אוהדי בית"ר. צילום: ראובן שוורץ

במשחק הבית האחרון של בית"ר בטדי, לפני תשעה ימים, הגיעו לאצטדיון רק כחמשת אלפים אוהדים. מדובר במספר זעום ביחס לפוטנציאל של המותג ששמו בית"ר, בהתחשב בהצלחה המקצועית היחסית של הקבוצה, לאור העובדה שהגזענות לשמחתנו נמחקה כליל, ובייחוד על אף העובדה שיש במועדון עידן חדש עם בעלים יציב, עם תשתיות מבורכות שהניח משה חוגג ועם ראייה קדימה ושאיפות גדולות.

לא חסרות סיבות להיעדר קהל בטדי. שנים של חוסר הצלחה מקצועית זה דבר ראשון. מחירי כרטיסים ש'גדולים' בחלקם על השכבה הסוציו־אקונומית שאליה משתייכים אוהדי בית"ר זה דבר נוסף. דרכי הגישה הבלתי נסבלות לטדי הן עוד סיבה. כמו גם משרד הכרטיסים לאן, זכיין הכרטיסים של בית"ר, שיושב בתל אביב. והנתון הכי מוזר הוא 8,500 אוהדים שמחזיקים במינוי, ו־15,000 שמחזיקים בכרטיס בית"ריסט, שמעניק להם הטבות מפליגות, ובכל זאת היציעים בטדי ריקים.

בין שלל הסיבות לכך שטדי לא מתמלא, קשורה רבות במה שיש לטדי להציע או במקרה הזה במה שאין לו. דרכי הגישה לאצטדיון בעייתיות וכוללות מספר חניות מצומצם (מקסימום אלף בלחץ). השירותים מטונפים, המזנונים מיושנים.

בחלק מהמקרים עבודות בכביש מונעות גישה חלקה לאצטדיון. במקרים אחרים מעגלי ביטחון שיוצרת המשטרה הופכים את ההגעה לסיוט. סמי עופר ובלומפילד ברמת האצטדיונים והפרסטיז'ה הם אירופה וכאן תקועים עדיין ב־1991 (מועד פתיחתו של טדי).  למשה חוגג אמורה להיות בטן מלאה על עיריית ירושלים שלא נותנת לו יד כדי להפוך את טדי למקום שכיף להגיע אליו וכיף להיות בו אבל בניגוד לאלי טביב למשל הוא שומר על כללי נימוס בסייסים ומנסה לייצר דיאלוג מכבד. אל תתפלאו, למרות שזה קיצוני כרגע, שחוגג יבקש בהמשך הדרך לארח משחקים במושבה בפתח תקוה כי בינתיים הוא צפוי לפי כל התחזיות להפסיד כשלושה מיליוני שקלים בין מה שתכנן להרוויח ממכירת כרטיסים לבין מה שקורה בפועל.

"תגובת עיריית ירושלים לדברים: "בשנה האחרונה השקיעה עיריית ירושלים תקציב גדול לשדרוג אצטדיון 'טדי', שהפך לאצטדיון ברמה מהגבוהות בארץ. האצטדיון הונגש לבעלי מוגבלויות, שופצו בו חדרי השירותים, אזורי כניסת הקהל וכן הוטמעו מערכות טכנולוגיות, דבר שהביאו לרמת אירוח גבוהה מאד. הליך קירוי האצטדיון יסתיים בחודש הקרוב.

בחודשים האחרונים אנו מתגברים את מספר עובדי הניקיון במהלך משחקי הכדורגל ומקבלים תגובות חיוביות בנושא.

זכיין המזון הינו מהמובילים בארץ, עם מגוון רחב של פרטי מזון לקהל הרחב; ואף ניתן לשלם באפליקציה ולחסוך את התור.

אנו משקיעים מאמצים רבים בנושא השאטלים, ביחד עם משטרת ישראל ומועדון בית"ר. אנו פועלים באופן מתמיד לשפר את מערך ההיסעים לטובת הקהל. עד לסוף השנה 'טדי' ימשיך וישפר את כלל השירותים הניתנים בו".

כך או כך, כשירות למשה חוגג ושות', ניסינו למצוא דרכים יצירתיות שיחזירו את טדי להיות מבצר עמוס באוהדים, שיקלו על חשבון העו"ש של המועדון בכל שנה עם הכנסות מכרטיסים, שיחזירו את הימים שבהם בית"ר נחשבה לקבוצה של המדינה לא רק בגלל העממיות שלה אלא בעיקר בגלל הפופולריות שלה.

× × ×

מנכ"ל מכבי חיפה, איתמר צ'יזיק, ערך בקבוצה הירוקה של יעקב שחר מהפכה שלמה בכל נושא הקהל, שאת פירותיה הזו קוצרים במועדון מהכרמל עד היום, עם מספרים מדהימים של 18,000 מינויים, יותר מ־20 אלף אוהדים בממוצע למשחק ומשחקי צמרת שהם סולד אאוט. רק כדי לסבר את האוזן, יותר משבוע לפני המפגש מול מכבי תל אביב, בתוך 48 שעות אזלו כל הכרטיסים למשחק הזה, רובם ככולם על ידי אוהדי חיפה.

"המודל שלנו כהנהלה לגבי כרטיסים ומינויים היה הליגה הגרמנית, שזו הליגה עם מספר האוהדים הרב ביותר פר משחק באירופה", מסביר צ'יזיק. "מחקר שנעשה בבונדס ליגה, על ידי כל קבוצות הליגה, מבאיירן מינכן ודורטמונד ועד באייר לברקוזן ופ.צ. קלן, גילה את המסקנה הבאה: 'ככל שמחיר כרטיס או מינוי יותר נמוך כך ההכנסה יותר גדולה'. המטרה במכירת כרטיסים היא כפולה. ראשית, אתה רוצה להביא הרבה קהל שיתמוך בך וייתן לך נקודות כי בכל עונה קהל תומך שווה נצחונות. שנית, אתה כמובן רוצה להרוויח כסף כדי לייצר הכנסות לטובת התקציב. ככל שהמחירים יהיו יותר עממיים תרוויח יותר. ככל שהם יהיו גבוהים ויקרים תפסיד פעמיים: פחות קהל ופחות כסף".

ציז'יק לקח על עצמו כפרויקט את נושא האוהדים. "עשינו פרויקט שקראנו לו 'המסע לגירוי האוהדים'. אמרנו לאוהד הממוצע בוא תבחר לך כיסא לכל החיים. פתחנו אתר וירטואלי עם מפה של האצטדיון והצענו לאוהד לבחור את הכיסא שלו, שבעזרת האתר הוא גם יכול לראות בלייב, את זווית הצפייה ואת המרחק שלו מכר הדשא. זו טכניקה שפיתחו באן־בי־איי ובפוטבול האמריקאי ויישמנו אותה כלשונה במכבי חיפה".

דבר נוסף שביצע ציזי'ק הוא יום פתוח לאוהדים. "הזמנו את הקהל אלינו ליום פתוח. כל אוהד קיבל מפה של האצטדיון עם סימון של כל מושב. בא אוהד ואמר: 'זה המקום שאני רוצה' ורכש מינוי בו במקום. ליום הפתוח הראשון הגיעו 11,000 איש, ורובם רכשו מינויים. ביום הפתוח הבא וזה שלאחריו אנשים היו מגיעים ורוכשים מינויים להם, לילדים שלהם ולמשפחות שלהם, כי הנגשנו להם את המועדון. אמרנו להם במילים אחרות 'הקבוצה הזו וכל מה שמסביב לה, זה שלכם. האצטדיון הוא שלכם. עכשיו בואו ותחליטו כבעלי הבית איפה אתם רוצים לשבת ומה המחיר שנוח לכם לשלם מתוך כמה אופציות'. כשאוהד מקבל כזה יחס, ברוב המקרים הוא יחזיר לך בריבית".

הלאה. צ'יזיק ושות' הצליחו לפענח במידה רבה מאוד את הדי־אן־איי של גידול דור העתיד. בשנות ה־70 וה־80, למי שזוכר, ילד שהיה מגיע לימק"א היה נכנס עם מבוגר, וכשבגר היה רוכש כרטיסים ומינויים והופך לאוהד מן המניין. "הלכנו לבתי ספר בכל פינה בארץ ואמרנו להם: 'אתם תשלמו על הנסיעות לאצטדיון ואנחנו נחלק לכל ילדי בית הספר כרטיסים בחינם'. היו המון בתי ספר שלקחו את זה בשתי ידיים, עמותות של יחידות בצה"ל. הם היו מביאים מאות רבות של אוהדים שהם דאגו להגעה שלהם לאצטדיון ואנחנו פתחנו להם את השערים. היום לחלק ניכר מהילדים והחיילים האלה שבגרו יש מינוי למכבי חיפה", מסביר צ'יזיק.

עוד עניין שמנכ"ל מכבי חיפה לשעבר החליט עליו הוא סבסוד הסעות מכל פינה בארץ למשחקיה הביתיים של חיפה: "הגענו לדימונה, לערד ולירוחם, ולעוד ערים מהדרום ועד למרכז, ואמרנו להם: הנה האוטובוס, עד למגרש 40 שקל הלוך חזור (20 שקל לכל כיוון) ויש לכם את החוויה להגיע למשחקים שלנו. אז בשנה הראשונה והשנייה והשלישית אנשים הגיעו באוטובוסים האלה, והיום הם מדליקים את המכונית ונוסעים חצי מדינה כדי לראות את הקבוצה שלהם".

אבל כשצ'יזיק מספר על המהפכה שלו, הוא מסביר שעם כל הכבוד לכל שיטות השיווק, הדבר המרכזי היה קו פתוח לאוהדים. "קיבלנו החלטה אסטרטגית שכל אוהד שמתקשר לקו פתוח בכל רגע מקבל מענה. לא משנה בכלל אם הוא לא התקשר שנפתור לו בעיה אלא קילל את המאמן והשחקנים. ענינו לו וניסינו עד כמה שאפשר להניח את דעתו. לא היה אוהד שלא קיבל מענה. רק השבוע קיבלתי טלפון מלה פמיליה, ארגון אוהדי בית"ר, שהתלוננו באוזניי כמנהל האצטדיון בסמי עופר שלא נותנים להם להכניס אביזרי עידוד וקונפטי למשחק מול הפועל חיפה, ופתרנו להם את הבעיה. האוהד הוא הצרכן שלך. אתה חייב להיות קשוב לו כל הזמן. אם תפנה מחר לשירות לקוחות של חברה מסחרית ולא יענו לך, בפעם הבאה שהם יציעו לך מוצר שלהם אפילו לא תסתכל עליהם".

× × ×

הצעות הייעול של צ'יזיק אולי ייושמו על ידי חוגג ושות', ואולי לא. כדאי רק לציין שצ'יזיק ושות' במכבי חיפה הגיעו לשיא ישראלי של הכנסות מכרטיסים ומינויים בעונה אחת, סכום מפלצתי של 32 מיליוני שקלים, שהוא גבוה יותר מתקציב השחקנים של בית"ר העונה. אבל עם כל הכבוד לעניין המחקרי, הסיפור סביב בית"ר הוא גם ובעיקר סוציולוגי, כי הרי מדובר במועדון שלעיתים הכדורגל משמש לו רק תירוץ. זה הרבה יותר עניין חברתי, בייחוד כשאנחנו מדברים על אוהדים.

משה דדש, היו"ר המיתולוגי של בית"ר, טען תמיד, כמי שבא מתחום הקולנוע, שהכוכבים הגדולים הם אלה שמוכרים כרטיסים. "בזמני היינו מביאים מגה סטארים כמו עטר, זוהר, אלון מזרחי, שמות שאתה יודע שגורמים לאנשים לנסוע לכל פינה בארץ. הבעיה של חוגג היא שאין היום כדורגלן ישראלי שמסוגל להיות 'שובר קופות' וזו בעיה אובייקטיבית. צריך גם לזכור שמדובר בסך הכל בחבלי לידה טבעיים. חוגג התחיל כאן משהו יפה והוא יקצור את הפירות בשנים הבאות אחרי שבית"ר בתקופתו תטביע חותם. אני לא מתרגש מזה שנגד רעננה באו רק 5,000 איש, כי גם בתקופה שלנו קרה שמול קבוצות קטנות היתה תקרת זכוכית של 7,000 איש. ברגע שחוגג יצליח, והוא יצליח, ליצור פה מסורת של קבוצת צמרת שנאבקת על תארים, הגרעין שמגיע למגרשים יגדל. בית"ר עדיין יכולה בכל משחק נתון למלא כל אצטדיון בארץ. שם המשחק כאן הוא סבלנות. ברגע שבכל פתיחת עונה האוהדים יבינו שיש כאן בסיס ובעלים יציב, הנתונים האלה ישתנו לטובה".

דדש. לא מבין על מה המהומה. צילום: אלכס קולומויסקי

דוד טל, הבעלים של משרד הכרטיסים 'בן נאים' ששנים היה מחזיק בזיכיון למכירת הכרטיסים של בית"ר, מספר שהיה שוכר חברת שמירה כדי שתצליח להתמודד עם ההמון שצבא על המשרדים שלו. "אנשים היו חוסמים רחובות כדי להצליח לרכוש כרטיס למשחק של בית"ר. היינו מפעילים מרכזייה של שישה קווי טלפון משש בבוקר עד שש בבוקר שלמחרת והיא היתה קורסת. בית"ר היתה ההצגה הכי טובה בעיר והכי טובה בארץ. מה קרה מאז? כמה דברים. ראשית, זו כבר לא הקבוצה שמייצגת את ישראל השנייה, שיש לה זהות עם המון שרוצה לזעוק את קולו. ההמון הזה היום הוא בשלטון, 'אבל בהסתדרות' זו קריאה שהיא לא רלוונטית.

"שנית, הסלוגן שליווה את אוהד בית"ר במשך שנים תמיד היה 'באש ובמים בית"ר ירושלים', כלומר קריאת מלחמה. בתל אביב ובחיפה יוצאים לבילוי ובירושלים זו היתה מלחמה, וככל שהאנשים מתבגרים והעולם מתקדם לאף אחד אין כוח למלחמות, אנשים רוצים ליהנות.

"פעם היית יוצא מהבית לראות את מלמיליאן או אוחנה גם במינוס שתי מעלות. היום קצת טפטופים ואתה נשאר בבית. אז נכון שגם לחיפה אין יותר את ברקוביץ' וראובן עטר, ולמכבי תל אביב אין יותר את נמני, אבל שם יש בעלים שהוא אוהד של הקבוצה ולא אוהד של באר שבע, ושם יש תרבות פנאי אחרת שבה אפשר להוציא 150-100 שקל על ערב שהוא בילוי. והכי חשוב, שם יש יציבות של שנים בזמן שבבית"ר כל שלוש שנים יש כאוס ומתחלף בעלים. דבר אחרון: הגזענות אולי נעלמה מיציעי טדי אבל כמה אלפים טובים הפסיקו לבוא למשחקים בגללה ולא חזרו מאז, אז הנזק כבר נעשה וייקח עוד שנים לתקן אותו".