חוגג ינסה שוב. צילום: אורן אהרוני

ביום שישי בבוקר הפיצה בית"ר ברשתות החברתיות סרטון משעשע, שבו נראה אלי אוחנה מגיע לבית וגן, מסדר את הקונוסים, סוחט תפוזים, נותן יד למאיר הרוש. זה היה סוג של מערכון, סאטירה במיטבה, לכל מי שפקפק במעמדו של אוחנה, לאלה שבלבלו את המוח על מתיחות כביכול בינו לבין בעל הבית משה חוגג. הרעיון ליצור את הקטע הזה היה של משה חוגג בעצמו. במקום להכחיש ו/או לגבות את אוחנה, חוגג פעל בשיטת הנוקאאוט, סרטון קורע מצחוק של כמה דקות, שהפך ויראלי ברשת, שבו הוא משמיד כל צקצוק בלשון לגבי מערכת היחסים שלו עם אוחנה ולגבי המשך דרכו עם הסמל הגדול ביותר בתולדות בית"ר.

בשיחות סגורות חוגג מבהיר היטב לאנשים הקרובים אליו שאוחנה כאן כי הוא, בעל הבית, רוצה בו ומעריך את פועלו. "אני מרגיש איתו בנוח, יש לו ערך מוסף, הוא עושה עבודה טובה, ואני שמח שהוא חלק מהמערכת". כפי שתלמדו בהמשך הכתבה הזאת, החוזה של אוחנה בבית"ר אינו מהווה שום חובה מצידו של חוגג להחזיק אותו במערכת. "אצל משה חוזה הוא לא רלוונטי. אם מישהו לא צריך להיות בבית וגן הוא ישלח אותו הביתה וישלם לו את מלוא ההתחייבויות". אוחנה כאן, נעול חזק עד תום העונה הבאה. מי יהיה אחר כך? אללה קרים. במילים אחרות, אפשר באותה נשימה לשאול את השאלה הזו באשר להמשך דרכו של חוגג עצמו.

מי שאומר לניר קלינגר שהוא עלול לא להמשיך כאן בעונה הבאה שומע את המשפט "יש לי חוזה". חוגג עצמו עדיין לא החליט אם החוזה הזה יקנה לקלינגר עוד שנה כמאמן בית"ר. כאמור, החוזה הוא לא עניין רלוונטי. "אם חוגג יחשוב שניר הוא האיש המתאים להוביל את בית"ר לצמרת הגבוהה בעונה הבאה הוא ימשיך איתו, ואם הוא יחשוב שמישהו אחר יותר ראוי למשימה הזו אז ניר הולך הביתה. מאוד פשוט", אומרים בבית"ר. "שום חוזה שבעולם אינו כובל את חוגג מלעשות את מה שהוא רואה לנכון". 

בנוגע לקלינגר יש התלבטות אמיתית. הגעה לפלייאוף העליון, עניין קלוש כרגע, תבטיח את מקומו של קלינגר בבית וגן גם בעונה הבאה. אי הגעה לשם תוריד משמעותית את הסיכוי שימשיך. אם בית"ר בכל זאת תסיים את העונה הסדירה במקום השביעי ומטה קלינגר יצטרך להילחם על המשרה שלו, כלומר ייאלץ במסגרת כדור השינה שצפוי לנו מול אשדוד ורעננה ושות' לספק כדורגל מרהיב, להראות שבית"ר בכושר הכי טוב בארץ, שהיא רק מחכה שתתחיל העונה הבאה אחרי שהיא מפרקת כל מה שזז בסדרת משחקים שלא מעניינת אף אחד

חוגג אינו אוהב את מה שהוא רואה מבית"ר בתקופה האחרונה. מול אשדוד הוא לא התרשם בגלל חולשת היריבה, מול בני יהודה בגלל המשבר של הזהובים. הוא צמא לכדורגל שמח, לבידור במיטבו. קלינגר אינו מצליח לספק את זה. מצד שני, חוגג מאוד אוהב את הנטייה של המאמן שלו להשתמש במקסימום כלים התקפיים בכל משחק. בראשון האחרון חוגג היה בטירוף מרוב עצבים. הוא לא הבין איך הקבוצה שלו מקבלת גול דקה אחרי שהיא מובילה בנאיביות של קבוצה בטרום א'. הוא לא הבין גם איך קלינגר לא הצליח, עם כל הסיפורים על הווינריות שלו ונאומי המוטיבציה, לגרום לשחקנים שלו לנער את הגול הזה, לעלות למחצית השנייה ולטרוף את הדשא. החילוף של קריאף בוורד, כשקלינגר מאותת שהוא הולך על כל הקופה, הוריד אצל חוגג את מפלס הכעס כלפי המאמן. העובדה שבית"ר פספסה ניצחון כשכל נקודה היא קריטית, זה מה שגם חוגג זוכר בסוף.

אוחנה. סימנו אותו. צילום: עוז מועלם

חוגג מסתכל כל הזמן לצדדים ובודק איפה הוא יכול לשדרג את הקבוצה שלו. זה נכון גם בנוגע לעמדה שמאחורי הקווים. מציעים לו את אבוקסיס והוא לא בטוח שמאמן בני יהודה מספיק בשל ללחץ של טדי. מזכירים לו את רוני לוי, וגם כאן הוא סקפטי (אף שבתוך בית וגן לוי הוא קונצנזוס). אפילו ברק בכר, שאתם מבינים לבד כמה חוגג היה רוצה שיהיה פה, הוא כרגע פנטזיה לא ממומשת, כי לכו תדעו אם חברת הכנסת המיועדת אלונה ברקת תשאיר אותו עד לתום חוזהו ב־2020. כל אלה הם כאבי הראש של חוגג בנוגע לקלינגר. אבל בסוף יקבע כמו תמיד מבחן התוצאה, ופלייאוף תחתון יקשה על קלינגר להמשיך לעשות את העליות לירושלים מדי יום.

× × ×

אגב, בבית"ר דיברו השבוע לא מעט על גיא לוזון, שמנסה להמציא את עצמו מחדש במכבי פתח תקווה. "אם לוזון היה לוקח עוד 4-3 נקודות בקדנציה שלו בבית וגן סביר להניח שהיינו מגיעים לפלייאוף העליון וכל העונה הזו היתה נראית אחרת. לא ברור איך הוא הצליח 'להוביל' אותנו למקום האחרון בליגה". זו קריצה ומחמאה לקלינגר, אבל האמירה "תזכרו מה שהיה כאן לפני שקלינגר הגיע" לא ממש עושה רושם על חוגג

× × ×

חוגג לא תכנן את זה אבל הוא יסיים את העונה כשהוא מוציא מכיסו הפרטי 47 מיליון שקל עבור התענוג להיות בעלי בית"ר. 26 מיליון שקל שילם לטביב ואת השאר כדי לבנות ולהחזיק את בית"ר. חוגג אינו אלי טביב שיש לו גבולות גזרה ברורים. הוא כמו ישראלי בטיול בחו"ל. יש הוצאות מתוכננות אבל הוא מוציא כסף ספונטנית. מבחינתו של בעל הבית, אם לא היה יכול להוציא כסף כי מתחשק לו אין טעם להיות בעלים של קבוצת כדורגל. כך בדיוק רכש את גדי קינדה במיליון יורו, כך ניסה לעשות עיסקה מוזרה שבה הוא משלם למכבי תל אביב 1.5 מיליון יורו על אילון אלמוג. אגב, ההצטיינות של אלמוג במחזורים האחרונים מסיבה נחת רבה לחוגג, שאומר לכולם: "עכשיו כל מי שחשב שאני הזוי מבין שאני יודע לזהות כישרון". 

בעל הבית שלח בתקופה האחרונה כמה אנשים בבקרה התקציבית שיתקשרו לטביב ולבעלי תפקידים בבית"ר ולקבוצות כמו חדרה ובאר שבע ששילם להן כסף עבור פלומיין ושיימן בהתאמה, שיספרו לאורליצקי ושות' על מוסר התשלומים שלו ועל היכולות הכלכליות שלו. דווקא הפקפוק שיש מסביב לגבי הכיסים העמוקים של בעל הבית מעלה אצלו את המוטביציה בנוגע לעסקאות כאלה ואחרות.

חוגג עובר ימים קשים. המצב של בית"ר, שלא מצליחה לשבור את תקרת הזכוכית של השישייה הראשונה, מעיב על רוחו. העובדה שהעונה הזו עשויה להסתיים כשיעמומון אחד גדול לא נותנת לו מנוחה. קרוביו, שתמכו בו כשהודיע להם שהוא רוכש את בית"ר, לא מרוצים מהאנרגיות והכסף שהוא משקיע בבית"ר, בעיקר מכך שהוא חווה כל  כך הרבה אכזבות. זה לא הלחץ המסיבי שהפעילה דנה אשכנזי על בעלה שיעזוב את הכדורגל. ענבל חוגג, רעייתו של הבוס, מכילה היטב את הצעצוע שבו הוא משחק. להגיד שהיא מאושרת מזה עד הגג? לא. להגיד שזה ישפיע על המשך דרכו של חוגג בבית"ר? תהיו רגועים, גם כאן התשובה שלילית.

× × ×

 חוגג אמר השבוע בשיחות סגורות ש"כל כולי בבאר שבע". הוא לא התכוון לעיר נעוריו אלא למשחק מול הקבוצה שאותה אהד עד לשנה האחרונה בטוטו טרנר. זה משחק שבו ברור לכולם שזו ההזדמנות האחרונה בהחלט של בית"ר להציל את הסיכוי לפלייאוף עליון. מי שמזלזל באובססיה לשישייה הראשונה אינו מבין שחוגג בטוח שאם בית"ר תגיע לשם היא עשויה לסיים גם במקום השני או השלישי שמוביל לאירופה, שהפער בין פלייאוף עליון לתחתון הוא חמישה מיליוני שקלים, שלא לדבר על הכסף שייכנס אם בעונה הבאה הקבוצה תהיה אחת הנציגות של ישראל בליגה האירופית.

אבל במקביל לציפייה למשחק בבאר שבע ולמחשבון הסיכויים לפלייאוף, חוגג עובד במלוא המרץ על העונה הבאה של בית"ר. יש לו מחברת עם רשימת שחקנים, הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ואת מי בית"ר צריכה לצרף כדי להפוך מקבוצה עם פוטנציאל לקבוצה מצליחה. בסעיף הראשון, חוגג משוכנע שבית"ר חייבת מספר 6, כלומר קשר דפנסיבי קלאסי. הוא מניח שאנתוני אנאן הוא פתרון זמני נחמד אבל לא מי שייקח את בית"ר על הגב בעונה הבאה. יש לו במחברת שני שמות. הראשון הוא איסמעיליה סורו בן ה־19, הקשר מחוף השנהב של בני יהודה. בחלון ההעברות הנוכחי בינואר חוגג ניסה להנחית את סורו בבית"ר והוא יושב על הטלפון של ברק אברמוב. זה מקבל משנה תוקף נוכח העובדה שחוגג היה הראשון שפנה לאברמוב כדי לצרף את ירדן שועה. את שועה הוא פספס, הוא ינסה לא לפספס את סורו. שם נוסף הוא עלי מוחמד ממכבי נתניה. למי שלא יודע נספר שלפני שלוש עונות, כשסלובודן דראפיץ' ושי ברדה אימנו את בית"ר הם רצו לצרף את מוחמד לקבוצה שלהם בבית וגן. דראפיץ', שאוהדי בית"ר קיבלו אותו בחשדנות, היה בטוח ששם כמו עלי מוחמד יהפוך עליו את היציעים. חוגג, שבודק כל הזמן את הסטטוס של מוחמד בנתניה, לא שאל בנוגע לדתו ולמוצאו. אגב, אם תהיתם, מוחמד הוא נוצרי. להביא אותו לבית"ר יהיה קשה מאוד בגלל מחירו, לא בגלל סעיף הלאום.

עמדה נוספת שבית"ר מחפשת לה פתרונות היא עמדת המגן השמאלי. שמואל שיימן החביב הוא לא פתרון מספיק טוב, ונראה שרק שחקן זר יכול לתת מענה מתבקש לעמדה הזו. לפני חודש בבית"ר בדקו אפשרות לצרף את מרסל הייסטר, האקס מפרנצווארוש. ההונגרים בלמו את זה אבל בית"ר עדיין על הקו. הייסטר, אגב, פסל על הסף את האפשרות לחזור לבית"ר, אבל שינה פאזה מסירוב מוחלט להתלהבות גדולה כשעדכנו אותו ששאלי טביב כבר אינו הבעלים, שהשריף החדש בשכונה הוא משה חוגג.

עוד עמדה שחוגג ישים עליה לא מעט כסף בקיץ היא עמדת החלוץ, בהנחה שיתברר שמיחאי וודוץ' הוא לא עילוי. בגזרה הזו יחזרו בבית"ר לאופציית זחוביץ', ינסו לבדוק אם אייל סגל מסכים לדון במחיר של החלוץ המונטנגרי הנהדר שלו פאטוס ביצ'ראי. אם לא ביצ'ראי עצמו, זה בהחלט הסגנון של הגולר שיחפשו בבית וגן.

במקביל לזה, חוגג בודק כל הזמן אופציה של צעירים מוכשרים דוגמת קינדה. אילון אלמוג כבר לא רלוונטי, אבל שמות כמו דן ביטון מעניינים אותו, ויהיה גם מעקב צמוד אחרי מיכאל אוחנה, שיחל ברגע שבו יתחיל לשחק. אוחנה, ירושלמי מקרית יובל, נמצא בנקודת פתיחה מצוינת, אבל קצת יותר ברצינות, הוא עשוי לעשות את הפריצה שלו בבית"ר, כל זאת בהנחה שהוא כשיר.

× × ×

בבית"ר ציפו שלמשחק ביום ראשון יגיעו יותר מ־20 אלף צופים. 4,521 בדיוק הגיעו מחיפה, 14 אלף היו אוהדי בית"ר. מספרים נאים. לפני המשחק, כשבבית וגן חישבו את כמויות הכרטיסים שנמכרו פלוס מספר המינויים, היה ברור שהם שוברים את מחסום 20 אלף הצופים, אלא שבדיעבד התברר שכ־1,500 מנויים לא הגיעו למשחק (בגלל מזג האוויר, משום שבית"ר לא נאבקת על חייה או על תואר, וכדומה). צריך לחלק את עניין הקהל לשניים. מצד אחד, אוהדי בית"ר מעולם לא התנהגו בצורה כל כך מעוררת כבוד כמו בעונה הזו, עם אפס אלימות וגזענות ואלפים שנוהרים למשחקי חוץ. מצד שני, כשהעריך את ההכנסות שיגיעו במהלך העונה חוגג ציפה ליותר קהל במשחקים כמו זה שנגד חיפה. הנחת העבודה היתה שכרטיס הבית"ריסט והרכש המסיבי יביאו את אוהדי בית"ר למגרשים. נראה שהפער בין הציפיות של חוגג לבין המספרים ביציעים הוא המראה לכל ההתנהלות שלו בבית"ר. הוא חושב שכמו בהרבה מקרים אחרים בחיים, אם אתה עושה את המקסימום תבוא על שכרך. הוא שוכח שבכדורגל כולם מפונקים וכפויי טובה, שכולם נדבקים רק להצלחה

× × ×

אלונה ברקת, חברת הכנסת המיועדת, היא סוג של מודל עבור חוגג מהרגע שבו נכנס לגוב האריות של הכדורגל הישראלי. לא ברור אם ביום מן הימים גם חוגג יחליט שהוא פונה למגרש הפוליטי. מה שכן ברור זה שהפועל באר שבע עשויה לזוז ממועדון הקבוצות הגדולות ששואפות לזכות בכל התארים האפשריים. מהבחינה הזו, עבור בית"ר זו בשורה משמחת. מהרבה בחינות אחרות, יש לא מעט אנשים שאומרים שאם המהלך של ברקת היה מתרחש לפני שנה או שנתיים אולי היינו מוצאים את חוגג כבעלים של הפועל באר שבע. ביום שני חוגג וברקת, שני חברים טובים, ייפגשו והוא יברך אותה על הקריירה החדשה שבפתח והיא תחמיא לו על השינוי של בית"ר מתחילת העונה ועד היום, ושניהם יכססו ציפורניים ביציע הכבוד וינסו להבין איך אחרי 160 מיליון שקל, תקציב שתי הקבוצות ביחד, הן נאבקות בציפורניים על פאקינג כרטיס לפלייאוף העליון

 אלונה ברקת. צילום: הרצל יוסף

× × ×

פנדל ברור על שיימן (שהחליט לא ליפול) ולירן ליאני לא שורק לפנדל לקחו לבית"ר ביום ראשון שתי נקודות. גם פנדל ברור מול קרית שמונה שלא נשרק, עוד אחד מול הפועל חיפה, שיפוט מחריד מול מכבי תל אביב במסגרת הגביע וזוהי רק רשימה חלקית. אם בית"ר לא תהיה השנה בפלייאוף העליון זה בגלל שלא עושים לה חשבון בטדי, לא היריבות, גם לא האנשים עם המשרוקית.