שחקני קטמון. צילום: עוז מועלם

"אתה לא יכול לעלות ליגה כשאתה מסיים בשלב קריטי כזה של העונה שלושה משחקים ברציפות בתיקו, מתוכם שני משחקי בית. אתה לא יכול לעלות ליגה כשאתה מחמיץ שני פנדלים ששווים ארבע נקודות. אתה לא יכול לעלות ליגה כשהכסף על הרצפה ואין מי שירים אותו. ואתה לא יכול לעלות ליגה כשאתה מגיע למחזור האחרון של הליגה הסדירה ומאבד את הראש, חוטף כרטיסים אדומים והקהל שלך תוקף את השופט". 

את המונולוג המדכא הזה שמענו השבוע מגורם מאוד בכיר בהפועל קטמון, שאיבדה ביום שישי האחרון את המקום השני המוביל לליגת העל למעצמה הגרעינית של הפועל עפולה, אחרי שקבוצת האוהדים לא השכילה להבקיע שער אחד קטן מול הבת החורגת של מכבי תל אביב, בית"ר תל אביב/רמלה.

הלחץ כרגע בקטמון הוא אטומי. ניצחון היום של עפולה על הפועל אשקלון והפער יגדל לארבע נקודות, כשביום שני קטמון יוצאת למשחק חוץ מול נצרת עילית עם משקולות על הרגליים, וכשלכולם ברור שלאף אחד לא יהיה זמן לאסוף בחזרה נקודות ליגה שיורדות לטמיון.

יש לקטמון נסיבות מקילות אולי לתיקו בשישי האחרון, כי חמישה שחקני הרכב לא היו בסגל של מזרחי בגלל הרחקות. מצד שני, איבוד העשתונות מול נצרת עילית לפני שבועיים זה משהו שקטמון הביאה על עצמה. חוסר היכולת להתעלות ברגעים כמו זה של שישי האחרון, אבי אבות המאני טיים, הציפייה ששחקנים כמו ערן לוי, אקס פקטור בפוטנציה, או הניסיון של קובי מויאל, הם שיעשו את ההבדל, אלה אשליות. גם משאלת הלב שאחרי עונה שלמה שבה נתקל בקירות משהו חיובי ייצא מעדן שרם, או לסמוך על ויליאם אגדה, בוסר בן 19 שסובל מחוסר יציבות בלתי נסבל: יום עסל ויום בסל.

כדי לעלות ליגה, משימה יותר קשה מאליפות, צריך שהרבה מאוד גורמים יחברו להם יחדיו. המזל הוא גורם מרכזי. יכולת כמובן, טיימינג ללא ספק. את כל הדברים האלה לקטמון אין, וגם אם יש, היא דואגת לבעוט לעצמה ברגליים. שני הפנדלים המוחמצים של ערן לוי הם חלק מהמשחק. אבל גם להחמיץ פנדלים מכריעים בשלבים כאלה של העונה, גם לגלות אימפוטנטיות במשחקים מכריעים, והכי גרוע, לא להיות חכמים מספיק כדי לקחת את הנקודות בכוח, אם זה נגד נצרת עילית אחרי שער מוקדם או בשישי האחרון להרוג את המשחק כשהוא צעיר, ככה אי אפשר לבנות מדינה. 

אנחנו כותבים כאן כבר שבועות ארוכים על ערן לוי. בקטמון מגינים עליו בלי סוף, מסבירים שבלעדיו הקבוצה לא היתה מגיעה לסיטואציה שהיא רחוקה נקודה מליגת העל אלא נפרדת מהחלום להגיע לליגה של הגדולים כבר לפני חודש. מצד שני, לוי נותן את התחושה שאי אפשר להסביר אותו. רגעי קסם מול כפר סבא, נס ציונה, אשקלון, ובשבוע שעבר נגד נצרת עילית מצד אחד, היעלמות טוטאלית ברמת השרון ובמשחקים נוספים, ובמיוחד בשישי האחרון, כשהוא לא מספק אפילו בעיטה אחת לשער, כל זה כשקטמון משחקת בלי עדן דהן, מיקו ממן וירדן אבוחצירה. אולי לוי איבד את זה, אולי הוא לא מאמין בעצמו, ואולי הוא סתם לא בכושר דווקא עכשיו, התזמון הכי גרוע מבחינת קטמון, אבל מה שבטוח, הוא לא סוחב את קבוצת האוהדים לאן שציפו ממנו. שער אחד בפנדל, כמה בישולים מכריעים, זה לא מספיק. זה נחמד לשחקנים שבונים עכשיו את הקריירה שלהם מהלאומית לליגת העל, לא לשחקן הכי מוכשר שהגיע לקטמון בשנים האחרונות ובכסף גדול מאוד.

שחקני קטמון. רק שלא נראה את התמונות האלה בסיום העונה. צילום: עוז מועלם

אבל לוי הוא לא הבעיה היחידה. יש שורה של שחקנים שהמעמד גדול עליהם או שהמעמד משתק אותם - מחקו את המיותר. לנצרת עילית ולעפולה אין סגל מוכשר יותר בוודאות, אבל אלה שתי קבוצות שבאות לעקוץ, לעשות את העבודה במסגרת של עמידה במבחן התוצאה וללכת הביתה. קטמון לא יודעת מהו המונח תכל'ס. עוד מסירה ועוד דריבל ועוד בעיטה לגוף של השוער. ככה לא עולים ליגה. איך כן? תנסו את המילה יעילות.

× × ×

לקטמון יש את כל הסיבות שבעולם לעלות ליגה: ניהול של ליגת העל, קהל, מערך ג'י.פי.אס, אנליסטים, מה שלא תמצאו ברוב קבוצות ליגת העל. אבל יש לה לקטמון גם מקבץ של שחקנים, שהם או מעבר לשיא או מפונקים מדי בשביל לקחת את כל הקופה, ובדברים האלה, קצרה ידו של צוות מקצועי מלהושיע, בין שמדובר באחד המאמנים הכי טובים בליגה הלאומית, ליאור זדה, או באחד המאמנים הטובים בארץ, יוסי מזרחי.

זה יהיה חוסר הגינות לבקר את בניית הסגל של קטמון העונה כי כל בר דעת היה קופץ בשתי ידיים על אגדה, על אבי מלכה, על עדן שרם, בטח על ערן לוי וקובי מויאל. אבל כשמורידים את התרומה של השחקנים האלה, שרם שלא פוגע, אגדה שהוא בוסר מדי, מלכה שנמצא בעונה גרועה, לוי שלא דומה בכלום לכוכב של מכבי נתניה, ומויאל שלא ברור למה הוא מתקשה להתאקלם בליגה הלאומית, אז קטמון אינה שונה לא מעפולה, לא מכפר סבא ולא מנס ציונה, גם אם בסופו של יום היא תעלה ליגה. 

המקבילה של קטמון, הפועל ירושלים, נעה לאורך עשור על שלד שחקנים שהוביל אותה: אופיר עזו, רומן, רם סטי, סלמן עמר, אייל אברהמי, תומר סולטן ועוד רבים, מקבץ של שחקני בית שבימים של קשיים פיננסיים דאגו שהספינה לא תטבע ובימים יותר בהירים נאבקו על עלייה. קטמון בכל קיץ מבצעת מהפכות וכל שחקן שהוא באנקר על הנייר לובש את החולצה האדומה ושוכח לשחק כדורגל. רשימה חלקית: איציק כהן, משה בן לולו, רן יצחק, עדן שרם, ערן לוי, קובי מויאל ואבי מלכה. למה? כי כדורגלנים ככלל לא יכולים לקבל רק תנאים פנטסיים ופינוק. הם צריכים שוט, צריכים גם את שיטת המקל. בית"ר למשל מתרסקת בגלל שיש לשחקנים שלה תנאים של הכול כלול. גם קטמון כמובן. בית"ר של טביב הצליחה בגלל שבעל הבית נהג בשחקנים בשיטת כבדהו וחשדהו, גם הפועל ירושלים של ויקטור יונה ומכבי פתח תקווה של משפחת לוזון, שהמציאו פטנט רשום על השיטה הזו.

אין מאמן בקטמון שלא התחנן לשי אהרון: "השחקנים כאן מפונקים מדי, טוב להם מדי, צריך יד קשה איתם". אהרון לא מאמין בזה, חושב שאלה שיטות עבודה מיושנות שאבד עליהן הכלח. ביום שישי אחרי התיקו מול בית"ר תל אביב/רמלה, תיקו שכולו הפסד, לברק לוי נמאס מלהקת הגבעטרון שהוא משחק בה אז השוער נכנס לחדר ההלבשה והשתולל. "אתם לא גברים, אתם סמרטוטים בלי אופי ובלי לב", צרח על חבריו. הקפטן יוגב לרמן ניסה להרגיע אותו. "עזוב, ברק, אל תדבר ככה", אמר לשוער. לוי צרח על הקפטן: "אתה הסמרטוט הכי גדול". בלי להיכנס לכינויים המעליבים מעולם חומרי הניקוי, לוי לא צרח סתם. נמאס לו מהנרפות של חבריו. הגם שהמילים שבהן תקף את לרמן לא היו במקומן. לוי נקרא לבירור והוא יזמין את חבריו לארוחה. 

× × ×

בתוך כל החוג המפונק הזה יוסי מזרחי צריך לעמוד במבחן התוצאה ולעלות ליגה. למזרחי יש בעיה עוד מהימים שבהם היה שוער. הוא מעולם לא זרק אחריות על אף אחד. פעם במשחק של בית"ר נגד שמשון הגיע הכדור לשערו. יצחק ג'אנו צעק לו: "עזוב, שלי". מזרחי עזב, הכדור נכנס. כולם האשימו את השוער, שלא פצה פה ולא הזכיר את ג'אנו. כשנשאל למה ענה שבסוף הוא האיש שהרשת נמצאת מאחוריו.

מזרחי. זה יותר עמוק ממאמן. צילום: ישראל יוסף

מזרחי יכול לפתור כמעט כל בעיה שקשורה בכדורגל. הוא יכול ללמד את כל מאמני הליגה הלאומית שיעור בהלכות טקטיקה, ולא רק, אבל מזרחי הוא לא גננת, לא פסיכולוג ולא או־פר. מי שמכיר את הבעת הפנים שלו מבין שהוא עומד להתפוצץ מעצם העובדה שיש לו שחקנים שאין להם מושג מה זה להיות כדורגלנים אמיתיים, שמסוגלים לחשוב תוך כדי משחק, לאלתר, לבצע הוראות כמו רובוטים בצד ההגנתי, להושיט לנצרת עילית אצבע משולשת אחרי שמבקיעים את השער השלישי, לא ללכת עם שחקניה מכות ולחטוף כרטיסים אדומים כאילו זה כדורגל רחוב. אם כל זה לא מספיק, אז מזרחי צריך להתמודד עם שרירי החשק של מויאל וערן לוי, עם פנדלים שלא פוגשים את הרשת ועם שני משחקי רדיוס שהטיל בית הדין של ההתאחדות על המועדון בעקבות התפרעות האוהדים מול נצרת עילית (כולל הפחתת שלוש נקודות על תנאי לשנה וקנס של 5,000 שקל). במשחקים האלה תארח קטמון את הפועל כפר סבא ונס ציונה. על העונש הזה אמרו בקטמון: "אין אח ורע כמעט לתקיפת שופט. זה אירוע חמור והעונש היה בהתאם. אין לנו על מה להתלונן". 

ביום שני מול נצרת עלית, קטמון חייבת לנצח, וראשיה לא ישנים בלילה. 

"אי עליית ליגה תהיה כישלון יותר גדול מפספוס העלייה של הפועל ירושלים בעונת 2003 ברעננה", סיכם גורם בכיר במועדון. בעונה שבה אין קבוצה אחת בלאומית שהיא מעל הליגה כמו בימים של נתניה והפועל תל אביב בליגה השנייה, הוא כנראה צודק. 

 

 

אוהדי קטמון. הולכים במדבר