צילום: יואב דודקביץ'

משהו בצבעוניות הקלילה של המסעדונת הזו גרם לי לעצור. היעד היה בכלל כוס קפה של צהריים מוקדמים, אבל העיצוב המבריק והאיורים שעיטרו את הקירות, יחד עם הניגודיות המפתיעה של הבחור שעומד מאחורי הקופה ובמטבח – חרדי שנראה כאילו לא קשור לטירוף החילוני של מרכז העיר, גרמו לי להיכנס דווקא אל מסעדת 'זלמנ'ס'. 

הבחור מאחורי הדלפק, שראה אני עוד מנסה להבין מי נגד מי, מיהר להוציא אותי מההלם. הוא שלף כוס כדי שאמזוג לי קצת גזוז (מתוק-מתוק, אבל בדיוק מה שצריך ביום קיץ לוהט) ונתן לי קערת צ'יפס קטנה (אחד הטובים שתמצאו באזור, עם מליחות ברמה מדויקת וקראנצ'יות שהיא בגדר אומנות) וסיפק לי הסבר קצר על המקום. 

האפשרויות הן שתיים: טוסט נקניק עם בחירה של כתף בקר, קורנביף, וחזה הודו (28 שקלים) או שלל נקניקיות אמריקאיות – בסגנון בווארי (29 שקלים), מתובלת חריף (28) או עוף (26). כל אחת מהאפשרויות יכולה להגיע גם כארוחה (תוספת של 10 שקלים) – שכוללת צ'יפס וכוס גזוז. 

בחרתי בטוסט עם שילוב של כל אחד מהנקניקים. בזמן ההמתנה הבחור מהדלפק הגניב לי מהנקניקייה הבווארית, ביס קטן שגרם לי לחשוב שאולי טעיתי בבחירה. הנקניקייה הייתה נפלאה, עם חריפות עדינה אבל לא כזו שגורמת לך לרוץ לשטוף את הפה. 

כמה דקות לאחר מכן הגיע הטוסט שלי, שהבהיר לי כי גם הבחירה שלי הייתה ראויה. אמנם מדובר במנה לא גדולה מדי, אבל זו הנקודה השלילית היחידה שאפשר לתת למקום. מבחינת טעם זוהי ארוחה מצוינת לכל דבר ועניין -השילוב של הנקניקים יצר תערובת טעמים מעניינת, כשכל ביס מביא איתו הפתעה אחרת. 

אבל הייחוד העיקרי של 'זלמנ'ס' הוא לא באוכל (המצוין) או בצ'יפס (הנפלא), אלא דווקא באנשים ובאווירה הכל כך ירושלמית שיש כאן – שילוב בין החילוניות של מרכז העיר לחרדיות של מאה שערים. מקום שאפשר גם לאכול וגם לדבר בחיוך עם הבעלים. חיוך, שדרך אגב, גרם לי לחזור לכאן שוב, יממה בלבד לאחר הביקור הראשון שלי. וזו המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת לעסק.