'חומוס אליהו'. צילום: יואב דודקביץ'

תור מחוץ למסעדה הוא אירוע משמח אך גם מדכא. מצד אחד, זה אומר שהמקום כנראה מגיש אוכל טוב. מנגד, למי יש כוח לחכות בתור – ועוד בחום הזה?

זה בדיוק מה שקרה לי כשהגעתי לצהריים ב'חומוס אליהו'. מבט מהיר על המסעדה הבהיר לי שמקום לשבת אין כאן ושאם אני רוצה לאכול, האפשרות היחידה היא לקחת איתי. פילסתי את דרכי פנימה וניסיתי להגיע לקופה כדי להזמין. המשימה לא היתה פשוטה וההמתנה אפשרה לי לסקור את התפריט. החלטתי ללכת על חומוס גרגירים גדול (28 שקל) ולצידו סלט קטן (13 שקל). כשאחת המלצריות התפנתה מסרתי לה את ההזמנה שלי (כולל תוספת של פיתה, כי בינינו – מי מסתפק בשתי פיתות?) ונשלחתי על ידה לחכות בחוץ כדי לא להפריע לעבודה. 

'חומוס אליהו'. שווה לחכות. צילום: יואב דודקביץ'


המדדים של 'חומוס אליהו':
האווירה: 
- כל מה שאני לוקח איתי משם הוא התור הארוך
 מבחן ה־50: 
+ בסך הכל 41 שקל. נשאר אפילו עודף
כמה טעים: 
+ מרקם מעולה, סלט קליל ונפלא. לא צריך יותר
יצאנו שבעים? 
+ מנת חומוס שמספיקה בכיף לחצי יום

חיכיתי בסבלנות לצד עוד אנשים שחיכו לשולחן או למנת הטייק אוויי שלהם וספרתי כמעט עשר דקות עד שהאוכל הגיע אלי. ומה נאמר? ההמתנה היתה שווה את זה. מדובר בחומוס עם מרקם מלטף, מתובל בפפריקה שהופכת את הגרגירים הרכים למעט חריפים. במציאות מרובת מקומות ניגוב, החומוס של אליהו הוא בהחלט מנה ששווה לקחת בחשבון. המשכתי במלאכת הניגוב, נהנה מהשילוב החמים של החומוס לצד הפטרוזיליה הרעננה והחמיצות העדינה של הלימון. בין לבין לקחתי גם כמה ביסים מהסלט, שאומנם היה מורכב מעגבנייה ומלפפון אבל סיפק תוספת מעולה, בייחוד בזכות התיבול הפשוט ובעיקר הג'אלה של הגרעינים, שנתנה קרנצ'יות הכרחית לכל המנה. וכך, ארוחה שהתחילה בדוחק ובתור מעיק הסתיימה עם בטן מלאה וחיוך גדול. כי בשביל דברים טובים שווה לחכות.

חומוס אליהו, שמאי 12, טלפון 029911158