קלינגר. בינתיים זה ירח דבש . צילום: גיל נחושתן

חדר ההלבשה של בית"ר בסיום המשחק בסמי עופר. כולם על השולחנות, מתיזים מים, מאור בוזגלו משתולל בשמחה ולועג למצב הברך שלו תוך כדי ריקוד וירטואוזי במיוחד. ברקע השיר 'עד האור הבא'. כולם שרים בקול את ההיי לייט של השיר: "תודה לאל שנתן לי בידיים יפהפייה כמו חומות ירושלים". 

"נכון, זה רק ניצחון אחד. עוד לא עשינו כלום, אבל אחרי שבמשך חודשיים הטרנד של כולם היה לרדת עלינו, לקרוא לנו 'מושב זקנים' ו'שחקנים שבאו לעשות סיבוב על חוגג' והאוהדים שרו לנו במשחק נגד בני יהודה 'תורידו ת'חולצות', הגיעה התפרצות רגשות. זה היה כמו לידה. כשהשופט שרק לסיום הרגשנו שירדו לנו מאה קילו מהלב, כי להחזיר הרבה ששת אלפים איש מאוכזבים אחרי כל הצער שגרמנו להם השנה, זה היה פשוט בלתי נסבל", הסביר אחד משחקני בית"ר. 

יש המון סייגים לניצחון ביום שני. המזל שהלך עם הקבוצה של ניר קלינגר, אפקט החלפת המאמן, ההרס העצמי הבלתי נגמר של היריבה ממול, הכול נכון. אבל יש גם, לפחות לגבי המשחק הרגעי הזה, כמה סממנים שאם הם ימשיכו להופיע בכיוון הנכון אולי אפשר להתחיל להיות אופטימיים. מהות השינוי בין המאמן הנוכחי של בית"ר לזה הקודם, גיא לוזון, היא יכולת הגמישות המחשבתית, התגובה למתרחש, והעיקר, היכולת של קלינגר בניגוד גמור ללוזון, שפשוט לא יודע להגיד טעיתי, להודות, וזה הדבר הראשון שעשה המאמן החדש של בית"ר, שהמחצית הראשונה של בית"ר היתה חושך מצרים. קבלו את הסצנה: השחקנים יורדים לחדרי ההלבשה. עידן ורד מלמל בקול: "אוי ואבוי".

אלי אוחנה ומשה חוגג עם המנכ"ל מוני ברוש מוכי הלם, לא עוזבים את הכיסאות כדי לטעום מהבופה, שחקנים שמים את היד על הפנים. ואז קלינגר נכנס. "לא רוצה לדבר איתכם על המחצית השנייה. על זה נעבוד במהלך השבוע. מיקי (סירושטיין) עולה לקישור. קלטינס מגן ימני. מאור בכנף במקום ערן לוי. המחצית הראשונה היא היסטוריה. אתם עולים עכשיו ומנצחים את המשחק הזה דרך התקפות מעבר". זהו. בלי פרשנות, בלי ביקורת, בלי צעקות, בלי שעירים לעזאזל שעוברים משפט ראווה.

יותר מאוחר יסביר קלינגר לאנשי בית"ר שהוא מראש רצה להכריע את המשחק במחצית השנייה וגם שטעה בציוות של 45 הדקות הראשונות. אבל יותר מזה. קלינגר גם הסביר למי ששוחח איתו שהוא לא ראה קטסטרופה במחצית, בניגוד לפרשנויות. כי מי ששכח, משחקי בית"ר העונה היו עמוסי מצבים של היריבה ליד השער ב־45 הדקות הראשונות, ובחלק מהמקרים המשחק הוכרע כבר בחצי הראשון. כאן, פרט למצב של שון ויסמן שהסתיים ברשת, חיפה שלטה אומנם ללא עוררין אבל לא הצליחה להגיע למצבים של גול. זו היתה עצירת הסחף. זה שבית"ר שווים גול כמעט בכל משחק היה ברור לגמרי.

בחמשת הימים שהכין את הקבוצה למשחק קלינגר ניסה להשוות את בית"ר לטוטנהאם וליברפול במובן הזה ששתי האנגליות לא מוותרות על מחויבות ומשמעת טקטית למען כדורגל יפה אלא משלבות אותם יחד. "אין סתירה בין שני הדברים האלה. אנחנו יכולים להיות בית"ר עם הדי.אן.איי ההתקפי אבל גם לגרום ליריבות לירוק דם כדי להגיע אלינו לשער", אמר קלינגר. אז בית"ר לא הרשימה במשחק ההגנה במחצית הראשונה, אבל כמות הקילומטרז', הירידה לתאקלים, כדורים שהשחקנים של בית"ר הרוויחו - היו הגבוהים ביותר מאז תחילת העונה. כלומר קלינגר כן הצליח לגרום לישבן של השחקנים שלו לבעור. 

שחקני בית"ר חוגגים בחיפה. "זה היה כמו לידה". צילום: גיל נחושתן

ההחלטה להפוך את מיקי סירושטיין במחצית השנייה לג'וקר שלו היתה גם בגלל שזה מה שיש אבל גם משום שקלינגר אימן את סירושטיין באשדוד ושם מספר 20 שימש כקשר אחורי. זה לא אידיאלי, אבל במובן מסוים סירושטיין מילא תפקיד שקלינגר עשה בנבחרת ישראל שנים רבות: הבלם האחורי של הקישור. זה שהיה כדור ארוך גאוני, שספק אם סירושטיין האמין שייצא לו מהרגל בבישול לאינברום, זה רק הבונוס.

"יש לנו סוף סוף מאמן שרוצה להיות חכם ולא רק להיות צודק", אמר השבוע גורם בבית"ר והתכוון לשינוי במחצית. והקרדיט לערן לוי עם המסר: "קודם קח את הצ'אנס להראות מה אתה יודע ואז נחליט לגביך", שזה הרבה יותר מאשר ה"הוא שמן", שלוזון אמר בצורה מעליבה בפומבי עם כיבוס המילים "אחוזי משקל". לפני ואחרי הכול, בסיום המשחק בחדר ההלבשה, כשהוא לא מצליח לדבר בגלל צרידות בקול, אמר המאמן: "הניצחון הזה הוא רק שלכם ואל תיתנו לאף אחד לקחת מכם את הקרדיט".

אף פעם אתה לא יודע אם קלינגר הוא באמת כזה מאמן עם טביעת אצבע או שיש לו יותר מזל משכל, ואם הוא אכן כזה סחבק שקורא לכולם בבית וגן "אחי" או שזו פוליטיקה. אבל בינתיים זה משיג את התוצאות. קלינגר, שאצל יואב כץ היה צריך להתמודד עם יום מים חמים במקלחות ויום מים קרים, קיבל בבית"ר שני אנליסטים, יועץ מנטלי (דני ענבר) ויועץ ארגוני וקארד בלאנש לשינויים בסגל כאוות נפשו. "יש כאן תנאים של אירופה", אמר כשנכנס לראשונה בשערי בית וגן. "יש כאן הכול כדי להצליח".  

"זה לא השער בבעיטת העונשין, מרגש חשוב ויפה ככל שיהיה", מסביר שחקן בבית"ר את הגול של מאור בוזגלו בסמי עופר ביום שני האחרון. "זו הגאונות של הילד, שיודע בדיוק איך הוא הולך לעשות זה. לסמן עם האצבעות שלוש, כדי שכחילה, קריאף וסירושטיין יעמדו בחומה ויסתירו לחיימוב. זו התנועה של הרמת הגרביים כדי שכיווץ האצבעות כשהרגל נכנסת מתחת לכדור יהיה מושלם, וזה המבט הזה, כמו כוונת של מטוס, כדי לצלם את הפינה לפני הבעיטה". את שיר המזמור הזה סיפק לנו השבוע שחקן של בית"ר בנוגע לשער של בוזגלו. כל מילה מיותרת. 

עם הכניסה של בוזגלו במחצית השנייה ההוראה של קלינגר היתה ברורה. אומנם בוזגלו הוא שחקן הכנף של בית"ר, אבל השימוש בו יהיה מינימלי כדי לא להתיש אותו. למי שלא שם לב, בכל פעם שבוזגלו קיבל את הכדור במחצית השנייה כל שחקני בית"ר החלו להיצמד אליו כדי לפתוח לו אופציות מסירה כדי שייאלץ לרוץ כמה שפחות עם הכדור. זה היה הכדורגל של פעם, כשכוכבי על כמו מלמיליאן או אוחנה לא היו כשירים ואז קבוצה שלמה היתה עובדת בשבילם. זה גם מה שקורה היום בברצלונה של מסי וביובנטוס של רונאלדו. בימים של פרנצ'סקו טוטי ברומא קראו לזה בעיתונות האיטלקית ההבדל בין 'הפועלים והנסיכים', בלי לפגוע בכבודו של אף אחד. 

בוזגלו, מכורח ההחלמה מהפציעה שלו והחלודה שצבר, משחק עדיין בעמידה. עם זאת הוא כבר בישל נגד אשדוד, כבש נגד חיפה, וכמעט מצא את הראש של עידן ורד במצב אחר במשחק בסמי עופר. אבל הערך המוסף שלו, אומרים בבית"ר, הוא הרבה יותר גדול. הוא מנווט את המשחק כמו רכז בכדורסל, הוא מכוון את השחקנים, הוא משנה קצב. תסתכלו שוב על המשחק ביום שני ותראו את בוזגלו חמש או שש פעמים עושה תנועה של חמש אצבעות קפוצות ואומר: "רגע". ההמתנה של שתי השניות האלה אמורה לתת לו את האפשרות לבחון ולתכנן את המהלך, אבל היא גם מסדרת את שחקני בית"ר כי בוזגלו מראה לכולם עם האצבע איפה לעמוד. אם הברך לא תבגוד בו חס וחלילה שוב, יש לבית"ר נכס עצום.

"אף אחד לא יודע לאן הקריירה של בוזגלו הולכת ואנחנו מאחלים לו כמובן בריאות, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שהבחור הזה הוא מקור השראה" אומר שחקן בבית"ר.

"לראות אותו, אחרי כל מה שהוא עבר, מגיע לכל אימון, מחייך, עובד כמו משוגע, לא מדבר הרבה אלא מתעסק רק במה שחיובי, זה שיעור לכל נער שרוצה להיות כדורגלן", אומר שחקן בבית"ר.

יש לכדורגלנים מנהג מגונה, בין האימונים, לפניהם או אחריהם, לקיים שיחות ברזייה על שחקנים, מאמנים, עיתונאים ועוד שאר ירקות. בדרך כלל מושב הלצים הזה עמוס פרשנות לא מחמיאה על נושא השיחה. בוזגלו, אומרים בבית"ר, בורח מההתכנסויות האלה כמו מאש. הוא מעדיף לקחת כדור ולבצע אתגר שרואים ביוטיוב או לעשות קצת תרגילי כוח. ביום שני אין אחד בסמי עופר שלא ידע שהוא יבעט את הכדור החופשי הזה לרשת. על הספסל של בית"ר התלחשו שזה בפנים.

איינבינדר, אושרי דודאי והיועץ המנטלי דני ענבר אמרו אחד לשני: "זה גול". אפילו מירן בוזגלו, שבעלה הבטיח לה שהוא מבקיע בסמי עופר בדקה ה־70, הזילה דמעה. בוזגלו הקדים בתשע דקות, כי זה הוא, מקדים את כולם. במשחק הקרוב הוא יארח עוד אקסית, את הפועל באר שבע, ולמרות שאוהדי בית"ר ואוהדי היריבה יתחרו בקריאות לעברו (הצהובים יעודדו בלי סוף, האדומים יטנפו כמה שיותר), עדיין לא ידוע אם בעיטה חופשית לרשת של אריאל הרוש תגרום לבוזגלו להישאר פסיבי כמו בחיפה או שהוא ישמח לסגור חשבון אם אוהדי האלופה שלא נותנים לו מנוחה (והקריאות בוזגלו מת בפציעה הקשה שלו במשחק בין באר שבע למכבי חיפה שברו את כל שיאי הגועל). 

בבית"ר עשו השבוע הכול כדי לשמור על פרופיל נמוך. זה התחיל עם הקטנת הנוכחות של משה חוגג, שכבר לא מגיע לכל אימון, משוחח רק באופן לא פורמלי עם שחקניו ולגמרי לא מעוניין כבעבר לקיים איתם משחקונים. זה ממשיך עם ההחלטה, באופן מפתיע לפני משחק גדול - שלא לדבר בתקשורת, שכן בדרך כלל יש הכרח ליצור באזז סביב המשחק לצורך מכירת הכרטיסים, וממשיך עם המנטרה של קלינגר לאורך כל השבוע: "לא עשינו כלום. אנחנו עדיין בפיגור גדול". בבית"ר ייתנו כמה סינקים קטנים לקראת באר שבע כדי לפתוח לכולנו את התיאבון, כולל הקרנת תקציר המשחק הכי גדול בתולדות בית"ר נגד באר שבע: ה־2:5 מ־1998, שבו בית"ר הביסה את היריבה אחרי פיגור 2:0, אדום של אבוקסיס ושוער מחליף בן 17 (מושיקו גריף). 

אחרי המשחק מול באר שבע בראשון בבית"ר ינסו לחשב מסלול מחדש כדי לשדרג את העסק. הדבר הראשון שייבחן הוא מידת כשירותו של אנטואן קונט. בבית"ר מכים על חטא שלא הביאו מגן ימני כבר בקיץ ואם קונט לא יתאושש במהרה ינחיתו כאן מגן ימני. בנוסף קלינגר יצטרך להחליט אם להשאיר את דוד מרטן (שיתוף הפעולה בין המאמן לעוזר בחיפה היה מצוין) או להחליף אותו במישהו אחר, כשגם האפשרות להוסיף למרטן עוד עוזר מאמן נבדקת. בית"ר גם מכינה תוכנית מגירה לינואר, ופרט לרצון להחתים כבר בעוד חודשיים וחצי את שטקוס, שוער הפועל חיפה, ואת קשר הכנף של הפועל חדרה, אנג'י פלימיין (סעיף שחרורו עומד על כחצי מיליון אירו), עלה גם שמו של אלון תורג'מן, ששיתף פעולה עם קלינגר בהפועל חיפה. קלינגר רוצה סגל מאוזן, לא כזה שבו יש שחקני התקפה לעייפה אבל אין קשר אחורי אמיתי גרזן ולא מגן ימני. בית"ר עשויה לוותר על שניים־שלושה מהזרים שלה לטובת שוער (שטקוס), קשר אחורי ופלימיין כאמור.

עתידם של יאקוב סילבסטר, שפתח על הספסל מול חיפה, ואנתוני וארן, שלא היה בסגל, נבחן, כמו גם השאלה מה לעשות עם טל בן חיים, שכולם מבינים שהציוות שלו היה מיותר. קלינגר, שבן חיים זכה איתו בגיל 21 באליפות במכבי תל אביב, נותן לשחקן הרבה קרדיט, אבל כל זה עד גבול מסוים. במשחק מול באר שבע בית"ר צפויה לפתוח עם איינבינדר שיחזור מהרחקה, על חשבון בן חיים, כשסירושטיין ישוב לעמדת הבלם.     

× × ×

אלי טביב הגיע ביום שני לסמי עופר. יש לו לטביב טיימינג מהסרטים. הרי אם בית"ר וחיפה היו בקרב צמרת סביר שטביב לא היה מגיע. מכיוון שזה היה ייאוש שפוגש ייאוש הוא הפציע. כדי להזכיר לכולם שמאה מיליון ו־50 מיליון לא יכולים להשיג את מה שהוא השיג ב־25 מיליון, חצי ורבע מהסכום. טביב היה בשיאו ביום שני. הוא שוחח בעיקר עם אנשי מכבי חיפה. יש אומרים שחלומו הגדול הוא ששחר יציע לו להיות סוג של יועץ מקצועי לקבוצה הגוססת שלו. קשה לומר אם אלה הם רצונותיו של טביב (שחר לא בכיוון הזה בכל מקרה).

מה שכן בטוח זה שכסף בסוף זה לא הכול בחיים אם רואים את טביב, כי למרות האקזיט שעשה בכפר סבא, הפועל תל אביב וגם הסכום המרשים שקיבל מבית"ר, הכדורגל עדיין בוער בעצמותיו. אנשי כדורגל מספרים שבשיחות עם טביב הוא עדיין מתנהל כבעלים של קבוצה, חוקר על שחקנים, מעלה תיאוריות טקטיות מעניינות יותר ופחות. כולם מהמרים שיחזור לכדורגל בסופו של יום, בקבוצה מהלאומית (עפולה או הפועל פתח תקוה), או אפילו בליגת העל עם קבוצה קטנה. אפשר להוציא את טביב מהכדורגל, אי אפשר להוציא את הכדורגל מטביב. בחייאת אלי, תגיע ביום ראשון לטדי.