עליאן. צילום: יואב דודקביץ'

מגרש הכדורגל בבית צפאפא, לפני קצת יותר מ־25 שנה. חבורת צעירים בשנות העשרים לחייהם משחקים כדורגל, בעוד אחר צהריים שגרתי. אלא שאז אחד מהם מקבל מכה מהכדור וצונח לקרקע. עוצמת הפגיעה של הכדור גרמה לו להתעלף ולשכב על הרצפה, כשיתר חבריו עומדים מעליו, קוראים בשמו ושופכים עליו מים. אף אחד מהם לא ידע מה לעשות כדי לנסות ולהציל אותו.

"משהו לא הסתדר לי בכל הסיטואציה הזאת", משחזר מורד עליאן, אחד הצעירים שעמד על המגרש חסר אונים. "החלטנו, אחי ואני, ללכת לעשות קורס עזרה ראשונה במד"א, ושם החל הרומן שלי עם עולם ההתנדבות והרפואה". 

מספר שנים אחרי קורס העזרה הראשונה במד"א הצטרף עליאן ל'איחוד הצלה' והפך למתנדב הערבי הראשון בארגון. הוא יזם את שילובם של הערבים בארגון ההצלה, הקים סניף במזרח העיר, ובעקבותיו עוד סניפים ערביים של הארגון בכל רחבי הארץ. בחודש שעבר הוא קודם והפך לערבי הראשון שהוא חבר ההנהלה העולמית של 'איחוד הצלה'. "החלום שלי הוא להיות האדם שהצליח לעשות מהפך במזרח העיר", הוא מספר.

מפיגוע לפיגוע

עליאן (45), נשוי ואב לשלושה ילדים מבית צפאפא, למד הנדסת מחשבים עוד בימים שבהם לא היה תואר בתחום. כשהיה בכיתה י"ב קיבל תואר מאוניברסיטת פנסילבניה ונחשב לעילוי בקרב בני משפחתו וחבריו לשכונה. הוא השתלב בתחום המחשבים, אך מעולם לא הפסיק להתנדב

"מד"א הוא כמו כוורת אחת גדולה", נזכר עליאן בימיו הראשונים בארגון שבו החל הרומן שלו עם ההתנדבות. "היו שם חילונים, דתיים וחרדים, שאליהם נחשפתי לראשונה בחיי. הפכתי להיות מומחה להלכות היהדות, מתי מותר לי להדליק אור, מתי לשאול את החולה מה לעשות עם המיטלטלים שלו. היה מטופל שלא הסכים לעלות איתי לאמבולנס בשבת עד שהצגתי לו תעודת זהות, כי הוא חשב שאני יהודי". 

עליאן. צילום: יואב דודקביץ'

עליאן מספר כי למד להכיר לעומק את חבריו היהודים, אך לא נחשף כמעט לערבים במד"א, ולכן החל לגייס לארגון חברים מסביבתו הקרובה. התקופה היתה תקופת הפיגועים של שנות ה־90 ותחילת שנות האלפיים. אך האווירה המתוחה ששררה בירושלים, לדבריו, פסחה על המתנדבים, כולם שם כדי להציל חיים

עליאן קיבל את משימת ניהול המתנדבים הערבים במזרח ירושלים, ובשנת 2004 זכה להיות הערבי הראשון שקיבל את אות ראש העירייה לכוחות הביטחון וההצלה על עבודתו במזרח העיר. "במלחמת לבנון השנייה פחדתי", הוא מודה. "נשלחנו למעלות תרשיחא וביצענו שם פינויים תחת אש. בחיים לא פחדתי כמו שפחדתי להרגיש את האמבולנס רועד כי ממש לידו נפלה קטיושה". 

גם את אות לבנון השנייה קיבל עליאן מצה"ל על פעילותו. "הרבה אנשים טובים קיבלו את האות, לא רק אני. אבל אין ספק שזה סייע בשימור המוטיבציה", הוא מצטנע.

משימת גיוס במזרח העיר

בשנת 2008 חבר עליאן לחבר ותיק שעימו עשה קורס נהגי אמבולנס במד"א שנים קודם לכן - אלי ביר. ביר בדיוק הקים רשת מתנדבים שנקראה 'ארגון הצלה ישראל', מה שלימים הפך ל'איחוד הצלה'. עליאן היה המתנדב הערבי הראשון בארגון החדש. הוא הציע לביר לשלב בארגון עוד מתנדבים ערבים, רעיון שהתקבל בברכה

ביר. צילום: רפי קוץ

השניים יצאו למשימת גיוס במזרח העיר, שעליאן מתאר כלא קלה. אך התשתית התרוממה די מהר וצוות מזרח העיר בניהולו של עליאן יצא לדרך ונתן מענה ראשוני לחולים שנזקקו לטיפול רפואי בטרם הגעת כוחות הסיוע האחרים. באותו זמן, עליאן, שעבד שנים בתחום ההייטק, היה עד, כמו עשרות אלפי מועסקים בישראל, לנפילתו של התחום המבטיח והחליט להשתלב בפרויקטים רפואיים נוספים

"לאט לאט הבנו שמזרח ירושלים זה לא מספיק", הוא נזכר. "צריך להקים תשתיות דומות בעוד מקומות בארץ. צריך להבין שאזורים של ערבים מקופחים ביחס למקומות אחרים, מבחינת רפואת החירום. הם צריכים לבנות את עצמם מעצמם, הרבה חברות אמבולנסים פרטיות, המערך לא היה מושלם, ולוואקום הזה נכנסנו". 

המקום הראשון שבו הוקם צוות איחוד הצלה ערבי היה כפר קאסם בשנת 2015, ועליאן הפך להיות מתאם המגזר הערבי ב'איחוד הצלה'. "שנה אחר כך פתחנו סניף בטייבה. התחלנו עם 15 מתנדבים והיום יש 50, גידול של יותר מ־300 אחוז", הוא אומר בגאווה. כיום יש יותר מ־400 מתנדבים ערבים בארגון, שמזוהה עם היהודים החרדים.

"חשוב מאוד לקבל את ההסכמה של ראשי הקהילות", מסביר עליאן. "ברגע שיש לנו את הברכה של מי שנחשב לסמכות בכפר או ברשות המקומית הגיוס הופך להיות יותר קל". 

משאירים את הפוליטיקה בצד

בשנים האחרונות עליאן מכתת את רגליו בכל הארץ, מהגליל העליון, שם יש מתנדבים דרוזים, ועד לרהט, שם גייס את הבדואים לארגון. "סניף מזרח ירושלים היה הכי קשה להקמה", מודה עליאן. "אחרי שהקמנו אותו והדלת הזאת נפתחה, שאר הדלתות נפתחו מיד אחריה". 

למתנדבים הערבים לא היתה בעיה לעבוד בארגון שמזוהה כיהודי־חרדי?
"ב'איחוד הצלה' משאירים את הפוליטיקה בחוץ, כשברור שהצלת החיים מאחדת בין יהודים לערבים. יש לנו מטרה שמכתיבה לנו מה לחשוב, והמטרה הזאת, להציל אנשים, מאחדת אותנו וגורמת לנו להתחבק זה עם זה ולבכות זה על זה, אחווה שלא פגשתי בה מימיי". 

עליאן. צילום: יואב דודקביץ'

בקרוב יעזוב עליאן את תפקידו כמנהל המתנדבים במזרח העיר וכמתאם המגזר הערבי בארגון, תפקידים שהוא עושה בהתנדבות, לטובת כיסא בשולחן של הגדולים: נשיא הארגון וחברו הוותיק של עליאן, אלי ביר, הודיע על צירופו להנהלת הארגון העולמי, מה שהופך אותו לערבי הראשון בשולחן. "החלטתי שמהיום מורד יצטרף להנהלה העולמית ויעזור לי להוביל את הארגון יחד עם חברי ההנהלה האחרים", כתב ביר לעובדי הארגון ומתנדביו.

"ללא תמיכה של הקהילה שלי לא יכולתי להתקדם. תמיד קיבלתי פידבקים חיוביים מהבית, מהחברים ומהקהילה", מבקש עליאן להבהיר. "החלום שלי הוא להשאיר אחריי מורשת, להיות האדם שהצליח לעשות מהפך במזרח ירושלים, שיבוא יום שבו אוכל לדעת שהשארתי משהו, שמה שהאמנתי בו היה אמיתי".