דרעי ובן עמרם במפעל. חלום שהתגשם. צילום: יואב דודקביץ'

פסטה, על כל צורותיה, היא המאכל האהוב עלי. זה התחיל אצלי בילדות כשאמי היקרה היתה מכינה לי מקרוני ברוטב עגבניות. למרות שלא סיימה לימודים באיטליה, היא בישלה את זה מושלם, עם עגבניות טריות בתיבול של מלח ופלפל. זאת היתה הפסטה הכי טעימה שאכלתי. עם הזיכרון הזה הגעתי למפעל 'פסטטרייה' ברחוב הדפוס בגבעת שאול. נחשפתי שם למפעל בוטיק מקסים, שמנהלות בהרבה חום ואהבה מעיין דרעי וכנרת בן עמרם.

טעם של בית

לפני הכל זה סיפור על אנושיות, גורל, אהבה ותשוקה. במפעל אני פוגש את כנרת ומעיין, שהקשר שלהן מרגש ויוצא דופן. כשמעיין היתה בת שנתיים נפטרה אמה, והיא גדלה בפנימיות. אחרי שהשתחררה מהצבא פגשה את כנרת, שהיתה אז סמנ"כלית ב'בצלאל' וחיפשה מטפלת לילדיה. מאז נקשר גורלן זו בזו.

"הילדים שלה כבר בצבא ואנחנו לא נפרדנו", נזכרת מעיין. "אחרי שהתחתנתי כנרת שאלה כל הזמן מה אני רוצה לעשות לו יכולתי. היא עודדה אותי לדבר בקול רם על מה שאני חולמת, כי זה עוזר לדברים להתגשם. אז סיפרתי על החלום שלי למסעדת פסטה. אולי זה קשור לזה שאבי היה מכין ספגטי ברוטב עגבניות ואני עזרתי לו. בתור ילדה שלא קיבלה ממנו הרבה תשומת לב זה היה עולם ומלואו.

"בעידודה של כנרת ניגשתי למט"י עם חלום למסעדת פסטה. שם הבנתי שאין לי סיכוי להגשים את החלום בלי גב כלכלי רחב. בינתיים מצאתי עבודה כמזכירה בלשכת ראש העירייה וזנחתי את העניין. דווקא אז חברה שלחה לי פירסום בפייסבוק על מקום לייצור פסטה שנסגר ומוכר את כל הציוד והמכונות. אני זוכרת שראיתי את המודעה וחשבתי כמה צוחקים עלי מלמעלה, שזה קורה בדיוק כשאני נמצאת במשרה חלומית.

"אבל אחרי כמה שבועות פוטרתי. מי שפיטרה אותי אמרה לי שבזמן שאני שם היא כבר היתה יודעת מיהם כל חברי המועצה ולאיזה מפלגה הם משתייכים, אבל פוליטיקה לא מעניינת אותי בכלל. שלושה ימים ישבתי בבית מושפלת ומבואסת ולא עניתי לטלפונים - גם לא לכנרת. כשסוף סוף נפגשנו היא שאלה מה קורה עם המקום של הפסטה שסיפרתי לה עליו. אני בכלל שכחתי ממנו, וגם חשבתי שזה מיותר ושמישהו בטח קנה כבר את הציוד".

אבל אז התברר שהכל חיכה להן. "הלכתי עם כנרת לראות את המכונות ופגשנו זוג איטלקים שעבדו וייצרו פסטה טרייה למסעדות במשך 17 שנה, וכעת נאלצו לסגור את העסק בין השאר בגלל דרישות הרישוי של משרד הבריאות. הם רצו לא מעט על הציוד, ומכיוון שהמחיר שלהם היה גבוה כל כך בשבילי החלטתי להתחיל מאפס.

פסטה. צילום: יואב דודקביץ'

"וכך כנרת ואני ישבנו לכתוב תוכנית עסקית ופנינו לקרן נתן, שנותנת הלוואות גם למי שאין לו הון עצמי. מצאתי מכונה חדשה שהובאה לארץ ועמדה כמה שנים בתצוגה, קיבלתי עליה מחיר טוב ועד היום היא מייצרת את רוב סוגי הפסטה של המפעל".

אז מה היה החזון שלכן?
"
פסטות איכות. אף פעם לא אכלתי פסטות ממולאות בחוץ, כי לא היה לי טעים. יש להן טעם של אבקות ותחליפים. ידעתי שאני רוצה לעשות משהו אחר - למכור פסטה שגם אני ארצה לאכול בכיף ושעשויה כמו הדבר האמיתי, אם כי ייצור בכמויות בתעשייה הוא כבר דבר אחר. אולי זה קרה כי אני ממש לא מהתחום ומוכנה לעבוד קצת יותר קשה כדי שייצא מוצר הכי דומה לרביולי שהייתי מכינה בבית".

מאז שנת 2014, אז המפעל נפתח, הן מייצרות שם את כל סוגי הפסטה הטרייה ומשווקות לבתי מלון, מסעדות, חברות קייטרינג ולשוק הפרטי. המפעל יכול לייצר 15 טון פסטה בחודש ומעסיק גם עובדים בעלי צרכים מיוחדים.

"אנחנו עושות כל הזמן ניסויים עם הפסטה. חלקם לא הצליחו מבחינה מסחרית, כמו רביולי ממולא בפולנטה של תירס. אבל בין המוצרים הפופולריים שלנו יש גם רביולי במילוי שוקולד בלגי ומסקרפונה, רביולי דלעת ואגוזים מקמח כוסמין מלא ורביולי קרם כרובית מופלא", מסכמת מעיין.

כשהגעתי למפעל מצאתי את מעיין ממלאת רביולי ואת כנרת יושבת על חשבונות, בזמן שהעובדים מכינים פסטות. פעם בשנה הן נוסעות לאיטליה לשבועייים כדי לקבל השראה לפסטות חדשות. הפנטזיה הנוכחית שלהן היא להכין פסטות איטלקיות ולחבר להן טעמים ישראלים: כמו רביולי במילוי ריקוטה, זוקיני, קשיו ונענע או רביולי ערמונים, ובכלל לפרוץ לשוק הארצי.

× × ×

יצאתי מהמפעל נפעם ונרגש, ולא רק מהעניין הקולינרי אלא בעיקר מהחיבור בין השתיים והסיפור המרגש שחיבר ביניהן והפך אותן למעין אמא ובת. חיבור מעורר השראה, ואכן המשפט 'רק האהבה תנצח' כאילו נוצר למענן. אני מקווה שיגיעו למקומות הכי גבוהים וימשיכו בדרך המקסימה שלהן.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו