לוזון. צילום: עוז מועלם

בסיום המשחק ביום ראשון האחרון מול מכבי תל אביב ירדו משה חוגג ואלי אוחנה יחד עם המנכ"ל מוני ברוש לכיוון חדרי ההלבשה. לא היה שום ממד דרמטי לסיטואציה הזאת. לא ישיבת חירום ולא התכנסות הקבינט הבית"רי. היה שם סמול טוק לא מחייב של אחרי משחק.

יותר מאוחר, יסבירו לנו בבית"ר, שגם אם נניח חוגג היה רוצה לשלוח את גיא לוזון הביתה, זה לא היה קורה בראשון בערב כי הקודים שלו הם שלא עושים כלום כמה דקות אחרי משחק, רק למחרת בבוקר. שלושת הקודקודים של בית"ר דווקא ניסו לעודד את לוזון, אמרו שראו שיפור, טענו שבית"ר ביטלה את מכבי, שזה הולך ומשתפר, שיהיה בסדר, שהקבוצה בדרך הנכונה.

זה הסיפור של בית"ר היום. הוא משול לתלמיד בית ספר שהוריו מעמיסים עליו מורים פרטיים ומחכים לתוצאות. הבעיה היא שהתלמיד הוא זה שמוזיל את רף הציפיות, כי אחרי ציון מספיק בקושי כולם מעודדים שהרי שבוע קודם הוא הביא בלתי מספיק. זה נשמע ונראה מגוחך, אבל יש לחוגג, ייאמר לזכותו, היגיון מאחורי הדברים. אומרים בסביבתו שההתנהלות שלו מול לוזון תעצב בצורה ברורה קדימה איך הוא מנהל משברים.

הורדת הגיליוטינה על ראשו של המאמן תקבע את הבוס כמי ששולף בלי למצמץ, וחוגג, למרות שהוא מאוד אמוציונלי, מתאמץ מאוד לשדר משהו אחר. איזי שרצקים ואשר אלונים ואלי טביבים יש לנו מספיק בכדורגל. חוגג רוצה להראות משהו אחר. זה עולה לו בבריאות כי הוא אינו קר רוח מטבעו. כשזה מגיע לכדורגל הוא מאוד טמפרמנטי, אבל הוא נלחם בעצמו רק כדי שיגידו "הנה בעל בית שמסוגל לנשום".

הוא גם רוצה, במודע או שלא, לשבור את הטאבו הזה שבבית"ר ירושלים מאמן חי על זמן שאול. הרוח הגבית מאוחנה, שכתפיסת עולם מאמין שמאמן צריך פרק זמן הגיוני מספיק לפני שמראים לו את הדרך החוצה, משאירה את בית"ר, אולי בצדק, פסיבית. בהתייחסות ללוזון, על כפות המאזניים מונחים דברים לזכותו ולגנותו. לזכותו הוא מבלה בבית וגן 18 שעות ביום, עובד כמו חמור, לוקח איתו הביתה את האנליסט של המועדון וממשיך לעבוד. לגנותו, אין טביעת יד של מאמן, אין לקבוצה שלו אג'נדה, אין לה מעוף ולכן אין לה תוצאות.

"אף אחד כאן לא מטומטם ולא עיוור ולא טומן את הראש בחול", אומרים בבית"ר. "אין ללוזון, כמו שאין לאף אחד אחר, קארד בלאנש בלתי מוגבל. יש עוד משחק, מקסימום עוד שניים, שהמאמן יצטרך לספק תוצאות או שהרומן הזה ייגמר. אנחנו יודעים את זה, גם לוזון. אבל כרגע זה לא על הפרק ולא רלוונטי. הוא המאמן וחובת ההוכחה עליו. הקשקושים האלה שאנחנו מצד אחד מגבים את לוזון ומצד שני פועלים בערוצים חשאיים כדי למצוא לו תחליף זה בולשיט. בית"ר ירושלים לא מחפשת מאמן כי יש לה כזה. שהיא לא תתחיל לחפש מאמן אחרי המשחק הבא מול אשדוד אחרי הפגרה, על זה אף אחד מסיבות ברורות לא מוכן להתחייב".

לוזון וחוגג תלויים מאוד במידת הסבלנות של אוהדי בית"ר, שאחד מהם הגיע לאימון ביום שישי שעבר והתעמת עם המאמן (שהתנהג למופת ואמר לאוהד: "תגיד מה שאתה רוצה, רק אל תקלל").

כרגע לאוהדים יש עדיין אורך רוח, למרות קריאות לגיטימיות ללוזון להתפטר. גורם בכיר בארגון לה־פמיליה הסביר השבוע ש"הארגון יודע ומבין שיש הרבה אנשים טובים במערכת שרואים את מה שכולם רואים ולכן הוא סומך באופן מוחלט על הנהלת הקבוצה בכל החלטה שקשורה למעמד המאמן. עם זאת, כלל הקהל רואה שיש סגל נוצץ עם שחקנים מעולים אבל הקבוצה לא מנפיקה את אשר חשבו שהיא תנפיק עד כה. המצב הנוכחי שונה מהמצב של העונה שעברה, שגם אז לא היה כדורגל אבל אנשים הסתנוורו מהמקום בטבלה. אז הטבלה באמת שיקרה עד שהבלון התפוצץ. היום המצב הרבה יותר טוב, יש שקט במערכת, והרבה אנשי מקצוע שכמו הקהל רואים את הטבלה שלא משקרת.

× × ×

התהפך העולם, אומרים בבית וגן, לא בגלל התוצאות והמקום האחרון אלא בשל המציאות המוזרה שמתרחשת בימים אלה במועדון. בתקופת אלי טביב, בעונה שעברה, וגם באלה שלפניה, היה פער בלתי אפשרי בין התוצאות על המגרש לבין ההתנהלות מאחורי הקלעים.

שחקנים מימנו לעצמם ארוחות בוקר, יציאות לבתי מלון היו צריכות לעבור מאה טלפונים למיאמי, אפילו ההתכנסות לפני גמר הגביע במלון קראון פלאזה התאפשרה אחרי משא ומתן קשוח מול מנכ"ל המלון. טביב היה 'דן חסכן' עד כדי תכתובות הווטסאפ בין השחקנים לפני משחק אימון בכפר סבא על איך ומתי ייצא האוטובוס אם בכלל ושצריך להביא מים מהבית. ולמרות כל תקופת הצנע הזאת, על המגרש בית"ר סיפקה תוצאות ונצמדה לא פעם למפלצות התקציב מקרית שלום ובאר שבע

כדי לספר לכם את התנאים הסביבתיים שחוגג משקיע בבית"ר צריך עיתון שלם. אבל ננסה לתמצת את זה כך: לקבוצה הובא תזונאי שאחראי על המזון שנכנס לגרונם של השחקנים. גם הובא מומחה שבודק מדעית את מהירות התגובה של כל שחקן, הספרינטים, הקילומטארז', ועוד מיליון פרמטרים שינתח ויעביר למאמן הכושר.

יש אחרי 200 שנה בערך שירותים לאוהדים בבית וגן. יוקמו בו גם יציעי אוהדים. המתחם רושת במצלמות, שיאפשרו בעתיד הקרוב לצפות באימוני הקבוצה באמצעות אפליקציה. יועץ ארגוני כבר החל ללמוד את המתרחש במחלקת הנוער (והודעה רשמית על צירופו תצא בקרוב). מועדון אוהדים יוקם בקרוב, אתר אינטרנט חדש יושק, וכל נושא המרצ'נדייז יעבור מהפכה שתנגיש מכירה/קנייה של מוצרי המועדון. בקיצור, זר אילו נקלע לבית וגן לא היה מאמין שבית"ר ירושלים, הקבוצה הכי פופולרית במדינה אבל גם הכי שכונתית, עוברת, מול עינינו מהפכה טכנולוגית וניהולית ששמה אותה ברשימה אחת עם הסטנדרטים האירופיים של הפועל באר שבע, מכבי חיפה ומכבי תל אביב.

לא סתם השבוע כשעידן ורד ראה את המהפכה שעבר חדר הכושר בבית וגן, הוא אמר לאנשי ההנהלה בבית וגן: "אני בשוק. אתם נותנים לנו הכול ומעל ומעבר. אני לא מאמין שזו בית"ר ירושלים. כל מה שקורה כאן זה אירופה". 

לדברים האלה הצטרפו גם מיץ' גולדהאר והנהלת מכבי תל אביב, שהתארחו השבוע בטדי. גולדהאר, אינגלדיס ויועצה המשפטי של האגודה, עו"ד מורן מאירי, שפשפו עיניים בתדהמה כשרשימת הדרישות שלהם מהנהלת בית"ר נתקלה בביצוע מלא מצד אנשיו של חוגג. "אנחנו לא מאמינים שאנחנו בטדי ושככה הדברים מתנהלים בבית"ר. שאפו", אמרו בקרית שלום

אבל בחיים, מתברר, אין מאה אחוז. או שהכשל הוא ניהולי, או שהוא מקצועי, שאלה של ביצה ותרנגולת, כי לבית"ר אין הווה מזהיר אבל יש לה לפי כל הסימנים עתיד ורוד. למרות שבשורה התחתונה את אף אוהד מהיציע לא מעניין כמעט כלום כשהוא מסתכל על הטבלה ורואה את בית"ר נושאת את כל הליגה על גבה. אחרי הכול משה חוגג לא השקיע כאן 54 מיליון שקל רק כדי שיגידו לו אחרי משחק מול מכבי תל אביב ש"בית"ר נתנה פייט ורואים שיפור". גם הפועל תל אביב והפועל רעננה בכסף הרבה יותר קטן נתנו פייט למכבי ולא הפסידו

× × ×

שמונה שערים בארבעה משחקים. זה המאזן של דודו גורש בבית"ר, לא משהו שאפשר להתגאות בו יותר מדי. שיהיה ברור: מאז שהגיע גורש מציג יכולת טובה. עם הגנה שערורייתית כמו שלו, ספיגת שני שערים למשחק זה נתון הגיוני והוא בטח לא הבעיה של בית"ר. אבל גורש הוא רק הסימפטום. בהלת הקניות של בית"ר, כמו אדם רעב שנכנס לסופר, היא לא מתכון להצלחה, היא מתכון לבלגן.

ביום ראשון, אחרי השער המוזר שספג מאצילי, גורש טען בחדר ההלבשה ש"הכדור שינה כיוון" ובבית"ר שיבחו את השוער ש"הוא לא הרס לעצמו את המשחק בגלל הגול הזה אלא המשיך הלאה כמו גדול". גורש, כמו גם הכניסה של בוזגלו בדקות הסיום (מברוכ על הקאמבק), הוא עוד סימן לכך שבית"ר הולכת ונהיית מכבי חיפה מרגע לרגע. ההשקעה הבלתי פוסקת של הבעלים, שחקנים עם עבר מפואר אבל הווה ועתיד לא ברור ומאמן שאתה בטוח מהצד שהוא איבד אתזה והולך ונהיה דומה מרגע לרגע לראובן עטר. המדאיג הוא שגם במכבי חיפה הפסיקו להגיד את המשפט יהיה טוב, והחשש הגדול הוא שגם בית"ר לא תגיע לשם בסוף.  

× × ×

ארון אולנארה (24, חלוץ, 189 סנטימטרים) נחת בישראל ביום רביעי בבוקר. החלוץ, שיוחתם בכפוף לבדיקות רפואיות אחרי שעבר פציעה של קרע ברצועה בברך, הוא תעלומה לא קטנה, ולא בטוח שבית"ר צריכה לקחת במצבה סיכון עם שחקן שמחפש את דרכו בחזרה אחרי תקופה איומה ונוראה בצסק"א מוסקבה, ושנים בסין, שבהן מה שנשאר בעיקר זה התעסקויות חוזיות ופוטנציאל לא ממומש.

מה שבטוח זה שלמשה חוגג יש המון אומץ, אם אחרי שהחתים כאן שורה של שחקנים בשלהי הקריירה, שחקן שמשתקם מפציעה (מאור בוזגלו), הוא ממשיך למלא את הסגל בעוד שחקן שיכול להיות הברקה ענקית אבל גם פלופ גדול. הרי גם בהנחה שאולנארה בריא הוא מאוד חלוד.

גם בהנחה שליגת העל תתברר כקטנה עליו, תנסו אתם לשחק רגע בליגת החלומות ותנסו להרכיב את הקישור וההתקפה של בית"ר, כשמתוך 11 שחקנים: טיירה, קריאף, קלטינס, צעירי, אינברום, ורד, בוזגלו, ערן לוי, סילבסטר, וארן ואולנארה, רק שישה יכולים לעלות בהרכב. אולנארה היה מועמד למכבי תל אביב בשנתיים האחרונות, אבל שם החליטו לוותר. השבוע בנתב"ג אמר ש"ג'ון אוגו אמר לי שיש פה ליגה טובה וגם בית”ר היא קבוצה טובה. החלטתי לא לחתום עד עכשיו בקבוצה כי רציתי לנוח לפני ההצטרפות לקבוצה חדשה. אני חושב שבית"ר זה מקום טוב לקריירה שלי. היו לי הרבה הצעות ואופציות אבל בחרתי איפה אני רוצה לשחק".

עדכון אחרון: אלי מזרחי, המנהל הוותיק של מחלקת הנוער, ביקש לעזוב את תפקידו.