בגט, שניצל וצ'יפס. צריך יותר? | צילום: יואב דודקביץ'

לא פשוט להגיע למסעדה ולאכול אוכל שאתה יכול להכין בקלות בבית - ואפילו בגירסה לא רעה. פסטה למשל, או סלט, הם מאכלים שבקלות אפשר להכין בעצמך, ולכן התחושה היא שחבל לבזבז כסף כדי לקנות אותם ממישהו אחר. גם שניצל נכנס בקלות לרשימה. 

ולמרות הפתיחה הזו, כדאי לקפוץ לביקור ב'שניצליה', מסעדה חדשה שנפתחה ממש לאחרונה ברחוב יפו 28, ממש סמוך לכיכר ספרא. ולמה? דבר ראשון כי האוכל שם טעים. אולי לא שניצל וינאי, כזה שמגיע עם נוף משכר של הרים מושלגים וניחוח אירופאי, אבל מנת צהריים לגיטימית עטופה בבגט. דבר שני - בגלל הטוויסט.

ב'שניצליה' מציעים שניצל עם שמות של מדינות שונות, כשכל אחת מייצגת תוספת אחרת שמתווספת לפירורי הלחם המצפים את נתח העוף שתזמין. כך למשל צרפתי יגיע עם שום וחרדל דיז'ון, ספרדי עם צ'ילי חריף, ישראלי עם תבלין גריל וסיני עם שומשום. אני בחרתי באיטלקי - עם עשבי תיבול, שדרגתי לארוחה עם צ'יפס וזירו (46 שקל) וחיכיתי.

המדדים של 'השניצליה':
האווירה
+- קצת חסר אופי. לא משהו לרוץ לספר לחבר'ה
מבחן ה-50:
+ ארוחה מלאה ב־46 שקל
כמה טעים?
+ לא כבד מדי, משאיר טעם של עוד
יצאנו שבעים?
+ ארוחת צהריים שתחזיק אתכם עד הערב

כשחזה העוף המצופה שלי היה מוכן ביקשתי שיוסיפו לי בבגט חומוס, כרוב לבן, חמוצים ועגבניות (עם מעט רוטב ברביקיו מעל) וניגשתי למלאכה. התחלתי בשניצל עצמו, כדי להבין עם מה יש לי עסק. חזה העוף היה דק־דק, עם ציפוי פריך. הטעם הראשון שקיבלתי היה של פירורי הלחם עם עשבי התיבול, שיצרו ביס מפתיע וטעים במיוחד, קצת טוויסט לשניצל הרגיל. 
את הבגט סיימתי במהירות, וכך גם את הצ'יפס, שקינח ארוחה מוצלחת ביותר. אחרי הכל, מי צריך את וינה בשביל שניצל טוב?

השניצליה, יפו 28 , 9131*