פיצה רוני'ס. העיקר שטעים, לא?  צילום: יואב דודקביץ'

בפיצה רוני'ס יש שני שעוני קיר - אחד שמראה את השעה בירושלים, המקום שבו העסק חי וקיים, והשני שמורה על הזמן ברומא, המקום שבו הוא היה רוצה להיות - הרחק בארץ המגף, שממנה הגיחה הפיצה לעולם הקולינרי. והאמת? הפיצרייה החביבה במרכז העיר חיה בצורה יפה ומרשימה במרחב הזה שבין שני העולמות.

כי מצד אחד היא מאוד ישראלית־מזרח תיכונית, מה שמורגש בצורה מאוד רועמת מהרגע שנכנסים למקום - עם מוזיקה מזרחית בקולי קולות שבוקעת מהרמקולים שלו. גם המחיר הוא מאוד ארצישראלי - 50 שקל למגש פיצה אישי עם תוספת אחת בלבד (!) על חצי ממנו.

התחושה שאנחנו נמצאים הרחק מרומא התעצמה יחד עם המגש שהגיע לשולחני, כי אז גיליתי שאותה תוספת אחת (בחרתי באננס. כן, אני יודע שיש הרבה שיגידו שזה דוחה, אבל הייתי במצב רוח טרופי) לא הגיעה בנדיבות, אלא בצורה שכמעט לא הורגשה - וחבל.

המדדים של 'פיצה רוני'ס'
האווירה:
+-
אם רק היו מחלישים קצת את המוזיקה
מבחן ה-50:
-
אפשרות רק לתוספת אחת. שתייה? תשכחו מזה
כמה טעים?
+
מאוד. שווה ביקור חוזר
יצאנו שבעים:
+
מגש אישי מכובד, שמספיק עד ארוחת הערב

אבל היו הרבה מאוד דברים שכן הזכירו את איטליה. כמו למשל העיצוב של המקום, שכולל פיצות שמחכות לעוברים ושבים על מגשי עץ יפים. או הריח המשכר שמציף את החלל הקטן, כזה שיש רק לפיצות טובות באמת. או הבצק הפריך והטעים, והרוטב שהיה בדיוק במינון הנכון - לא מעט מדי, במידה ששולחת אותך במהירות למצוא כוס מים, אך גם לא יותר מדי, במידה שמצריכה אכילה עם מפית צמודה. והטעם שמשלב את הכל יחד יצר העתק לא רע בכלל לאותה פיצה רומאית והשאיר אותי עם הראש בפיאצה דל פופולו כשהרגליים סמוך לכיכר ספרא. ואולי זה כל מה שצריך באוכל - לעוף רחוק עם הריחות והדמיון ולהישאר קרוב מספיק כדי להספיק לחזור בזמן לעוד יום עבודה, שבע ומרוצה.

פיצה רוני'ס, רחוב יפו 25,  02-5356999