אחד מעשרת הסלבס' שמופיעים כאן משקר. ניחשתם מי הוא? היכנסו לדף הפייסבוק של "ידיעות ירושלים", והעלו את הניחוש שלכם בטופס המצורף. בין הגולשים יוגרלו חמישה שוברים לארוחת בוקר ליחיד, מתנת מסעדת "הקישריה".פרטים נוספים בתחתית העמוד.

1. אודיה קורן - שחקנית
"כשהייתי בת 19 נסעתי עם חברה לטקס סיום קורס טיס בחצרים. כדרכן של בנות 19 לא חשבנו כיצד נחזור הביתה ב־1:00 בלילה מאמצע המדבר. באותה תקופה לא היו טלפונים סלולריים ונתקענו בלי טרמפ. מה עושים? בתושייה רבה הצלחנו להגיע איכשהו לבאר שבע, שב־1980, ב־1:00 בלילה, הייתה מקום מפחיד למדי. בפאניקה שתקפה אותנו עלה על דעתנו ללכת למשטרה. ניגשנו לתחנה המקומית, פגשנו את השוטר כנפו שהפך בהמשך לידידנו הטוב, והוא העניק לנו תא מעצר מפואר עם שתי מיטות, שאותו חלקנו במשך הלילה עם זונה ועם חולה נפש שהתקשר כל הזמן ל־144. בבוקר כנפו 'שחרר' אותנו, לקח אותנו לאכול בייגלה חם ושלח אותנו לדרכנו".

2. זוהיר בהלול - עיתונאי
"כשהייתי בן חמש נסעתי עם אבי ז"ל ואחותי לחוף הים בחיפה. אחרי בילוי מהנה, בדרך חזרה הביתה, נתקענו עם האוטו על פסי הרכבת. היה לנו אז רכב קטן מסוג 'מוריס', ובשום פנים ואופן לא הצלחנו להיחלץ מהפסים. לפתע הגיחה רכבת באופק והתחילה להתקרב ולצפור. אבי הזעיק אנשים ואלה ניסו לדחוף את המכונית, אך ללא הועיל. אני זוכר כיצד הסתכלתי עליהם מתוך המושב האחורי וראיתי איך הרכבת מתקרבת, אבל נותרתי במקומי כמי שכפאו שד. בשלב מסוים אבי הרים ידיים, והוא ואחותי התרחקו מהאוטו בייאוש. כנראה שהם שכחו אותי, כי נותרתי ברכב כשאני קפוא ודומם, בעוד הרכבת עושה את דרכה לכיווני.

זוהיר בהלול. נשכח על הפסים? (צילום: דורון גולן)

רק ברגע האחרון אבי נזכר בי, פתח את הדלת ושלף אותי במהירות. רגע אחרי שנמלטנו מהרכב יכולתי לראות כיצד הרכבת מתנגשת בו, מועכת אותו וגוררת אותו למרחק של כמה מאות מטרים".

3. יוסי אלפי - סופר
"בגיל 12, כשהייתי רק ילד קטן בכיתה ו', קיבלתי צו גיוס לצבא. גם אחרי שהתייצבתי בלשכת הגיוס לא האמינו שאני ילדון, ונאלצתי לעבור סדרת בדיקות שתוכיח את גילי האמיתי. הייתי בבית חולים ואפילו במכון הפתולוגי באבו כביר, צילמו לי את כפות הידיים, את כפות הרגליים, את השיניים ואפילו הציצו באיבר המין המתפתח שלי. בסופו של דבר, שופט במדינת ישראל נאלץ להתפנות מעיסוקיו הרבים כדי לחתום על מסמך רשמי שמאשר שאני אכן רק בן 12".

4. רועי בר נתן - קומיקאי
"כשהגעתי לטירונות הייתי יחסית אדם מבוהל, שלא ממש מצליח להשתלב בחוקי המערכת הנוקשים. לאחר ששרדתי כמה שבועות הגיע יום טקס ההשבעה המרגש, ומכל חיילי המחלקה נעמדתי בטעות ליד מפקד הפלוגה. לרוע מזלי, המפקד פנה אליי ואמר 'חייל, קבל אותי'. אני כמובן הייתי לחוץ ולא ידעתי מה אני אמור לעשות, אבל המפקד המשיך ללחוץ עליי וצעק 'קבל אותי, קבל אותי!'. בסוף לא הייתה לי ברירה. עשיתי תנועה יפה כזאת עם היד, אמרתי בקול רם: 'קבלו אותו!', והתחלתי למחוא כפיים. מובן שמהצד זה נראה כמו דאחקה, אבל האמת שזו הייתה תצוגת מצוקה של חייל מסכן. העונש, אגב, היה שעה ביציאה. יצאתי בזול".

5. רם אורן - סופר
"אנחנו נשיג את ריצ'רד גיר ושרון סטון", אמר לי מפיק הסרטים בגאווה. "אני בטוח שהם ישמחו להופיע בסרט שלנו".
"הסרט שלנו" היה אמור להיות מבוסס על הספר הראשון שכתבתי, "פיתוי". הוליווד גילתה עניין בספר כמה שבועות לאחר שהפך לרב מכר בישראל. נציג של חברת הסרטים הגיע במיוחד לתל אביב כדי להחתים אותי על חוזה ולשלשל לכיסי מקדמה בסכום ניכר בדולרים. הוא אמר שחברות השקעה גדולות ישתתפו במימון הסרט ושצילומים רבים ייערכו בישראל.
תוך שישה חודשים היה התסריט מוכן. ריצ'רד גיר ושרון סטון הבטיחו את השתתפותם.


רם אורן. ריצ'ארד גיר בעניין שלו? (צילום: יובל חן)


התחלת הצילומים נדחתה כמה פעמים ובינתיים כבר צולם סרט ישראלי המבוסס על הספר, אבל מפיק הסרטים משוכנע שהוליווד תתחיל בעבודה עוד השנה".

6. רשף לוי - תסריטאי
"כשהייתי בן שבע הלכתי לבקר את הדודה התימנייה שלי מגבעת שמואל. שיחקנו כל בני הדודים של משפחת לוי בפרדס שהיה שם, פרדס שלפי האגדות קברו בו לא מעט עבריינים בשנות ה־70, ואפילו מצאנו בו פעם רימון יד. אחד מבני הדודים שלי סיפר לי ששני האחים הגדולים שלי מאוד אהבו את הפרדס הזה. אני טענתי שיש לי רק אח גדול אחד. אבל הבן דוד התעקש שיש עוד אחד שאני לא מכיר. רצתי לאבא שלי בניסיון להוכיח לו שהוא טועה. 'אבא, אבא, תגיד לו שזה לא נכון...'. אבל אבא שלי ישב שם ושיחק שש בש עם כוסית ערק, ואמר לי כשהוא מלא מבוכה להתפקע, 'נדבר על זה בבית, אבל כן, יש לך שני אחים גדולים מנישואים קודמים שלי שאתה לא מכיר.' פגשתי אותם בפעם הראשונה 20 שנ