אחמד עאבד: כמה סמלי וכואב עבור היציע המזרחי שדווקא עאבד הוריד את המסך על העונה הזו עם גול בדקה ה־93 בטדי. בפעם האחרונה שהפועל תל אביב ניצחה כאן זה היה באותה דקה, עם הגול של זהבי שרשם דאבל דרמטי. הפעם זה היה עאבד שהשתיק את התפאורה הנפלאה של אוהדי בית"ר. ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם את הלב. 

בניון יוסי: את מופע הפרידה של מספר 15 מהכדורגל הישראלי הוא יבצע בואכה גיל 40 במשחקי גארבג' טיים באשדוד המושבה ומול יציעים ריקים נגד הפועל רעננה. את החלום שלו על משחק פרישה לעיני טדי מפוצץ באוהדים מול הקבוצות שהיו לו לבית בישראל כמו באר שבע או מכבי חיפה הוא ייאלץ לגנוז.  

בניון. צילום: אוהד צויגנברג

גן ילדים: ההתעקשות של חוגג למלא את השורות בשחקנים עמוסי אגו, בכאלה שלא רואים אף אחד ממטר, שמקלקלים חדר הלבשה, שהופכים מועדון מפואר עם תקציב של עשרות מיליונים לגנון, היא אחד מסמלי כשלון העונה הנוכחית. תגידו אתם, הייתם בונים קבוצה עם ערן לוי, בוזגלו, טל בן חיים, בניון ודודו גורש? אלה שמות אולי לגולסטאר, בטח לא למועדון שיש לו שאיפות לקרוא תיגר על תואר.

די.אן.איי: זה לא חייב להיות המאמן הנפלא של מכבי נתניה סלובודן דראפיץ' כי הוא תפוס, אבל כדאי לו לחוגג להנחית כאן מישהו בסטייל הזה של הצניעות, של החריצות, מענטש שינהל לו את הקבוצה, כי הלוזונים והקלינגרים לא מתחברים לדי.אן.איי של בית"ר. צריך פה מישהו בסגנון של רוני לוי והשריף או שם אלמוני עם עתיד מזהיר. מאמני דור הביניים, שנכשלו על פי רוב, אינם יכולים לקבל צ'אנס להיכשל גם בבית"ר.  

הנהלה: בכל 83 שנות קיומה, מעולם לא היתה בבית"ר חשיבה לטווח ארוך, הנחת תשתיות והקמת מועדון כדורגל אמיתי. תמיד היינו שכונה, מהמפיות של דדש דרך הבלטות של פניג'ל ואפילו בקפריזות של מאות המיליונים ששפך גאידמק. אולי להעביר את שוק מחנה יהודה לקניון מלחה זה עניין שאנחנו לא בשלים אליו עדיין. הגוף דחה את השתל. הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. 

ורד עידן: גם הקפטן וגם בית"ר צריכים לעשות חשבון נפש איך הכנס הכי חשוב בבית וגן לא הצליח העונה לבוא לידי ביטוי. אולי בגלל שבוזגלו דרך חו על האצבעות, אולי בגלל שבית"ר עמוסה בשחקני כנף ואולי בגלל שהוא צריך שייתנו לו לא רק סרט על הזרוע אלא גם את המפתחות של הצוללת הצהובה. 

עידן ורד. צילום: אלכס קולומויסקי

זרים: עונה שלמה שיחקה בית"ר עם זר אחד או שניים בהרכב. בזמן שצ'יבוטה בצ'יראי, טאפוקו ופלומין, עד שעזבו, חתומים על העונה המוצלחת של בני יהודה, נתניה וחדרה, בבית וגן נפלו על הפנים עם הרכש הזר למרות שיש כאן סקאוטר ואנליסטים והשד יודע מה עוד. 

חוגג משה: אי אפשר שלא לרחם על בעלי בית"ר שההרפתקה הזו עלתה לו השנה 60 מיליון שקל והתוצאות שהוא השיג פחות טובות מאלו של חדרה, רעננה ובני יהודה. "אפשר לעבוד עלי רק פעם אחת", אמר הבוס אינספור פעמים השנה. העקיצה הזו, של הרבה מאוד אנשים, שעלתה לו 15 מיליון יורו (כמה זה יוצא בביטקוינ'ס?) לימדה אותו, יש לקוות, לקח אחד חשוב: אנשי כדורגל ככל שתפתח להם יותר את הלב ואת הכיס ככה הם יוציאו לך יותר את הנשמה.

משה חוגג. צילום: אוהד צויגנברג

טביב אלי: "המנהל המקצועי הכי משובח בכדורגל הישראלי" החריב בקיץ כל חלקה טובה. כל בעלים היה לפחות ברמה המוסרית משאיר כאן תשתיות, שחקנים או משהו שלא יפרק את בית"ר לחלוטין, אבל טביב, כמו שרק הוא יודע, לקח את עשרים ומשהו מיליוני השקלים של חוגג והעביר לו בעלות על מועדון ריק מתוכן. אף קוסם בעולם, כולל טביב, לא היה מצליח לייצב את השורות בתקופת זמן של שבוע. 

יואב כץ: ההחתמה של קלינגר, גם אם יואב כץ הוא לא בדיוק כוס התה שלכם, נולדה בחטא. מעין גניבה כוחנית שמזכירה את משל כבשת הרש. ככה, עם התנהלות שכזו, אי אפשר להצליח. הצדק הפואטי המתבקש הוא שקלינגר יצא קירח מכל הכיוונים. כץ, שבכל פעם שהקבוצה שלו ניצחה התנגח באקס שלו, מסיים את העונה בפלייאוף התחתון, ובמשחק הקרוב עם קלינגר או בלעדיו בית"ר והפועל חיפה נפגשות למשחק שלא מעניין אף אחד. 

כישלון: הכתובת היתה על הקיר. אי אפשר להצליח כשכל פישר הופך להיות משיח, החל מערן לוי, דרך לוזון, כלה באילון אלמוג ועד ניר קלינגר ירום הודו. בית"ר יותר גדולה מכולם והיא יכולה להגיע למשהו רק אם בצמוד לכסף הגדול שחוגג מפנק בו כל זב חוטם הבעלים קודם כל יבדוק אם יש לו את האישיות, את הרוח והוא ראוי לזכות להיות חלק מהמועדון המפואר הזה. עד אז ימשיכו לעשות עליו עוד סיבוב ועוד סיבוב, עד שמרוב סחרחורת הוא ייפול ואיתו תיפול בית"ר. 

לוזון גיא: הפועל תל אביב ומכבי חיפה, בית"ר, ועכשיו כנראה בסיס האם של הדודים במכבי פתח תקווה, גיא לוזון כנראה איבד את הטאץ' והיכולת להוביל קבוצת כדורגל כלשהי להישגים. העובדה שהוא הגיע לכאן, בעיקר בגלל היעדר אלטרנטיבה ומשום שהדודים הבטיחו שהם ייתנו לו רוח גבית כדי להציל את בית"ר, רק הופכת את הסיפור הזה ליותר הזוי וליותר מוזר. 

גיא לוזון. צילום: עוז מועלם

מאניה־דפרסיה: הרצון של חוגג לפטר את קלינגר השבוע היה איבוד עשתונות. גם אם מגיע לקלינגר ללכת הביתה, בית"ר חייבת להתנהל עם פאסון. בעלים כמו חסוס חיל ז"ל מאתלטיקו מדריד, שהיה השולף המהיר במערב, גרם יותר נזק מאשר תועלת לקבוצה שלו. אין סרט שבו אחרי כל ניצחון חוגג על גג העולם ואחרי כל הפסד הוא בדפרסיה. זה מסכן את העתיד של בית"ר. 

נגב: אולי חוגג שואף לחקות את חברתו הקרובה אלונה ברקת ויום אחד לפנות לפוליטיקה, אבל עד שזה יקרה הוא חייב להפנים שהרבה לפני האינטרסים של בית"ר, הגברת הראשונה של הכדורגל הישראלי תדאג לאינטרסים של הקבוצה שלה, ולכן הוא חייב למחוק אותה מרשימת היועצים/ממליצים שלו. חוץ מזה, אחרי הכישלון המהדהד שלה העונה, לא בטוח שגם אם היא חושבת על טובתו היא במומנטום חיובי של קבלת החלטות. 

סילבסטר יאקוב: החלוץ הסלובקי נבעט בידי ניר קלינגר רק כדי שהחלוץ הרומני עם גליון התנהגות עמוס באלימות והימורים יציל את ההתקפה האימפוטנטית שלו. ככה לא מחזקים קבוצה, ככה מחלישים אותה. 

יאקוב סילבסטר. צילום: ראובן שוורץ

עונת מעבר: האמוציות והקפריזות של חוגג הן דבר חיובי כי הן משדרות אכפתיות, אבל גם חוגג עצמו, כשיעשה חשבון נפש בקרוב על "איפה טעינו?", חייב להתייחס לעונת הביכורים שלו בבית"ר כאל עונת מעבר, שכר לימוד של שנה שייתן לו הרבה כלים להמשך הדרך. אף בעלים בכדורגל הישראלי לא הצליח בעונתו הראשונה, החל משחר, ברקת, גולדהאר ואיזי שרצקי. הם למדו את העסק תוך כדי תנועה. לא קרה כלום. ביוני־יולי מתחילים מחדש.     

פלייאוף עליון: לא ברור איך קבוצה שעונה שלמה לא תפסה את המקום השישי, עונה שלמה לא חיברה שלושה נצחונות רצופים, היתה כל כך בטוחה שמגיע לה לסיים בשישייה הראשונה. לא ברור גם על מה ולמה האובססיה לסיים שם, כשהתקציב, הקהל, הבעלים והשם עם הסמל על החולצה שווים לפחות, מינימום, מאבק על אליפות.  

צחוק בצד: למשך שבוע וחצי בקיץ, כיוונה בית"ר ללבן בעיניים של הפועל באר שבע, מכבי חיפה, וברגעי הנגאובר מסוימים אפילו לזה של מכבי תל אביב. אבל בלי שנשים לב האימפריה שנבנתה כאן, לפחות על פי הטבלה, הרבה יותר קרובה ליריבה העירונית של יוסי מזרחי ושי אהרון, ואם התחושה הכללית של הדיכאון לא תתפוגג במהרה, אנחנו עשויים למצוא את עצמנו מחליפים ליגות עם מועדון האוהדים האדום של הפועל קטמון. 

קלינגר ניר: למרות הנסיבות המקלות זה היה ליהוק כושל שלא הביא את בית"ר לכלום, חוץ מאשר להפוך אותה לגרועה בקבלת החלטות. תודה אבל לא תודה, לחפש מחליף לעונה הבאה כבר מעכשיו.   

 קלינגר. "הפכו אותי לאויב העם". צילום: עוז מועלם

רוני לוי: תודה לאל שהוא פנוי,  תודה לאל שחוגג יכול להרשות לעצמו לשלם לו משכורת. לא צריך גימיקים אלא ללכת על בטוח ובמצב הקיים, המאמן הנתנייתי שהפך השבוע לסבא, הוא הליהוק המתבקש.   

שופטים: מופע חד־צדדי של אלון יפת בטוטו טרנר, פנדלים ברורים שלא נשרקו מול הפועל חיפה, מכבי חיפה וקרית שמונה, עונה שלמה בלי פנדל אחד לרפואה שנשרק לטובת בית"ר, ועם כל הכבוד למי שחושב שזו לא בכיינות, לאנשים בשחור יש חלק מרכזי בעובדה שהעונה של בית"ר נראית עוד יותר עגומה מכפי שהיא באמת.  

תקשורת: חוגג אוהב את הפלרטוט עם העיתונאים, אוהב שבכל מקום אפשרי מזכירים את שמו ואת הגיגיו. הוא חייב להבין שבמקום כמו בית"ר, סיר לחץ שהוא בילט אין, זה רק יכול להפוך את העסק לנפיץ עוד יותר. עזוב אותך מסטטוסים ומאירוח באולפנים ממוזגים. תהיה רואה ואינו נראה כמו שחר וגולדהאר וברקת (עד שנכנסה לפוליטיקה). אם חלק מהפאן בלהיות בעלים זה פרסום, תדבר אחרי הצלחות. זה ייקח זמן אבל לפחות יהיה לך כיסוי לכותרות.