יהל. צילום: יואב דודקביץ'

ארבע השורות הקצרות האלו, או יותר נכון השורה שמחולקת לארבע, היא דוגמא לא רעה בכלל לתמציתיות שמאפיינת את שיריו של המשורר הירושלמי ינון יהל, שפרסם לאחרונה ספר ביכורים בגיל 65. ב"תחזית לתכנית פעולה" יהל כותב את חייו ובעצם את חייו של הישראלי הטיפוסי בן גילו, בבהירות תמציתית, שגורמת לשירים להישמע כמעט פשוטים, אבל רק כמעט.

ה"החתמה" שלו בכמעט כל תג ישראליות שיש - דור שני לשואה, לוחם במלחמת יום כיפור, ואפילו סוג של עלייה לישראל שהוא מבצע לבדו בגיל 8, יחד עם קורות חייו בכלל, הביאו אותו לשירים שראו לאחרונה אור ואותם נמנע הרבה שנים מלפרסם.

סיפור חיים בשירים

הוּא מְשׁוֹרֵר מֵת.

וּכְכָזֶה יִשָּׁאֵר.

לִפְעָמִים יוֹתֵר בָּאָפְנָה

וְלִפְעָמִים פָּחוֹת

פֹּה חוֹקֵר יְרִימוֹ וִיהַלְּלוֹ

שָׁם אוּנִיבֶרְסִיטָה זוֹ

פָקוּלְטָה אַחֶרֶת – תִּקְבְּרוֹ.

(מתוך "תחזית לתכנית פעולה")

 יהל בירושלים. צילום: יואב דודקביץ'

"אני מתאר לי שלא הייתי מספיק בטוח בעצמי", מנסה יהל להסביר מדוע החליט להתחיל לפרסם את שיריו רק בשנת 2003 למרות שהחל לכתוב יותר משלושים שנה לפני כן. "גם היום וגם אז היתה לי דעה מאוד טובה על המקוריות של השירים ויכולת הכתיבה, אבל זה לא תמיד בא בקורלציה מושלמת עם הביטחון לחשוף את זה לעיני כל".

סיפור חייו של יהל הוא כנראה המקור אותו משקפים שירי הספר. הוא נולד ב-1954 בתל אביב לאם ניצולת שואה ולבעלה. בגיל ארבע היגרו הוריו לארה"ב ובגיל שמונה הוא חוזר לבדו לישראל. אם זה לא מספיק - כילד הוא סבל מגמגום, חוויה שאולי עזרה בהפיכתו למשורר. "כל מי שסובל מזה חייב לבנות לעצמו אוצר מילים גדול מאוד, אתה מראש יודע באיזה מילה תהיה לך בעיה ותמיד יש לך מילה אחרת שתוכל לבטא אותה בקלות".

אחרי כמה שנים בקיבוץ חזרה אימו של יהל לארץ והוא עבר להתגורר איתה ועם בעלה השני בחיפה. "שם המשפחה שלו הוא יהל ואני הוספתי אותו לשמי בגיל 18", מספר יהל, ששמו המלא הוא ינון יהל בן אור.

סיפור חייה הלא פשוט של אימו ומערכת היחסים של יהל איתה יכולים אולי לאפשר את קריאת שיריו עם מעט יותר הקשר. "אימי נולדה בקרקוב שבפולין, והיתה בת 10 כשפרצה מלחמת העולם הראשונה", הוא מספר. "משם היא ומשפחתה הועברו לפלשוב, מחנה הריכוז ממנו ניצלו יהודי 'רשימת שינדלר', ומשם לאושוויץ. לפני כן היא הופרדה מהוריה ומאחותה והם נפגשו שוב אחרי המלחמה. ההורים והאחות עברו לארה"ב והיא ככל הנראה עלתה על אוניית מעפילים לארץ ישראל".

במהלך חייה שלאחר השואה סבלה אימו מהפרעה דו קוטבית.  ב-1975 נהרגה בתאונת דרכים. "אני אוסף עכשיו לאט לאט מסמכים על מה שעבר עליה. אני מרגיש שאני חייב לעשות את זה. משני הורי היא זו שהובילה אותי לעיסוק שלי. אבל עם כל הכבוד לזה שהיא היתה אמא שלי, לא ממש הכרתי אותה באמת. בסוף השבוע האחרון שהייתי איתה לפני מותה הייתה בינינו הרמוניה שלא היתה קודם אף פעם. למען האמת - קשה לומר שבאמת הכרתי אותה. היא נפטרה כשהייתי בן 21. דבר אחד אני יכול בוודאות לומר והוא שהיא היתה אישה מאוד יפה".

המלחמה ששינתה הכל

הַשּׁוּרוֹת מְכֻסּוֹת הַשְּׂמִיכוֹת

שֶׁרַק הַנַּעֲלַיִם מְבַצְבְּצוֹת מִתּוֹכָן...

זֵכֶר לְנִצָּחוֹן גָּדוֹל גָּדוֹל

תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת

וּנְאוּמִים חוֹצְבֵי לֶהָבוֹת

(מתוך "תחזית לתוכנית פעולה")

בתיכון למד יהל בבית הספר הריאלי בחיפה, סיים בהצטיינות ובאותו זמן עדיין לא ידע כי רבים מחבריו לספסל הלימודים יקפחו את חייהם זמן קצר לאחר מכן, במלחמת יום כיפור, שפורצת כשהוא כשנה בצבא.

"מהמחזור שלי בריאלי נהרגו שלושה עשר חיילים, ביניהם ארבעת לוחמי 'טנק הצוערים', ומהכיתה שלי חמישה", הוא אומר. "אני זוכר איך חזרתי אחרי המלחמה והופתעתי שכתבתי שיר טוב עוד לפני כן".

אחרי השחרור מהצבא התחיל יהל ללמוד באוניברסיטת תל אביב ספרות אנגלית והסטוריה כללית כשבאותה תקופה הוא התחתן. את הלימודים לא סיים. "בסיומי דברים אני לא כל כך מוצלח", הוא צוחק.

הזוג עבר להתגורר בערד, שם נולדו שתי בנותיהם. במסגרת עבודתו בספריות אקדמיות בדרום הוא השתתף בהקמת אגף כתבי העת באוניברסיטת בן גוריון והמשיך לכתוב שירה, אותה הוא התחיל לפרסם ב-2003. "אמרו לי שיש אפשרות יחסית קלה ונוחה להקליד את השירים לאתר האינטרנט 'במה חדשה'", משחזר יהל. "עד לפני שנה לא חשבתי שאני הולך להוציא ספר. היתה לי שיחה עם חבר ובה עלה עניין הפחד מהצלחה. חוץ מזה גם לא האמנתי בשירה. עמוס עוז נהג לומר שבארץ יש יותר כותבי שירה מקוראי שירה ואני תיארתי לעצמי את כל המהמורות שיהיו. אבל החבר אמר משפט נכון: 'מה יש לך להפסיד?'".

כדי לא להיות חייב דבר לאף אחד, מפרסם יהל בסוף 2018 את "תחזית לתכנית פעולה" ב"הוצאה עצמית – הוצאה לאור", ה"עשה זאת בעצמך" של הוצאות הספרים. "יש שם עורך מאוד מוכשר בשם יואב גלבוע, הוא עשה עריכה באמת מוצלחת", הוא מחמיא.

לפני כעשור החליטו יהל ואשתו לעזוב את הדרום ולעבור לגור בירושלים. לדבריו, בניגוד לדרום הפתוח, אין לו סנטימנט מיוחד לעיר. "אני לא אומר שאני לא אוהב את ירושלים אבל בטוח לא בצורה הקיטשית המקובלת. אני איש של מרחבים, שיהיה אפשר לנשום", הוא מסכם.

המילים האחרונות של אבידן

 אבידן. צילום: יובל חן

למרות שהכיר אישית את נתן יונתן ואף את דוד אבידן, שהיה חבר בחבורת המשוררים 'לקראת', אף פעם לא השתייך ינון יהל לחבורת משוררים. "לא הבנתי אף פעם את הווי החבורות של משוררים שיושבים", הוא מודה. "לדעתי אתה יכול לבנות הסתכלות ופילוסופיית חיים דווקא כשאתה לא מעורב".

עם נתן יונתן החליף מכתבים תקופה ארוכה והוא לדבריו אחד מאלה שדחפו אותו להמשיך לכתוב. "אני ככל הנראה האחרון ששוחח עם דוד אבידן לפני מותו", משחזר יהל. "ביקשתי ממנו משהו והמילים האחרונות שלו אלי היו 'לא עכשיו'. הוא היה מאוד נחמד בניגוד להתפרצויות שהוא היה ידוע בהן ולמחרת שמעתי שהוא מת. את השיר 'משורר מת' כתבתי עליו".