בכורי עם אחד החלונות. "תמיד יש אפשרות שיקרה אסון" | צילום: יואב דודקביץ'

מה שהתחיל כסיוע נגד אש חיה - הפך למטרד וסכנה בתוך הבית: תושבים רבים בגילה מתלוננים על החלונות ממוגני הירי שהותקנו בביתם ועם השנים הפכו ישנים ותקולים. התוצאה: בגלל המשקל הרב שלהם חלקם עומדים ליפול ואחרים בקושי נפתחים. "הציר התעקם לגמרי", אומרת אחת מתושבות השכונה שמתגוררת ברחוב הגפן. "אני בבעיה רצינית עם הדבר הזה. אין לי אחריות על החלון, ובגלל הכובד שלו דרושים לפחות שמונה אנשים כדי להרים אותו. אין דרך לתקן אותו".

והיא לא לבד. כמוה יש עשרות תושבים ש'נתקעו' עם החלונות הממוגנים. "אין לנו ביטוח עליהם, אין אל מי לפנות ואין מה לעשות", הם אומרים.

"פחדנו שהם ייפלו על מישהו"

כדי להבין את מצוקתם של אותם תושבים צריך לחזור אחורה בזמן, אל ראשית שנות ה־2000 ואל תקופת האינתיפאדה השנייה. כתוצאה מהירי הבלתי פוסק לעבר גילה החליטו הרשויות להתקין חלונות ממוגנים בכ־1,200 דירות, רובן ברחובות שפונים אל בית ג'אלה, משם הגיע הירי. היה מדובר במבצע אדיר, שזכה לסיקור נרחב ולתשבוחות. אלא שהשנים עברו, הירי נפסק - אך החלונות המסורבלים והכבדים נותרו במקומם והפכו למטרד מסוכן.

דורית לוי מרחוב האחלמה היא אחת הדיירות שסובלות מאותם חלונות. לדבריה, היא החליטה להחליף אותם באופן עצמאי לפני כחמש שנים. "עברו הרבה שנים מאז שהם הותקנו והם היו מאוד כבדים", היא מספרת. "אחד מהם ממש התפרק לנו ופחדנו שזה ייפול על מישהו, כי מדובר בחתיכת משקל. אז לא לקחנו את הסיכון והחלטנו להחליף".

אולם אז היא נתקלה בבעיות. "הציר העליון של החלון פשוט התפרק באיזשהו שלב והחלון היה רופף כך שחששנו שזה ייפול על מישהו", היא נזכרת. "עשינו המון טלפונים כדי שייתנו לנו מענה על החלפת הציר של החלון. אבל אף אחד לא רצה לעשות זאת - לא בעירייה ולא במשרד הביטחון. פנינו אל כל כך הרבה גורמים בבקשה לעזור לנו. הפנו אותנו מאחד לשני, ולאף אחד לא היתה תשובה. בסוף התנערו ממני ואמרו לי לעשות מה שאני חושבת לנכון".

פינוי גדר הביטחון בשכונה. החלונות נשארו | צילום: עמית שאבי

בסופו של דבר לוי התייאשה מהרשויות והחליטה להזמין גורם פרטי והוא החליף לה את החלונות הכבדים.

סכנה ברורה באמצע הרחוב

רונן בכורי עבר לגור בשכונה לפני כשלוש שנים. הוא מצא דירה ברחוב האנפה, שגם היא זכתה לחלונות ממוגנים בזמן האינתיפאדה השנייה. "קיבלתי דירה ממשרד השיכון", הוא אומר. "בדירה היו חלונות סגורים לחלוטין ותקועים במצב הזה - כי אם חלון כזה מתקלקל אי אפשר לתקן, צריך להחליף את כולו".

בכורי, אב חד־הורי שמטפל בשישה ילדים, מסביר כי על החלונות הממוגנים אין השתתפות בביטוח לתיקון וגם לא אחריות. "לרוב האנשים אין כסף להחליף, אז מצאו את הפתרון של קיבוע החלון אל המסילה באמצעות מסמר", הוא מספר על המצב האבסורדי. "אני מכיר מקרים שהחלון נפל וקטע לילד את האצבע, או משפחה אחרת שדלת הזזה גדולה של הסלון נפלה והתנפצה פתאום בלי שום התראה. אין פיצוי לזה, אי אפשר לתבוע. המדינה טוענת שהיא עשתה טובה ואין עם מי לדבר. יש שכנים שהחליטו להחליף בעצמם את החלונות הכבדים והורידו אותם אל הרחוב. כיוון שהחלונות שוקלים כ־150 קילו כל אחד הם נשארים שם ברחוב כאבן שאין לה הופכין, שנים על גבי שנים".

בכורי ניסה למצוא פתרונות למפגע ופירסם כמה פוסטים בפייסבוק בתקווה שמישהו יהיה מעוניין בחלקים מהחלונות שפונו והושארו ברחוב. "כמה פעמים הגיעו כל מיני אנשים ופירקו חלקים ולקחו, אבל זה לא כמו מכוניות שיש לזה ביקוש אז זה נשאר ברחוב", הוא אומר. "אי אפשר להתעלם מהמשקל, מהכובד, מהסכנה, מהזכוכית - כל אלה נשארים ברחוב יחד עם החלון".

ההורים, לדבריו, מודעים לסכנה. "כל הילדים יודעים שאסור לשחק בקרבת החלונות האלה ויודעים שזה כבד ומסוכן", הוא אומר. "אבל כשהמפגע הזה נמצא ברחוב כל כך הרבה שנים, תמיד קיימת האפשרות שיקרה אסון ומישהו יתעורר ויגיד איך לא אמרו שום דבר עד עכשיו".

הפחד: אסון ונזק ממשי

חני רוזנהק מזדהה עם מה שבכורי אומר, אבל היא חוששת דווקא מדלת ההזזה בבית שלה ולא מהחלונות שברחוב. "זה ממש מפחיד", היא אומרת. "הילדים יכולים לסגור את זה על הידיים שלהם. אפשר לפתוח את החלון רק מצד אחד ולא מהצד השני, כך שבקלות ילד יכול להינעל בחוץ. הדלת חוסמת גם רעשים, אז אפילו אם הילד צועק שהוא נתקע - אי אפשר לשמוע אותו".

ילדיו של בכורי עם אחד החלונות | צילום: פרטי

רוזנהק מספרת כי היא לא נותנת לילדים שלה להתקרב אל הדלת הזאת בלעדיה. "זה לא כמו דלת רגילה שיכולה להיסגר על היד ולגרום לכאב זמני", היא מוסיפה. "זו דלת מאוד כבדה שיכולה לגרום לאסון ולנזק ממשי. אני לא מעיזה לחשוב על זה אפילו, אז אני שמה עין כל הזמן".

עוד אחד שמכיר את התופעה מקרוב הוא עופר איובי, לשעבר יו"ר המינהל הקהילתי גילה. "גם לאמא שלי יש חלונות כאלה בבית שלה", הוא אומר. "זה חלון לא נוח שאי אפשר להגיד היום שהוא מועיל כי אין היום ירי אל גילה. הבעיה העיקרית היא שאין חברה שיכולה לתת שירות לחלונות האלה. אם משהו נפגע או נפגם, הדיירים צריכים למצוא פתרון לבד. אני בטוח שרוב רובם של האנשים שידם משגת החליפו את החלונות האלה. מי שנתקע איתם הם אנשים שאין להם כסף להחליף את החלון".

"תצילו אותנו מהחלונות האלה"

התושבים מודעים לחשיבות שהיתה לחלונות בתקופת האינתיפאדה השנייה. כך גם מספרת אחת התושבות שבביתה חלון ממוגן ירי שבור. "מה שקרה פה היה טראומה של ממש", היא אומרת. "החלונות הממוגנים הותקנו בגלל שצלפים מבית ג'אלה ירו לעברנו. יש לי שכנה שנפגעה מירי. אני הייתי מהדורשות הראשונות למיגון הזה. רעדתי מפחד ושמחתי כשיצאה ההחלטה למגן אותנו. אבל מאז עברו 20 שנה ויש לי בבית חמישה חלונות כאלה. את אחד מהם אי אפשר לפתוח או לסגור. כל מה שאני מבקשת זה להציל אותנו מהחלונות האלה".

חלונות שהושארו ברחוב | צילום: פרטי

העירייה: "בשנת 2001 הוקמה מינהלת מיוחדת למיגון בתי התושבים בגילה, לנוכח המצב הבטחוני. המינהלת פעלה במימון ובאחריות משרד רוה"מ, בתיאום עם העירייה והמינהל הקהילתי. התושבים עודכנו באותה עת כי האחריות על תחזוקת החלונות בתום שנים בודדות תעבור אליהם, וכך היה. ראש העירייה ביקש מהמינהל לבחון את היקף הסוגיה ולהציג לו את הנתונים".

ממשרד הביטחון לא נמסרה תגובה.