל גם קיים סיכוי שהקערה תתהפך. הכל על פי מידת הנחישות של הנהלת בית"ר, מידת ההתנגדות של לה פמיליה, ולצערנו הרב, רמת הביצוע של עלי מוחמד על המגרש, שכן הקומץ לא יחמיץ שום הזדמנות וישתמש אפילו בגפרור קטן כדי להבעיר את הגזרה

מהלך על הכתר 

חוגג הוא אלוף העולם בקופירייטינג. אף אחד חלילה לא מאשים אותו שנפרד מ־1.8 מיליוני יורו עבור גימיק. הוא חיזק את בית"ר באחת הרכישות הגדולות של הקיץ, אם לא הגדולה שבהן. אבל חוגג, וכך עשה את הונו, יודע לזהות הזדמנות שבה ניתן לבצע מהלך על הכתר. להביא לטדי שחקן ששמו מוחמד, שגם יחזק את הקבוצה וגם יהיה אמירה על המהפך שעובר המועדון, גם יגרום לאינצ'ים של הרייטינג סביב בית"ר ובעל הבית שלה להרקיע שחקים, זה, במונחים של כדורגל, טריפל דאבל. בגלל זה חוגג שיגע לאייל סגל, שבכלל גזר על עצמו חופשה מענייני כדורגל עד אמצע יולי, את מכשיר הטלפון הסלולרי. בגלל זה האלטרנטיבה של חוגג היתה איסמעילה סורו, עוד שחקן עם שם מהקוראן שהיה משיג אפקט דומה ולא איזה כוכב אירופאי שנוחת בטדי.

עלי מוחמד, השחקן החדש של בית"ר ירושלים (צילום: עוז מועלם)

בשיחה עם סגל ביום שני בצהריים, כשכל הקצוות נתפרו, חוגג השאיר כמה דברים פתוחים. הוא למשל הציע לנתניה במסגרת העיסקה את טל כחילה או שמואל שיימן או יעקב בריהון או ארנסט שטקוס. כל שחקן או יותר שמגיע לנתניה במקרה זה מפחית את דמי ההעברה של חוגג לסגל בסך 1.8 מיליוני יורו, עבור 60 אחוז מכרטיס השחקן של מוחמד. סגל ביקש לדון בזה אבל חוגג היה לחוץ. לפני שהסכומים עלו על השולחן הוא הודיע לסגל שיש לו 20 דקות להחליט אם לקבל את ההצעה או שהוא פונה לאופציית סורו. כשכבר סגרו את הכל וסגל ביקש לשמוע על שחקנים שיעשו את הדרך מבית וגן לנתניה, חוגג אמר שוב ושוב: "חייבים להוציא הודעה לתקשורת. חייבים לצאת לאנשים ולבשר להם".

יש אומרים שהבוס גם ביקש מאנשי המדיה של בית"ר להכין הודעה רשמית עם תמונה של מוחמד במדי בית"ר ותמונה של סורו, כשאחד מהם יוצג קבל עם ועדה לעולם. אבל לזכותו של בעלי בית"ר חייבים גם לזקוף דבר אחד בסיסי: הוא הצליח בתוך שעות ספורות להעיר את שוק המלפפונים הרקובים של הקיץ, הצליח להביא את בית"ר לכל מהדורות החדשות ותוכניות האירוח בכל המדיה, להאיץ את קצב עליית המינויים, וגם ובעיקר להחזיר את התחושה שיש לנו עסק עם מועדון כדורגל נורמלי, תחושה שהפכה לגעגוע רחוק מאז ימי גאידמק ודרך ימי אלי טביב. הראשון בגלל שהכניס אצבע בעין של אוהדי בית"ר, השני בגלל שהכניס אצבע בעין לכל מי שהיה צריך לקבל ממנו צ'ק.

אחרי החתימה של מוחמד בבית"ר היה ברור גם לחוגג שתצא הודעת גינוי של הלה פמיליה. חוגג החל לקבל איומים בסגנון: "הביטקוין שלך מממן את חמאס", "לא יהיה מוחמד בטדי" וכדומה. חוגג כתב שיתבע את האוהדים, והאוהדים כתבו: "אם תתבע כל הקהל יתהפך עליך", ופרסמו את הפוסט הזה

"אוהדים ואחים יקרים אין ספק, עברנו יום ארוך ומייגע, הכולל שמועות, כתבות, רכילויות, הסתה של התשקורת כלפינו וכמובן התרסה והתססה, בקיצור הכל מהכל. ועכשיו הגיע הזמן שאנו נגיב בשמנו בלבד!

משה חוגג. צילום: עמית שאבי

"לאחר אינספור בירורים ובדיקות לגבי זהות השחקן עלי, אנו מודיעים בזאת שאין לנו שום בעיה עם השחקן הזה עקב היותו נוצרי אדוק, אבל כן יש לנו בעיה עם השם שלו.

"הבעיה שלנו היא עם השם שלו בלבד ולא עם השחקן עצמו. לכן אנו נדאג להחליף לו את השם כדי שהשם מוחמד לא יישמע בטדי! כשמדברים על עקרונות מדברים על משפחה, ומשפחה לא מפרקים.

"למרות כל הלכלוכים מסביב, עמדנו על המשמר וכל הקשקשנים יכולים לאכול את הכובע".

היתה כאן שאלה פשוטה: האם חוגג מוריד כל אפשרות להתנגדות בקרב יושבי היציע ומסתכן אגב כך בחזית מול הקומץ או נכנס בכל הכוח. "זה עניין עקרוני", אמר לסובבים אותו. "הם לא ינהלו ולא יגרמו לנו נזק ואני אלך עד הסוף". 

למחרת בבוקר הוציא רוני מוסיזון מכתבים המבשרים לאותם 'אוהדים' על תביעה בסך מיליון שקל נגד כל אחד מהם. חוגג גם העביר מסר: "הוצאתי מיליונים מהכסף של הילדים שלי. אוציא עוד מיליון דולר מהכיס כדי לכסות את ההפסד של אובדן ההכנסות במקרה שהיציע המזרחי יישאר ריק. זה חבל כי זה יהיה על חשבון עוד רכש טוב לבית"ר. מי שגורם נזק הוא לא אוהד גם אם יש לו צעיף וכובע של בית"ר והוא נמצא במועדון ועם המועדון לפניי".

האסרטיביות של חוגג היתה נוקאאוט ללה פמיליה. עד כדי ההודעה פתטית שהיא הזכירה ועדת שמות באחת העיריות בארץ. הנה היא: "אנחנו חוזרים ואומרים שאין לנו בעיה עם השחקן החדש שחתם. להפך, הוא שחקן מצוין ואנחנו שמחים שהוא מצטרף. התקשורת עשתה מטעמים לא נכונים ופירשה את ההודעה כמו שהיא, רצתה שוב לסכסך בין הקהל לבעלים, כי הם רואים את השקט השורר במועדון וזה עושה להם רע. אנחנו מברכים על ההחתמה שהיא טובה למועדון ולאוהדים. יש הרבה שחקני כדורגל שנותנים להם כינוי. מסי מכונה הפרעוש ומוחמד סלאח מכונה 'מו'. גם אצלנו היו כינויים לכל מיני שחקנים, וכך גם לעלי מוחמד יהיה כינוי בטדי. בכל מקרה מאחלים לשחקן בהצלחה, ברוך הבא ויאללה בית"ר".  

למען השם 

לפני ארבע שנים, כשהגיע לבית"ר, השם הראשון שרצה סלובודן דראפיץ' להנחית בבית וגן היה עלי מוחמד. "אני הבאתי אותו לבית"ר תל אביב/רמלה. היה לי ברור שהוא הולך להיות כוכב בליגת העל, אבל ישבתי עם עצמי וחשבתי: 'איך אוהדי בית"ר יקבלו שחקן שקוראים לו עלי מוחמד?' ועוד תאר לך שזה בזמן שכולם הסתכלו עלי בעין עקומה כי הגעתי כאלמוני מהליגה השנייה", שחזר דראפיץ' השבוע. בשלב מאוחר יותר דראפיץ' גם רצה להנחית בבית וגן את דידיה קוגבניה המוסלמי, אבל נמלך בדעתו כי ידע שזה לא יעבור את מבחן הקהל.

לא נאריך יותר מדי בסיפור חייו של מוחמד. ב־2014, בגיל 18, הוא הגיע להתרשמות בבית"ר תל אביב/רמלה של דראפיץ' וברדה, וטבילת האש הראשונה שלו היתה במשחק אימון מול בית"ר ירושלים של מנחם קורצקי. מוחמד הרשים אבל חזר הביתה כי החזיק בהצעה מבורדו הצרפתית. אחרי שנה, כשדראפיץ' וברדה כבר הגיעו לבית"ר ירושלים, מוחמד שב לבית"ר תל אביב/רמלה. ביום שבו דראפיץ' חתם בנתניה הוא אמר לאייל סגל: "אני רוצה את הילד הזה, מוחמד, ולבנות את נתניה כמו בית"ר עונה קודם לכן. מוחמד יסגור לי את הפינה שקלטינס סגר לי בבית"ר". אחרי שנתניה עלתה ליגה החלו פלירטוטים מכיוון מכבי חיפה. דראפיץ' תפס את מוחמד ואמר לו: "אני לא אמנע ממך ללכת, אבל אם אתה רוצה להתאזר בסבלנות ולהגיע למועדון גדול כשאתה בשל, אז תישאר. אם תישאר איתי שנה־שנתיים אני אעשה ממך מיליונר". 

הוא יליד ניז'ר אבל גדל בגאנה עם אמו אחרי שאביו (המוסלמי) נפטר כשהיה בן חמש. הוא שיחק בנבחרת ניז'ר שחשקה בשירותיו. לפני מספר חודשים, בחלון ההעברות של ינואר, חוגג פנה לאייל סגל והציע לו: "סכום כסף נכבד וחילופי שחקנים תמורת מוחמד". סגל ענה: "2.5 מיליון יורו פלוס דוד קלטינס", וחוגג נבהל. אגב, באותה שיחה, חוגג, שהיה בטוח שמוחמד מוסלמי, שמע מסגל שהשחקן נוצרי. "אתה רואה, אפילו לא ידעתי וזה לא עניין אותי. כל מה שראיתי זה שהוא יכול לשנות את בית"ר מהקצה אל הקצה", אמר בעל הבית של בית"ר

תוך כדי תנועה סגל הפנים שהוא חייב לשחרר את השחקן כי אחרת יפסיד עליו כסף, שכן הוא הופך לשחקן חופשי וחוגג היה היחיד שמוכן להתקרב לסכומים שרצה בעל הבית של נתניה. וכשסגל הודיע לדראפיץ' שהילד עובר לבית"ר דראפיץ' חייך. אם כבר לאבד את הברומטר של הקבוצה שלו אז לבית"ר ולחבר רוני לוי

דגל לה פמיליה. צילום: אוהד צויגנברג

נכון לשלשום בערב, בבית"ר לא רגועים. עד שמוחמד לא ינחת בישראל, יחתום על החוזה והכל יהיה חתום ונעול לא ינשמו שם לרווחה. הקופון המוצדק שחוגג גזר השבוע עם הודעות תמיכה מכל רחבי הארץ והעולם (יש לבית"ר אוהדים בכל פינה בגלובוס), כולל הצעות של אנשים מאוד בכירים להירתם פיזית לסיוע בהסברה וגם במלחמה בלה פמיליה אם יהיה צורך, הפך את השבוע הזה למהנה ביותר מבחינת הבעלים מאז שהגיע לבית"ר

אבל חוגג למד בעונה החולפת שבכדורגל עד שהשופט לא שורק לסיום אי אפשר להתרווח. הדבר שהוא פוחד ממנו הכי הרבה זה משהו בלתי צפוי של הרגע האחרון שבו מוחמד חוטף רגליים קרות ומודיע לבית"ר שאין לו כוחות להיות סיפור תקשורתי וטריגר שלא באשמתו למלחמת אחים בין היציע המערבי למזרחי. או כמו שאמר זאור סאדייב בסרט 'טהורה לעד': "אני רוצה להבקיע גולים, לא לחנך אנשים. בשביל זה יש להם אבא ואמא". זה משפט קאלט כשמדברים על מועדון הכדורגל של בית"ר, שהשבוע, תודה לאל, הפסיק להיות שונה מאחרים. מוחמד חי ונושם ואפילו בועט יגידו הסאטיריקנים, ועכשיו הכל ברגליים של עלי מוחמד, שיכול לבעוט לכל הרוחות את האוטופיה הזאת אם ייבהל.

פנינו השבוע לראש העירייה משה ליאון. בכל זאת, פרשה שמסעירה את ספינת הדגל של הספורט, בירושלים, עם השלכות הרבה מעבר לענף. ביקשנו ממנו את התייחסותו לפרשה, אבל  מלשכתו של ליאון רק נמסר: "אין תגובה, זה במגרש המועדון".