קלינגר. לאיזו צרה נפלתי. צילום: עוז מועלם

סיום המשחק בטדי ביום ראשון האחרון. בבית"ר מנסים לשדר אופטימיות. "שיחקנו טוב עד הדקה ה־75", אומרים שם. "זה הפסד מבאס. תיקו היה משקף יותר. הפסדנו לכישרון של באר שבע, ליכולות האישיות הגבוהות של מליקסון והאסלביינק, לא משהו שקשור לכדורגל". 

האופטימיות המוגזמת הזו מזכירה, לא נעים להגיד, את ההתבטאויות של גיא לוזון אחרי עוד הפסד של בית"ר. השחקנים בצהוב־שחור היו יורדים מכר הדשא בידיים ריקות, לוזון היה מספר לנו סיפור לפני השינה על שיפור ועל התקדמות ועל סבלנות ועוד מיליון מונחים שנועדו לתרץ. מצד שני, ההגינות מחייבת לומר שבשני משחקים תחת קלינגר זה נראה הרבה יותר טוב מאשר בשמונה משחקים אצל לוזון, הרבה בגלל שאצל המאמן הקודם זו היתה זוועה מתמשכת, אבל קלינגר ממש לא אשם בזה.

"אלה לא המשחקים וזו לא היכולת שאפיינה אותנו אצל לוזון", אומר גורם בכיר בבית"ר. "עם כל האכזבה, זה נראה הרבה יותר טוב ויש לא מעט נקודות אור. נתנו פייט לבאר שבע, שיחקנו כדורגל, עידן ורד כמעט עקץ אותם דקה לפני הגול העצמי של כחילה. זה לא היה משחק שאתה יוצא ממנו מיואש אלא מעודד. כולם מדברים על ההגנה שלנו, אבל 75 דקות באר שבע לא הגיעה למצבים וגם עלתה ליתרון משער עצמי. צריך גם לזכור שכל החוקים נשברו אחרי ה־2:0 כי התחלנו להמר ולעשות בלגן במגרש כדי לחלץ נקודה".

קלינגר ביקש וקיבל יציאה למחנה אימונים שאמורה לתקן, באמצע סוף נובמבר, את ההרס שהשאיר כאן אלי טביב כשהוציא את בית"ר למחנה אימונים בהונגריה עם רבע סגל ביולי. בית"ר תצא  למחנה בשפיים מה־18 עד ה־21 בנובמבר ותקיים שלושה אימונים ביום ומשחק אימון. קלינגר מאז שהגיע מנסה כל הזמן למזער נזקים יותר מאשר לשוות אג'נדה לקבוצה שלו כי הזמן קצר והמלאכה מרובה וחלק לא קטן מהפועלים שיש לו עצלים. "הפגרה הזו הגיע מהשמיים כי אנחנו חייבים לייצב את השורות. לעבוד מהבוקר עד הלילה כדי שנתחיל להיראות כמו קבוצת כדורגל, כזו שעושה הגנה ברמה של אסטרטגיה ולא מסתמכת בעיקר על תרגולים באימונים כמה ימים לפני משחק". 

× × ×

אם קלינגר היה צריך לכתוב דוח על הקבוצה שלו, סביר שהיו שם כמה סעיפים שמדירים שינה מעיניו. הראשון הוא דברים בסיסיים כמו למשל זה שאף קשר אחורי לא יורד למטה כדי למנוע כדור רוחב ממגן או שחקן כנף של היריבה. כמו למשל זה שהרכות והנרפות של שחקני בית"ר זועקת לשמיים, שיימן, אינברום קלטינס, יו ניים איט, כל אחד על אחד נגמר בזה ששחקן של בית"ר מפסיד את הכדור ליריב שלו ומשם צריך להתחיל לרדוף. קלינגר צועק באימונים את המשפט: "תחסל אותו" בכל פעם ששחקן הגנה של בית"ר מנסה להרוויח כדור משחקן התקפה. הבעיה היא שבאימונים זה נראה יותר טוב, כי גם שחקני ההתקפה של בית"ר הם לא משהו להתגאות בו ביכולות הטכניות, לפחות בכושר הנוכחי שלהם. ואז מגיע מליקסון כזה ומשאיר אבק לכל דחליל בצהוב־שחור. 

אבל הבעיות של קלינגר הרבה יותר גדולות מזה. הן מתחילות בזה שכל אחד כמעט משחקני בית"ר בורח מאחריות. כל המשחק קלינגר סימן לשחקנים שלו כשמליקסון עשה תנועה לקבל כדור את הספרה שתיים עם האצבעות, כלומר שניים על אחד. אז שניים אכן נצמדו למליקסון אבל עשו את זה כדי לצאת ידי חובה. הם לא נתנו את הגוף, לא הציקו, לא ניסו להוציא את מליקסון מדעתו. הם עמדו לידו כאילו הם מחכים לסלפי. "מליקסון מסיים כל משחק עם סימנים כחולים ברגליים מרוב הקטנות שהוא חוטף משחקני יריב", סיפר לנו השבוע גורם בהפועל באר שבע. "את המשחק בטדי הוא סיים בלי שום מכות יבשות".

אף אחד חלילה לא קורא לשחקני בית"ר לשחק מלוכלך. אבל קלינגר לא יכול להגיד מצד אחד שהוא שואף להפוך את טדי לסיוט עבור היריבות ומצד שני לראות איך השחקנים שלו הם מכניסי האורחים הכי נדיבים בכדורגל הישראלי. "אין שום בסיס להשוואה בין החרפה שהיתה כאן נגד בני יהודה למשחק מול באר שבע", אומר גורם בבית"ר, "אבל אנחנו לא יכולים לחיות בשלום עם זה שכל קשר התקפי או חלוץ שבא לשחק נגד בית"ר עושה מההגנה שלנו קרקס. אז פעם זה מנור סולומון ממכבי פתח תקוה, פעם זה פלומין הצרפתי של חדרה, אחרי זה אלה הם צ'יבוטה ושועה מבני יהודה והשבוע מליקסון. זה כבר לא עניין של כדורגל אלא של אופי. לא יקרה כלום אם בדקה הראשונה במשחקים בעיקר בטדי איזה שחקן של בית"ר יעיף שחקן יריב באוויר ויקבל צהוב רק כדי להעביר מסר שאצלנו בבית אף אחד לא יכול לעשות מה שהוא רוצה". 

× × ×

קלינגר, ויש לו בעניין הזה קארד בלאנש מהבעלים משה חוגג, יצטרך לעשות ניתוח עמוק בסגל, מה שאומר שחמישה שחקנים לפחות יצטרכו להזדכות על הציוד וחמישה אחרים יגיעו במקומם. בבית"ר חורקים שיניים כדי לא להעלות את הנושא הזה על סדר היום, כי כל שמועה כזו או אחרת עשויה לפרק את חדר ההלבשה בבית וגן לגורמים בחודשיים הקרובים. אבל בניגוד גמור ליכולת שלהם לקרוא את המהלך הבא של מליקסון או צ'יבוטה, שחקני בית"ר לא פראיירים. הם יודעים שכמעט כל אחד מהם זמני בהחלט בבית וגן. 

כמו שזה נראה כרגע, קלינגר יוותר לפחות על שני שחקני התקפה בפקק הבלתי נגמר שיש לו בחלק הקדמי שהתפוקה שלו אפסית. אלה יכולים להיות וארן וסילבסטר (שאליהם נגיע בהמשך), ערן לוי, שלמרות החיבוק הדביק שהוא מקבל מהמאמן, אם הקוצי פוצי הזה לא יתחיל לבוא לידי ביטוי במספרים לא יהיה מנוס מפרידה, וגם שחקנים פחות משמעותיים ברוטציה, כמו למשל יעקב בריהון. עוז ראלי סביר להניח לא יהיה פה, ואם בבית"ר ייווכחו שהחזרה של אנטואן קונטה לכושר היא עניין של זמן יקפיאו אותו לטובת מגן ימני אחר, כנראה ישראלי, כמו גם ז'אורז'יניו שבלי לתת לו צ'אנס אמיתי להוכיח את עצמו הנוכחות שלו בבית וגן מיותרת. אבל קלינגר לא פראייר.

הוא ינחית כאן רק שחקנים שבמונחים של הליגה הישראלית הם רמה אחת מעל, פלומין הצרפתי של חדרה למשל. אבל זה פחות חשוב כי אנחנו מדברים על החלק הקדמי. מה יותר חשוב? בלם בעל שיעור קומה. שם שהוזכר כמה פעמים במסדרונות בית וגן הוא חסוס רואדה, הבלם הספרדי הנהדר. הבעיה עם רואדה היא שגם אם בבית"ר יחליטו ללכת עליו זה יהיה רק אחרי בדיקות רפואיות מקיפות, כי רואדה עבר פציעה ברצועות הברך ורק בימים אלה הוא משלים סופית את השיקום שלו. 

בכל מקרה, המסקנה המתבקשת מהשעטנז שנבנה פה, בגלל קוצר זמן ואולי גם חוסר הניסיון של חוגג, היא חוסר איזון והיעדר היררכיה ברורה. קלינגר רוצה סגל שבמקום שימנה 34 שחקנים, כפי שקורה היום, יעמוד על 23 שחקנים, מתוכם 18 שבכל רגע נתון ראויים להרכב הראשון בקבוצה שמכבדת את עצמה ולפחות על הנייר היא קבוצת צמרת. לצורך זה הוא זקוק לעוגנים, כי גם הוא יודע שלצערנו הרב אין היום בבית"ר שחקן אחד לפחות שהוא ברמה אחת מעל כולם. גם לא עידן ורד שפוטנציאלית אמור להיות כזה. שטקוס בעמדת השוער, רואדה או מישהו בסגנון שלו כבלם, עוד קשר אחורי שהוא ברמה גבוהה, ופלומין, לצד ורד, איינבינדר ובוזגלו, זה משהו שאפשר להתחיל איתו. עד אז צריך לספור את הימים לתחילת חודש ינואר ולהתפלל להשיג כמה שיותר נקודות כדי לצאת מהסטטוס המעליב שבו בית"ר סוחבת את כל הליגה על הגב.

עוגן בסגנון של השחקנים שהזכרנו היה אמור להיות ארון אולנארה, החלוץ הניגרי שהגיע אחרי קריירה די מרשימה, לפחות לפי ההחתמות בדרכון שלו. אבל אולנארה, למרות השער המאוד יפה שכבש נגד בני יהודה, מתגלה בינתיים כעוד כדורגלן פוחז בחדר ההלבשה של בית"ר, שממילא עמוסה באגואים. אז הטייפ קאסט של ערן לוי וטל בן חיים ידוע, אבל אולנארה, שעצם העובדה שהוא מגיע ויוצא מבית וגן בעזרת נהג פרטי ששכר בתשלום גורמת להרגיש, לא ברור למה, שהדבר הזה שקוראים לו בית"ר ירושלים קטן עליו. אז נהג פרטי אם יש לך את האמצעים זה על הכיפק, למרות שאתה משחק בבית"ר ולא בפריז סן ז'רמן, אבל לרדת לחדר ההלבשה אחרי שהמאמן החליף אותך משל היית יוסי בניון, זה כבר מדליק נורות אדומות. 

אולנארה ננזף על עבירת המשמעת הזו, ויש סיכוי שאת העונש האמיתי הוא יראה בתלוש השכר שלו (רק שלא יקצץ בתגובה את המשכורת של הנהג הפרטי), אבל בפעם הבאה שבבית"ר ייתקלו בגינוני כוכבות מעין אלה זה עלול להיגמר בכרטיס אדום.

× × ×

בינתיים, הכמיהה לתת לאולנארה הזדמנות להוכיח את עצמו (בכל זאת רכש יקר עם רקורד) העלימה לחלוטין את יאקוב סילבסטר, שמהרגע שהוא הבין שהוא האופציה השנייה, השלישית או הרביעית בהתקפה של בית"ר אין לו ביטחון להבקיע שער גם במשחק אימון, ולא פחות מזה את אנתוני וארן, להזכירכם, תגלית העונה שעברה. וארן כבר שני משחקים לא בסגל. הוא מסתובב בבית וגן עם הראש באדמה וחי בתחושה שבגלל שהוא לא מישהו שהגיע מבחוץ אלא היה כאן עוד מהעונה שעברה לא ממש סופרים אותו. 

לזכותו של קלינגר ייאמר שהוא לא יכול לשחק עם 14 שחקנים בהרכב ולא יכול גם לשים את וארן על הספסל במקום גיבוי למגינים, הבלמים והקשרים. זה או שוארן יהיה ביציע או סילבסטר. 

כך או אחרת, שלושת הימים בשפיים אמורים לעזור לקלינגר לעשות סדר בבלגן שיש לו בקבוצה. הבעיה היא שהבנייה המאוחרת, חילופי המאמנים והמהפכה הגדולה או הקטנה שתהיה כאן בינואר הופכים את בית"ר לקבוצה שעונה שלמה נמצאת בהרצה. זה עשוי להיות נסבל רק אם בית"ר תצליח להימלט מקרבות תחתית כי אחרת יכול להיות כאן סחרור שלא תדעו איך ואם יהיה אפשר לצאת ממנו.