קובי מויאל. צילום: גיא יצחקי באדיבות הפועל קטמון ירושלים

קובי מויאל אף פעם לא עשה לעצמו הנחות. לא כששבר את הלסת כשחקן צעיר בבית"ר ועלה עם קיבוע מיוחד שגרם לו להיראות קצת מפחיד, לא כשנאלץ לנסוע לעונות השאלה בכפר סבא ובבני יהודה ולקצה השני של העולם לשריף טריספול המולדובית או לליגה בארצות הברית. העיקר תמיד היה לשחק כדורגל.

דומה שאם היה פותחים ליגה בקוטב הצפוני ומויאל היה רואה בזה אתגר ופרנסה הוא לא היה חושב פעמיים. בגלל זה ההחלטה להגיע להפועל קטמון, כשבליגת העל מצב הקשרים האחוריים, בטח הישראלים, הוא עולם הולך ונעלם, הפתיעה אולי את מי שלא מכיר אותו. אבל מי שיודע מאילו חומרים הוא עשוי דווקא לא הרים גבה.

"כשחזרתי מחו"ל הייתי במשא ומתן עם מספר קבוצות בליגת העל ובהן אשדוד, ובמקביל נפגשתי מספר פעמים עם שי אהרון וליאור זאדה", מספר מויאל על התהליך שהביא אותו לליגה של בוני שייע ורז זהבי בימי שישי בצהריים. "הם הציעו לי לשמור על כושר במועדון במקביל עד שאקבל החלטה אבל גם הראו רצון גדול לצרף אותי. לאורך כל הקריירה הייתי בטופ ושיחקתי במועדונים מובילים בארץ (בית"ר ומכבי חיפה), ומי שמכיר אותי יודע שמטרות ושאיפות לאורך כל הקריירה זה מה שהניע אותי.

"הייתי צריך לקבל החלטה עם המון מחשבה ולחשוב קצת מחוץ לקופסה אם לשחק בקבוצה בליגת העל ולהגיד העיקר 'שאני בליגה הראשונה' או ללכת למקום שבאמת רוצה ומעריך אותי ולנסות לעשות היסטוריה ולעזור למועדון לעלות ליגה. כששמרתי על כושר עם קטמון וראיתי את התנאים, היחס והמקצוענות הרגשתי בתוכי שזה הצעד הכי נכון עבורי".

איזו קבוצה ואנשים מצאת בקטמון?
"
אנשים טובים שמאוד רוצים להתקדם, המון שחקנים צעירים, מוכשרים ורעבים, אוהדים וספונסרים שתומכים ואוהבים את הקבוצה. אני יכול להגיד שמבחינת הליגה אומנם אני בליגה הלאומית, אבל מבחינת התנאים, הרצון והמקצוענות, קטמון אחרי המועדונים הגדולים המועדון הכי מסודר ורציני בארץ, וזאת אחת הסיבות שגרמו לי להגיע". 

עדיין זה קצת הלם תרבות לעשות את המעבר מסמי עופר וויט הארט ליין וניו יורק למגרש ברמלה.
"
שיחקתי עם נבחרת ישראל נגד מקסיקו באצטקה לעיני 110 אלף איש ועם שריף טריספול בליגה האירופית מול טוטנהאם מול 60 אלף צופים, ובשנה שעברה בארצות הברית נגד ולנסיה כשביציע בניו יורק 33 אלף אוהדים. חוויתי כשחקן המון חוויות גם בארץ וגם בחו"ל וידעתי שיהיה לי בהתחלה קצת הלם מקצועי ותרבותי וזה קצת הרתיע אותי, אבל מי שבאמת אוהב כדורגל בסופו של דבר מתרגל לכול. כשאתה בא מוכן מנטלית ורעב, בסופו של דבר זה הדבר הכי חשוב, הרבה יותר מהתפאורה מסביב. מי שמכיר אותי יודע שאני מקצוען ובכל מקום שבו שיחקתי נתתי את כל כולי על המגרש בלי אגו או הסטטוס של הליגה והיריבות שמולן אני משחק. לשמחתי פתחתי כבר משחק ראשון עם גול וזה עזר לכימיה שלי עם הקהל. בכל משחק אני מרגיש את האנרגיות והעידוד שלהם וזה פשוט כיף". 

בני סיון ויוסי ליפקין נלחמו עליך, פתחו את הכיס, ואפילו בגלל שהם נעלבו אחרי שלא נתנו להם קרדיט על הזכייה בגביע הטוטו כמעט ביטלו את הסיוע במימון החוזה שלך
  "עוד לא יצא לי להכיר באופן אישי את יוסי ליפקין, שמאוד רצה שאגיע ורק כשחתמתי הסתמסנו והודיתי לו, אבל אני יודע שיחד עם בני סיון ומרכוס גרשקוביץ' הם עשו מאמצים להחתים אותי. את בני סיון הספקתי להכיר קצת יותר מקרוב בתקופה האחרונה וגיליתי אדם מדהים וצנוע שמאוד אוהב את המועדון ולאורך שנים עוזר לקטמון המון ולא רק במקרה שלי. כיף לדעת שיש כאלה אנשים ששמים מכספם ללא תמורה ובלי תנאים".  

ביקשתי להתאמן עם בית"ר והם סירבו. מעליב. 
"כאחד שגדל במועדון מגיל שמונה והיה חלק מרגעים קשים ורגעים יפים אשקר אם אגיד שלא נפגעתי. ברור שציפיתי ליחס אחר ושיפתחו בפניי את האפשרות רק לשמור על כושר כשחזרתי מחו"ל, אבל הם לא רצו ולא הסכימו. מי שמכיר אותי יודע שאני לעולם לא אירק לצלחת שאכלתי ממנה גם אם התנהגו בצורה כזאת. אני מאחל להם הצלחה, אבל מרגע שחתמתי אני מתמקד רק בהפועל קטמון ירושלים". 

עזוב דיפלומטיה. יכול להיות שלברונו איבה יש מקום בבית"ר, שעל טיירה משלמים כמעט 300 אלף דולר ולקובי מויאל אין מקום וזמן לשמור על כושר בקבוצה שבה גדל? 
 "אני לא רוצה להיכנס לשמות ולפגוע בשחקנים. זה לא אני, והם בטח לא אשמים שהם הגיעו לבית"ר. אני כן יכול להגיד לך חד־משמעית שיכול היה להיות לי מקום שם והחברים שלי שמשחקים היום בבית"ר ומכירים את התרומה שלי יעידו על זה. אני לא מכיר אישית את משה חוגג, אבל יש לבית"ר בעלים חדש שמאוד רוצה להצליח ומשקיע המון כסף ואני מקווה שיעזרו לו לעשות בחירות נכונות".

זה נראה כאילו אתם עולים ליגה בהליכה.
"עוד לא ראיתי קבוצה שלקחה אליפות או עלתה ליגה בנובמבר. אומנם פתחנו את העונה טוב מאוד, אבל כאחד שעבר דבר אחד או שניים בכדורגל אני יודע שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר. אנחנו צריכים להיות נחושים ורעבים עד הסוף ולא להוריד את הרגל מהגז לרגע. לאורך עונה יש עליות וירידות ונצטרך להיות שם גם ברגעים פחות טובים כי שם באמת נמדדת עוצמה של קבוצה, אבל ללא ספק אנחנו בדרך הנכונה".

הגעת גם כדי לקדם את הצעירים, להנהיג. 
"לשמחתי יש המון שחקנים צעירים, מוכשרים ורעבים בקבוצה שרוצים מאוד ללמוד ולהתקדם בכל אימון. כמובן, כמו שאני למדתי משחקנים מנוסים כשהייתי צעיר, אני מנסה להעביר להם את מה שאני רכשתי לאורך השנים, אם זה מקצוענות, רעב והפן המנטלי שמאוד חשוב בגיל צעיר, ואני בטוח שתראו חלק מהם מובילים בקבוצות גדולות בעתיד. עדיין, חשוב לזכור שהמטרה העיקרית שלשמה הגעתי היא לעזור למועדון לעלות ליגה. לשמחתי בכל מקום ששיחקתי בארץ ובחו"ל זכיתי בתואר ועמדתי עם הקבוצות ביעדים, ואני מקווה שהסטטיסטיקה תמשיך בכיוון הזה".  

מילות סיום? 
"אני מכיר את שי אהרון וליאור זדה שנים וההחלטה שלי לחתום בקטמון היתה הרבה בזכותם. שי הוא איש מקצועי ביותר שתמיד רוצה להתקדם ולתת לקבוצה ולשחקנים את התנאים הכי טובים, וליאור הוא ללא ספק אחד המאמנים הכי מוכשרים שיש היום בכדורגל הישראלי, אחד שהולך בדרך שלו ורמת האימונים והידע שלו הם מהטובים שראיתי. החיבור שלי גם עם ליאור וגם עם שי מדהים וזה רק מדרבן אותי להצליח

"בכלל, בקטמון יש צוות מקצועי של עוזרי מאמן שעושה עבודה גדולה, ואני חושב שמגיעה מילה טובה גם לאורי שרצקי שעושה עבודה ניהולית מדהימה".